הזעת יתר

הטיפול בהזעת היתר יכול להיות טיפול לא פולשני או טיפול פולשני.

טיפול לא פולשני:
הטיפול מתבסס על מריחת תרופות שונות, בעלות פעילות נוגדת אצטילכולין על האזור עם הזעת-היתר. התכשיר Drysol, 20% Aluminum chloride hexahydrate in absolute anhydrous ethyl alcohol. הוא היעיל ביותר.

ישנם תכשירים מקומיים נגד הזעה, שדורשים מרשם וללא מרשם בתרסיס (ספריי), בג'ל, ברול און וכתחליב מפחיתים את ההזעה. המרכיב הנפוץ ביותר בתכשירים אלו הוא אלומיניום כלוריד הקסאהידרייט.  תכשירים נגד הזעה יש למרוח לפני השינה, על עור יבש, על האזורים בהם צומח השיער בבית השחי ולשטוף אותם בבוקר. לעתים יש לאטום את האזור (לכסות אותו) באמצעות כיסוי פלסטי.

אפשר ליטול תרופות פומית עם השפעה מערכתית כל-גופית שיש להן השפעה נוגדת אצטילכולין, החומר הגורם להפרשת הזיעה מבלוטות הזיעה. השפעות הלוואי בנטילת תרופות אלו כוללות התרחבות אישונים, טשטוש ראייה, יובש בריריות הפה והעין, עצירות וקשיים בהטלת שתן. להזעה בכפות הידיים והרגליים מספר תרופות, הכוללות חוסמי תעלות סידן ואינדומתצין. תרופות הרגעה דווחו כמשפיעות לטובה.

אפשרות נוספת היא הזרקה מקומית, של רעלן הבוטוליניום, אשר נמצאה כיעילה בשל ההשפעה נוגדת אצטילכולין ברמת מפגש העצב והשריר וכן ברמת העצבוב הסימפתטי של בלוטת הזיעה. התוצאה הסופית - הפחתת כמות הזיעה ליחידת שטח. בהזעה מוגברת של כף היד, 50 הזרקות תת-עוריות של כמות קטנה מהרעלן, מביאות להפסקת הזיעה במשך 12-4 חודשים. השפעת הלוואי העיקרית היא חולשה חולפת של הבוהן.

לבסו, גם טיפול בחשמל (איונטופורזיס) משמש לטיפול בהזעה בכפות הידיים ובכפות הרגליים, בטיפול זה המטופל טובל את כפות ידיו או את כפות רגליו בכלי רדוד מלא במים. מכשיר רפואי שולח זרם חשמלי בעוצמה נמוכה דרך המים.  טיפול זה מבוצע אחת ליומיים, שש עד עשר פעמים, עד שהזיעה פוחתת. יש לחזור על הטיפולים על מנת לשמר את התוצאות. המטופל מבצע את הטיפול בביתו. על מנת לרכוש את המכונה יש צורך במרשם רפואי.

טיפול פולשני
הטיפול הפולשני מתבסס על ניתוחים לכריתת מצבור העצבים הסימפתטיים המעצבבים בלוטות זיעה במקומות שונים בגוף. בדרך כלל, טיפולים אלו, נשמרים כאפשרות הטיפולית האחרונה לאחר כישלון קווי הטיפול האחרים. מצבורי העצבים השוכנים במרווחים בין צלעות בית החזה 3-2 ו-4-3 קשורים להזעת כפות הידיים, מרווח צלעות 5-4 קשור להזעת בתי השחי ומרווח 2-1 קשור להזעת יתר בפנים. אלה סוגי הטיפולים הפולשניים:

1. ניתוח לחיתוך חלק ממערכת העצבים הסימפתטית בחזה. ישנן שתי שיטות לכריתת מצבור העצבים, האחת היא פתוחה ודורשת פתיחת בית החזה. בשנייה, החדשנית יותר, בה מוחדר אנדוסקופ - צינור גמיש שבראשו מצלמת וידיאו זעירה - המכוונת את המנתח ללא צורך בביצוע חתכים גדולים ופתיחה נרחבת של בית החזה.

יתרונה של שיטה זו, שיש בה פחות סיבוכים וצלקות, ושזמן הניתוח קצר יותר.

הסיבוכים היכולים להיגרם בתהליך זה, קשורים "בהזעת יתר מפצה", כלומר, הזעת יתר באזור אחר בגוף שלא היה מעורב טרם הניתוח. בין השפעות הלוואי האפשריות נכללים אוורת החזה - חדירת אוויר לרווח שבין מעטפת הריאה וקיר בית החזה, כאבים הנגרמים מגירוי עצבי העובר מתחת לצלעות, הישנות הזעת-היתר וסיבוכי הרדמה כללית.

2. ניתוח לכריתתן של בלוטות הזיעה במקום הנגוע

3. שאיבת שומן תת-עורי באזור עם הזעת יתר, גורמת לסילוק בלוטות הזיעה ומפחיתה את התופעה.

הזעת יתר כללית שסיבתה אינה ידועה (אידופאתית), היא מחלה אמיתית, אשר כתוצאה ממנה אזורים גדולים בגוף מזיעים. מחלה זו בדרך כלל מטופלת באמצעות תרופות הניטלות דרך הפה. הזעת יתר ראשונית עלולה להשפיע על איכות החיים של הלוקים בה, להפריע להם במהלך העבודה ובפעילות החברתית. היא גורמת מבוכה רגשית ומובילה לבידוד חברתי של הלוקים בה. היא מבלבלת מבחינה פסיכולוגית ויתכן קשר בינה ובין דיכאון וחרדה. הזעת יתר ראשונית גם מגבילה מבחינה גופנית, עלולה לגרום אי נוחות וגירויים בעור, שעלולים להוביל לזיהומים חיידקיים ופטרייתיים.

 

הזעת יתר משנית כללית עלולה להיגרם כתוצאה ממחלה, או מבעיה רפואית כמו גיל המעבר, פעילות יתר של בלוטת התריס (בלוטת המגן), סכרת (מחלת עצבים היקפית), או שבץ. תרופות (נגד יתר לחץ דם, או נגד דיכאון), התעמלות וחום יכולים אף הם לגרום להזעת יתר משנית כללית. 

שלא כמו בהזעת יתר ראשונית, ההזעה מופיעה באזורים נרחבים בגוף ויכולה להתרחש גם בזמן השינה. על מנת לאבחן בעיה זו ולטפל בה כיאות, יש להיבדק אצל רופא עור.