איידס חתולים

FIV, Feline immunodeficiency virus

המומחים של Infomed מסבירים:

הגורם למחלת איידס חתולים הוא נגיף (וירוס), הדומה לנגיף ה- HIV שפוגע בבני אדם. עם זאת, חשוב להדגיש כי הנגיף החתולי אינו פוגע בבני אדם.
הנגיף פוגע בתפקוד תאי הדם הלבנים האחראיים על מלחמה בפתוגנים שונים ולכן - לכשל חיסוני.

איידס חתולים נחשב למחלה חדשה יחסית, שאובחנה לראשונה בשנות השמונים. הנגיף קיים ופוגע בחתולים ברחבי העולם.

איידס חתולים תסמינים
בשלב הראשוני לאחר ההדבקה, ייתכנו חום גבוה, קשרי לימפה מוגדלים, שלשול, ולעיתים החתול ייראה אפאטי מהרגיל.
לאחר מכן, יכול להיות שלב בו החתול מרגיש טוב ונראה נורמאלי לחלוטין והוא רק נשא של הנגיף (תקופה זו יכולה להימשך שנים רבות).
בשלבים מתקדמים, עם הזמן נפגעת מערכת החיסון, ייראו קשרי לימפה מוגדלים, איבוד משקל, בהמשך לעיתים ייראו גידולים סרטניים המקושרים לנגיף (כגון לימפומה) ויתרחשו הידבקות במחלות שונות (דלקות חניכיים, דלקות במערכת הנשימה, הפרשות מהאף או העיניים ועוד).
בשלב הסופני, ישנו כשל מוחלט של מערכת החיסון ומוות כתוצאה מאחת המחלות אשר תקפו את החתול.
סיבות וגורמי סיכון
קיימות מספר דרכים להידבק בנגיף, כאשר הנפוצה בהם היא בנשיכה. לכן, ככל הנראה, זכרים נפגעים יותר מנקבות, מאחר שהם מעורבים יותר בקרבות ונשיכות.
דרכי הדבקה נוספות הן דרך נוזלי גוף. הנגיף יכול לעבור גם במגע מיני בין חתולים.

הנגיף אינו עמיד בסביבה, לכן הסיכוי להדבקה בין חפצים שעברו בין חתולים הוא נמוך.
אבחון ובדיקות
האבחון הראשוני מתבסס על ההיסטוריה והסימנים שתוארו, בעיקר כאשר מדובר בחתולים זכרים היוצאים מן הבית וחשופים לנגיף.
חשד לנגיף עולה גם במקרים של מחלות כרונית שאינן נפתרות עם הטיפול השגרתי.

האבחון המדויק נעשה על-ידי בדיקת דם המזהה את הנוגדנים אותם פיתח הגוף נגד הנגיף.
בדיקה שלילית יכולה להתרחש בשלבים הראשונים לאחר ההדבקה (כאשר עדיין לא התפתחו נוגדנים) או בשלבים הסופניים, כאשר מערכת החיסון קורסת ואינה מייצרת נוגדנים, או כאשר הנגיף נמצא בכמות עצומה בזרם הדם וכל הנוגדנים כבר נקשרים לחלקיקי הנגיף.
טיפולים ותרופות
בניגוד לנגיף האיידס באנשים, לא קיים עדיין טיפול יעיל לנגיף הפוגע בחתולים. הטיפול העיקרי הוא בזיהומים המשניים הפוגעים בחתול (לדוגמא, טיפול באנטיביוטיקה נגד חיידקים, הפוגעים במערכת הנשימה או במערכות אחרות).
קיימים מספר טיפולים אנטי-ויראליים ניסיוניים, אך יעילותם עדיין אינה ברורה.

חשוב לדעת ולזכור, כי נגיעות בנגיף אינה מהווה גזר דין מוות לבעל-החיים ואין צורך להמית כל חתול נגוע. חתולים יכולים לחיות שנים רבות גם לאחר אבחון במחלה.
מניעה
• מניעה מחתולים לצאת מהבית מורידה את הסיכון להדבקה.
• סירוס זכרים יכול להפחית נטייה לקרבות ומריבות ועל כן עשוי גם כן להפחית את הסיכון להידבקות.
• במידת האפשר, מומלץ להפריד בין חתולים נגועים לחתולים שאינם נגועים.
• לא מומלץ להרבות חתולים הנגועים בנגיף.
• קיים חיסון נגד מספר זנים של איידס חתולים, אך למרבה הצער הוא אינו מגן מפני כל הזנים הקיימים ולכן יעילותו מוגבלת.