הפרעות התנהגות

תשובה: מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: נשמע שהטיפול שבעלך קיבל עזר לו, וחבל שהוא החליט לשנות את הטיפול על דעת עצמו. לעיתים אנשים מחליטים להוריד את המינון או להפסיק את הטיפול בתרופה מסוימת בשל תופעות לוואי שמפריעות להם. אולי בעלך חושש שהרופא לא יבין אותו. יתכן שהיה משהו שהפריע לבעלךאצל הרופא, אולי הוא הרגיש שהרופא לא התייחס לדבר מה, ולכן אין לו אמון ברופא ואינו רוצה לחזור אליו. נשמע שבעלך כן מבין שהתרופה עזרה לו, ולכן הוא ממשיך ליטול אותה, אך במינון נמוך. מומלץ לשכנע אותו ולהסביר לו, שכדי לסייע למצוקתו, מאד מאד חשוב כן להגיע לרופא: אם לא לאותו פסיכיאטר שאצלו הייתם, אז לפסיכיאטר אחר, ואם לא לפסיכיאטר, אז לרופא המשפחה, או במקרה הקיצוני ביותר לחדר מיון. חשוב לנסות ולמצוא רופא שאיתו בעלך יחוש שהוא מובן, ויסכים לקבל ממנו עזרה. כדאי להעזר במלאכת השכנוע באנשים קרובים נוספים, בני משפחה או חברים, ולא להפוך את העניין לריב בין שניכם. לא ניתן להחליט לגבי המשך טיפול ללא בדיקה, וטיפול בניגוד לרצונו של החולה אפשר מבחינה חוקית אך ורק לאחר שהאדם החולה נבדק על ידי פסיכיאטר שקבע שהוא במצב פסיכוטי. כל אדם שסובל ממחלה, הן ממחלות נפש והן ממחלות אחרות, ואינו מטופל, עלול להגיע למצב של סיכון של עצמו או של סביבתו. לא ניתן לענות על שאלותייך ללא בדיקה רפואית של בעלך על ידי רופא. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה:

הטיפול הרגיל ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) עשוי לכלול תרופות כגון מתאילפנידאט (ריטאלין) או דקסטרואמפטמין (דקסדרין), שהם חומרים מגרים המפחיתים את האימפולסיביות ואת ההיפר-אקטיביות ומגבירים את כושר הריכוז. רוב המומחים מסכימים כי על הטיפול ב-ADHD להתייחס להיבטים רבים של תפקוד המטופל ולא להיות מוגבל לשימוש בתרופות לבדו.

על הטיפול לכלול ניהול מובנה בכיתה, חינוך ההורים (על מנת להתייחס לצרכים כמו משמעת והצבת גבולות) והוראה פרטית ו\או ריפוי בעיסוק לילד עצמו.

תשובה:

ילדים ומתבגרים בעלי הפרעה היפרקינטית או הפרעת קשב וריכוז עלולים לחוות פציעות תכופות וחמורות יותר מאשר בני גילם שאינם סובלים מן המחלה. המחקר מראה כי ילדים עם ADHD נוטים יותר להיפצע הן כהולכי רגל והןם ברכיבה על אופניים, לספוג פציעות ראש, להיפצע ביותר מחלק גוף אחד, ולהתאשפז בשל הרעלה בלתי מכוונת. ילדים הסובלים מ-ADHD עלולים להתקבל במחלקות לטיפול נמרץ ולהיפצע עד כדי נכות בשיעור גבוה יותר מילדים אחרים.

ילדים הסובלים מ-ADHD גורמים להוריהם הוצאות בריאות גבוהות יותר במידה ניכרת מאשר ילדים שאינם סובלים מן המחלה. הוצאות הבריאות על כל ילד הסובל מ-ADHD עלולות להיות גבוהות פי שניים מאשר על ילדים שאינם סובלים מ-ADHD.

מתבגרים הסובלים מ-ADHD נוטים יותר להסתבך בהתנהגות מסוכנת כגון שימוש בסמים.