הפרעות התנהגות

תשובה: התופעה של תלישת שיער כפייתית נקראת טריכוטילומניה. על תופעה זו תוכלי לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_112607_9.asp

תשובה: תלישת שיער כפייתית, או בשמה הרפואי טריכוטילומניה, גורמת ללוקים בה לתלוש את שערות ראשם, וכן גבות, ריסים או שיער בחלקי גוף אחרים, כך שנוצרות קרחות. ההפרעה שכיחה בעיקר בגילאים צעירים - ומתחילה באופן אופייני מגיל 12 בערך. חומרת הבעיה משתנה ונקבעת על פי מידת ההפרעה לחיי היומיום. יש אנשים שסובלים רוב שעות היממה ממחשבות טורדניות ודחפים הנוגעים לתלישה, ויש כאלה שאצלם הבעיה חריפה פחות. האפשרויות הטיפוליות הן: 1. טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי (התנהגותי): סוג של טיפול פסיכולוגי בעל אופי פרקטי. טיפול זה מבקש לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים הגורמים לדחף התלישה ומלמד דרכים לשנות את התגובה האוטומטית של התלישה. 2. השתתפות בפורומים וקבוצות תמיכה. 3. טיפול תרופתי : התרופות המקובלות ביותר הן תרופות מקבוצת SSRIs כגון סרוקסאט או פרוזק. תרופות נוספות הן תרופות מקבוצות שונות כמו אנפרניל ואפקסור. התגובה לתרופות היא אינדיבידואלית, ולכל אדם תעזור תרופה אחרת. רק במקרים מעטים התרופות לבד יגרמו להפסקה מוחלטת של התלישה. לעיתים קרובות אנשים יחושו שהתרופה אינה עוזרת די צורכה. יש אנשים שיחושו שהתרופות ממתנות את הדחף לתלוש, ומעלות את המודעות לתלישה. במקרים אלה יש צורך בשילוב של טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי עם התרופות. חשוב לזכור כי אין תרופת פלא לטריכוטילומניה, ופעמים רבות רק שילוב של תרופות, טיפול וקבוצות תמיכה עוזר. במקרה שלך, אם סרוקסאט לא עזר, יש לשקול הגדלת מינון התרופה, החלפתה ושילוב של טיפול התנהגותי. לפרטים נוספים על טריכוטילומניה והטיפול בה: http://www.trich.org/home/default.asp?FC=3617729

תשובה: סכיזופרניה היא מחלה שיש לה הרבה מאד דרגות חומרה ודרי ביטוי שונות. לכן יש להתייחס לכל מקרה שאובחן לגופו, וקשה מאד לתת תשובות כלליות שיהיו גם מדויקות. באופן כללי, זו מחלה כרונית, שאין ממנה החלמה מלאה, בדומה למחלה כמו סוכרת מתחום המחלות הגופניות. המשמעות היא שהאדם לא אינו תמיד סובל מסימנים גלויים של המחלה, אך שצפויות לו תקופות של שקט, שבהן יוכל לתפקד ולחיות את חייו ללא אשפוזים. אבל, יש להמשיך באופן רציף עם טיפול, מכיוון שכמו עבור חולי סוכרת – ללא טיפול, רוב הסיכויים שתחול החמרה נוספת. שוב, כמו בסוכרת, גם בסכיזופרניה, ישנם נזקים מצטברים אשר מתפתחים לאט, לאורך שנים. השימוש הרציף בתרופות והשמירה על עקביות במסגרת הטיפול, מעכבים את היווצרותו של הנזק המצטבר באופן מאד משמעותי. לצערנו, למרות שקיים מגוון תכשירים תרופתיים לטיפול בסכיזופרניה, לעיתים נדרשת תקופה ממושכת של ניסיונות עם תרופות שונות עד שנמצא הטיפול המתאים ביותר למטופל המסוים. לפעמים זה מביא לתחושה אצל החולה ואצל בני משפחתו, שהוא נוטל תרופות ושזה לא עוזר. במקרים כאלה חייבים להתאזר בסבלנות ולשתף פעולה עם הצוות המטפל, עד שיימצא הטיפול המתאים ביותר. חשוב לציין גם שהטיפול אינו מתמצה בתרופות בלבד, אלא כולל בדרך כלל גם שינויים באורח החיים, כגון בסוג או במקום התעסוקה, כדי להימנע מעומס יתר נפשי. השמירה על אורח חיים רגוע יחסית (שעות שינה מסודרות, הימנעות מסמים ואלכוהול, מסגרת תעסוקתית) מאד חשובה למניעת החמרות במצב. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה:

במהלך שלב המניה התנהגות הסובל עלולה להפוך לחסרת מעצורים. הדבר עלול להגביר את הסיכון לפגיעה הן לסובלים עצמם וכן לנמצאים בקרבתם. בנוסף, במקרים נדירים עלולים מטופלים החווים מניה להפוך לפסיכוטיים, לשמוע קולות או לראות דברים, ודבר זה בתורו עלול לגרור תגובה אלימה. במהלך התקף יש לשכנע את המטופל שלא לנהוג או להפעיל מכונות. אם חבר\ה או בן או בת משפחה סובלים מהפרעה דו-קוטבית, יצרו קשר עם הרופא שלהם ברגע שהתקף ניכר לעין. לעתים יכול טיפול מוקדם להפחית את שיעור ההתנהגות המסוכנת.