מחלת דרסלר

התסמין העיקרי והמאפיין הוא כאב בבית החזה המופיע או מתגבר בשאיפה ומכונה בשם "כאב פליריטי". הכאב בזמן שאיפה עלול להגיע לעוצמה ניכרת ולגרום להגבלה בנשימה. הוא ממוקד לרוב במרכז בית החזה וברום הבטן, מוקל בנשיפה ובישיבה, וניתן להקטינו בטיפול. חום הגוף עלול לעלות במידה ניכרת ולהגיע עד 40 מ"צ. המחלה מלווה לעיתים בהרגשה כללית רעה (Malaise) שמאפיינת סוג זה של דלקת במעטפת הלב (פריקרדיטיס).

בעזרת המסכת (סטתוסקופ) ניתן לשמוע בדרך כלל שפשוף פריקרדי: רחש קצבי, בקצב פעימות הלב, הנשמע כניסור, אשר נובע משפשוף מעטפות הלב שלקו בדלקת, זו בזו. ממצאים נוספים כוללים עלייה במספר הליקוציטים, שקיעת דם מוחשת, שינויים באק"ג והופעת תפליט (נוזל) מימי או מימי-דמי בין מעטפות הלב. לעיתים מתפתח תפליט גם בין מעטפות הריאה וכן תגובה דלקתית של הריאה (פנימוניטיס). השינויים באק"ג דומים לעיתים לשינויים איסכמיים (שינויים המופיעים בזמן אוטם או כאבי תעוקה), ולכן יכולים לחקות אירוע לב נוסף ולעורר חשד באוטם נישנה.

במקרים שחלה הצטברות מתמדת של נוזל בשק הלב, עלול להתפתח לחץ על הלב הגורם להפרעה לתפקודו. סיבוך זה, המכונה בשם טמפונדה, אינו שכיח, אך עלול לגרום לירידה בלחץ-הדם עד כדי הלם וסכנת חיים, ומחייב ניקוז מיידי של הנוזל. הפעולה נקראת דיקור מעטפת הלב (Pericardiocentesis), מבוצעת בעזרת מחט ובהכוונה בעזרת אקוקרדיוגרפיה.

הטיפול במחלה כולל מנוחה, רצוי באשפוז, מעקב אחר התפליט הפריקרדי, ומתן טיפול נוגד דלקת הן לשם הפחתת הכאבים והן לטיפול בדלקת עצמה. הטיפול המועדף על ידי רבים הוא בטבליות איבופרופן שהיא תרופה נוגדת דלקת אך ללא השפעת הלוואי: כיווץ עורקי הלב. המחלה עלולה להישנות במהלך החודשים הראשונים, לעיתים יותר מפעם אחת.

סטרואידים, כגון פרדניזון, ניתנים בעיקר במקרים שבהם נכשל הטיפול שאינו סטרואידי, במקרי הסתמנות נישנית של המחלה, וכשקיים חשש להצטברות נוזל, לחץ בין מעטפות הלב, ולהתפתחות טמפונדה.