הפרעות התנהגות

תשובה: מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: לא לגמרי ברור לי מה שאת מספרת לגבי סוגי הכדורים. ריטלין נמצא בכמה תכשירים: ריטלין "רגיל", בכדור של 10מ"ג, אשר משפיע למשך 4 שעות; ריטלין SR, כדור של 20 מ"ג, אשר משפיע למשך 8-6 שעות; יש גם ריטלין LA, בכמה מינונים, המשפיע למשך 8-6 שעות; וקונצרטה בכמה מינונים, כדור שמשפיע למשך כ-12 שעות. אני מניחה כי הרופא שלכם התכוון לתוספת של ריטלין "רגיל" במינון 20 מ"ג בצהריים, אך אינני בטוחה. המינון נקבע הן לפי גודל הילד (גילו וגודלו הפיזי, הנמדד לפי משקלו) והן לפי התגובה הקלינית, זאת אומרת, לפי מידת השיפור עם מינון מסויים ולפי תופעות הלוואי, אם יש כאלה. לסיכום, לצערי תהיי חייבת לברר עם הרופא המטפל למה בדיק הוא התכוון על מנת לתת לילד את הטיפול שמומלץ עבורו. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה:

חלק מסימני האזהרה לקיומה של תסמונת ADHD כשל בהקשבה וציות להוראות, אי יכולת לארגן את המטלות היומיומיות ומטלות הלימודים, הזזה עצבנית של הידיים והרגליים, דיבור מוגזם, השארת מטלות, משימות ושיעורי בית בלתי גמורים, וקושי בקשב ובמענה לפרטים.

תשובה: אין סיכון מיידי בשימוש "משולב" כפי שציינת. עם זאת, יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך ששימוש בסמים "קלים", גם אם הוא לא תכוף ולא בכמויות גדולות, עלול לגרום במשך הזמן לנזקים בתפקוד המוח, ולהוות גורם סיכון להתפתחות של בעיות נפשיות שונות. כמו כן, היום ידוע כי אחוז ניכר מהאנשים הפונים לשימוש בסמים מלכתחילה, עושים זאת על רקע מצוקה נפשית כלשהי (דימוי עצמי ירוד, חרדות, דיכאון, ועוד). השימוש בסמים נותן הקלה מיידית לפרק זמן קצר, אולם לאחר שחולפת השפעת הסם חוזרת הבעיה המקורית, וביתר שאת. נטילת תרופות נוגדות דיכאון כגון פלואוקסטין מסייעת להקלת מצבי דיכאון וחרדה. אם בעת השימוש בתרופה עדיין מופיעים הצורך או הדחף לשימוש בסם, הדבר בדרך כלל מצביע על כך שעדיין יש מקום לשיפור במצבך הנפשי. פעמים רבות הסם משמש כ"ממלא מקום" כאשר המשתמש בעצם חש מצוקות כגון עצב, בדידות, ריקנות, ועוד. נראה לי שכדאי לבדוק עם המטפל/ת האישי שלך, היכן ניתן לסייע לך עוד. הדבר יכול להעשות על ידי העלאת מינון התרופה נוגדת הדיכאון, החלפתה בתרופה אחרת, או על ידי תוספת של טיפול רגשי בשיחות. אני מצרפת קישור לאתר של משרד הפנים הכולל הפניות מעניינות בנושא סמים וטיפול לנפגעי סמים. http://www.gov.il/FirstGov/TopNav/Subjects/SHealth/SHAddiction/HADrugs