קיפוזיס, המכונה בעברית עקשת או גבנון, היא עקמומיות של עמוד השדרה הגורמת לחלק העליון של הגב להיות מעוגל יותר מהרגיל. לכל אדם יש מידה מסוימת של עקמומיות בעמוד השדרה. עם זאת, כאשר יש חריגה, הדבר יכול להפוך לבעיה בריאותית[1]. כדי לדעת אם יש חריגה, יש לפנות לאורתופדית או אורטופד עמוד שדרה.
עמוד השדרה מורכב משלושה מקטעים, שבמבט מהצד יוצרים שלוש עקומות טבעיות: הקיעורים של עמוד השדרה הצווארי ועמוד השדרה המותני (גב תחתון) נקראים לורדוזיס; הקימור של עמוד השדרה החזי נקרא קיפוזיס. העקמומיות הטבעיות הללו של עמוד השדרה חשובות לאיזון ולעמידה זקופה. עם זאת, אם אחת מהעקומות גדולה מדי או קטנה מדי, הדבר עלול להקשות על עמידה זקופה והיציבה לא תקינה[2].
אצל אנשים מבוגרים, גבנון נובעת לרוב מחולשה בעצמות עמוד השדרה, הגורמת להן להידחס או להיסדק. סוגים אחרים של הבעיה נפוצים יותר אצל תינוקות או בני נוער[3].
קיפוזיס קל גורם לבעיות מועטות, אך חריגה חמורה יכולה לגרום לכאב ועיוות. סוג הטיפול תלוי בגיל, בגורם ובהשפעות של העקמומיות[3].
קיפוזיס תנוחתי – צורה קלה ונפוצה של ההפרעה, בה לחוליות יש צורה נורמלית, אך ישנה עקמומיות. זוהי עקמומיות גמישה שלעתים קרובות עשויה להשתפר עם תרגילים. לרוב, בעיה זו אינה כרוכה בכאב או בבעיות בריאותיות.
מחלת שוירמן – מקרה זה נובע משינוי במבנה החוליות. זוהי עקמומיות חמורה יותר ונוקשה, והיא יכולה להחמיר עם הגדילה בגיל.
קיפוזיס מולד – נוצר עקב מום מולד בחוליה אחת או יותר. מום זה קיים כבר בלידה, אך הוא עלול להחמיר ולבלוט יותר ככל שהילד/ה גדל/ה.
הבעיה מופיעה בכ-0.04% עד 10% מהילדים בגילי בית הספר (עד 1 מכל 10 ילדים).
מחלת שוירמן מהווה את מרבית המקרים של קיפוזיס.
רוב החולים מאובחנים בגיל ההתבגרות (12 עד 17).
יש כמעט פי 2 יותר בנים הסובלים ממחלת שוירמן לעומת בנות.
קיפוזיס תסמינים
לפעמים קיפוזיס אינו גורם לתסמינים כלשהם מלבד מראה הגב שנראה כפוף בצורה חריגה. עם זאת, במקרים אחרים עלולים להופיע התסמינים הבאים[1]:
כאבי גב - יכולים להיות בעייתיים במיוחד אצל מבוגרים.
רגישות וקשיחות של עמוד השדרה.
עייפות.
הסימנים והתסמינים משתנים בהתאם לגורם ולחומרת עקמומיות. עם זאת, במקרים חמורים הסימפטומים עלולים להחריף עם הזמן[1].
סיבות וגורמי סיכון
עמוד השדרה משתרע מהגולגולת ועד לאגן. הוא מורכב מ-24 עצמות מלבניות (חוליות) הנערמות זו על גבי זו ומופרדות באמצעות רפידות רכות (דיסקים). החוליות מוחזקות יחדיו באמצעות רצועות, ויחד עם שרירי עמוד השדרה הגב מצליח לעמוד זקוף[6].
במקרה של קיפוזיס, החלק האמצעי של החוליות - חוליות החזה - מקומר מדי. ישנן מספר סיבות לכך שצורתן של החוליות יכולות להגיע לצורה זו[6]:
יציבה לקויה - יציבה לקויה בילדות, ישיבה לא נכונה על כיסא, נשיאת ילקוטים כבדים ועוד. מצבים אלו עלולים לגרום למתיחה של הרצועות והשרירים התומכים בחוליות, ולמשוך את חוליות החזה ממקומן הרגיל. גורם זה בדרך כלל מוביל לקיפוזיס תנוחתי.
חוליות בעלות צורה מעוותת - כאשר החוליות לא מתפתחות כמו שצריך, הן יכולות לקבל עיוות בצורה במקום הצורה המלבנית הרגילה, מה שמוביל למיקום לא תקין של החוליות. בנוסף, הרצועות המקיפות את החוליות יכולות להיות עבות מהרגיל, מה שעלול להחמיר את החריגה. גורמים אלו נוצרים במקרה של מחלת שוירמן. לא ידוע מה גורם לעיוותים הללו אך קיימת השערה שאספקת הדם לחוליות משתבשת ומשפיעה על צמיחת החוליות. כמו כן, נראה שיש גם קשר גנטי, שכן המחלה מופיעה מדי פעם אצל כמה בני משפחה.
מום מולד - משהו משבש את ההתפתחות התקינה של עמוד השדרה לפני הלידה. במקרים רבים, שתיים או יותר מהחוליות מתמזגות זו לזו.
אבחון ובדיקות
קיפוזיס מאובחן בדרך כלל בגילאי בית ספר. מקרים קלים לעתים קרובות יכולים לא להיות מורגשים. עם זאת, אם כבר מזהים עקמומיות, הדבר יכול להדאיג את ההורים ואת הילד, מה שמוביל לפנייה לאורתופד/ית עמוד שדרה. לצורך אבחון, בדרך כלל יש לבצע את הבדיקות הבאות[2]:
בדיקה גופנית - לאחר שאלות על ההיסטוריה הרפואית והבריאות הכללית של המטופל/ת, תיערך בדיקה גופנית של הגב: יתבצעו לחיצות על עמוד השדרה כדי לקבוע אם יש אזורים של רגישות. במהלך הבדיקה תיתכן אף בקשה להתכופפות קדימה כששתי הרגליים יחד, הברכיים ישרות והידיים תלויות חופשיות. בדיקה זו מאפשרת לראות טוב יותר את העקמומיות של עמוד השדרה ולבחון כל עיוות. במקרים מסוימים אף תתבצע בקשה לשכיבה כדי לראות אם העקמומיות מתיישרת - סימן לכך שזו עקמומיות גמישה ולא נוקשה, והיא יכולה להיות קיפוזיס תנוחתי.
בדיקות הדמיה - צילומי רנטגן מספקים תמונות של מבנים צפופים כגון עצם. הצילומים מזוויות שונות עוזרים לקבוע אם יש חריגות בחוליות או בגורמים אחרים. כמו כן ניתן יהיה למדוד את מידת העקמומיות. עקמומיות הגדולה מ-50 מעלות נחשבת ללא תקינה, אך אינה בהכרח מעידה על הצורך בטיפולים פולשניים.
תפקודי ריאות - אם העקמומיות חמורה, בדיקת תפקודי ריאות יכולה לעזור לקבוע אם הנשימה מוגבלת בגלל חוסר במרחב החזה.
MRI – בדיקה שתעשה במקרים חמורים המלווים בתסמינים של כאב, עקצוץ, חוסר תחושה או חולשה בפלג הגוף התחתון, וזאת כדי לבחון את הלחץ המופעל על עמוד השדרה.
סיבוכים אפשריים
בנוסף לכאבי גב, קיפוזיס עלולה לגרום לסיבוכים נוספים[3][2]:
מוגבלות פיזית - שרירי גב מוחלשים וקושי בביצוע משימות פשוטות כמו הליכה וקימה מכיסא; קושי להסתכל כלפי מעלה ואי יכולת לנהוג.
בעיות עיכול – מקרים חמורים עלולים לגרום לדחיסה של מערכת העיכול ולגרום לבעיות כמו ריפלוקס וקושי בבליעה.
בעיות רגשיות – ילדים ומתבגרים עלולים להיות נבוכים מההשפעה של המצב על המראה שלהם, בעיקר אם יש צורך ללבוש סד, מה שעלול להוביל לדימוי גוף שלילי ולבעיות רגשיות.
קשיי נשימה –העקמומיות עלולה לגרום לעמוד השדרה לדחוס את הריאות ואת דרכי הנשימה.
כאשר העצבים שעוברים בעמוד השדרה נדחסים, הדבר יכול לגרום לתסמינים כגון חוסר תחושה או חולשה בזרועות וברגליים, בעיות באיזון, חוסר שליטה בשלפוחית או במעי.
טיפולים ותרופות
מטרת הטיפול היא לעצור את התקדמות העקמומיות ולמנוע עיוות בעמוד השדרה. הטיפול כולל התייחסות לגיל המטופל/ת ומצבו/ה הבריאותי; מספר שנות ההתפתחות שנותרו לילד/ה; סוג הקיפוזיס; חומרת העקמומיות[2].
טיפול לא ניתוחי טיפול לא ניתוחי מומלץ לחולים עם קיפוזיס תנוחתי ועם מחלת שוירמן שהעקמומיות שלהם/ן פחות מ-70 עד 75 מעלות. הטיפול כולל[2]:
מעקב - פשוט לעקוב אחר העקומה כדי לוודא שהיא לא מחמירה. ייתכן שהילד או הילדה יהיו צריכים להגיע לביקורים תקופתיים ולצילומי רנטגן עד שיסיימו את תהליך הגדילה לגמרי. אם העקמומיות לא מחמירה או לא כרוכה בכאב, ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול.
פיזיותרפיה - תרגילים ספציפיים יכולים לעזור להקל על כאבי הגב ולשפר את היציבה על ידי חיזוק שרירי הליבה (שרירי הבטן והגב). תרגילים אחרים יכולים גם למתוח את שרירי הירך ולחזק אזורים בגוף שעלולים להיות מושפעים מעקמומיות עמוד השדרה.
תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) – תרופות כגון איבופרופן ונקסין, יכולות להקל על כאבי הגב.
סד - לחולים עם מחלת שרוימן שעדיין גדלים, לעיתים יהיה צורך בלבישת סד מספר שעות ביום (בהתאם לחומרת העקמומיות). הסד יותאם באופן קבוע ככל שהעקמומיות תשתפר, ובדרך כלל לבישת הסד תימשך עד סוף תהליך הגדילה והתפתחות השלד.
ניתוח ניתוח בדרך כלל יומלץ לחולים עם מום מולד או עם מחלת שוירמן בעלי עקמומיות הגדולה מ-70 עד 75 מעלות, או לסובלים מכאבי גב חזקים[2].
מטרות הניתוח הן להפחית את מידת העקמומיות, למנוע התפתחות של עקמומיות נוספת, לשמור על המצב המשופר לאורך זמן, ולהקל על כאבי גב (במידה וקיימים)[2].
ההליך הכירורגי הנפוץ ביותר הוא איחוי עמוד השדרה - מיזוג החוליות הפגועות כך שיחלימו לעצם אחת מוצקה. לעתים ייעשה רק תיקון חלקי - הקטנת העקומה וצמצומה ב-50% מהגודל ההתחלתי. לאחר שהחוליות מיושרות טוב יותר, שתלי עצם יונחו ברווחים שבין החוליות כדי שהן יוכלו להתמזג. עם הזמן, העצמות גדלות יחד, בדומה לאופן שבו עצם שבורה מחלימה. רק החוליות המצויות בעקמומיות מתמזגות, כך שחוליות אחרות עדיין יכולות לנוע ולסייע בכיפוף, ביישור ובסיבוב. עקומות גדולות לרוב דורשות מיזוג של יותר חוליות, מה שמשאיר פחות חוליות המאפשרות תנועה. איחוי החוליות אמור לא רק להפחית את הכיפוף, אלא גם להקל על כאבי הגב[2].
מניעה
ניתן למנוע קיפוזיס תנוחתי על ידי מודעות ליציבה ולשמירה על הגב. מומלץ לעודד ילדים ומתבגרים לדברים הבאים[1]:
להימנע מהליכה שפופה.
ישיבה נכונה – זקופה וכשכל הגב נתמך.
להימנע מנשיאת ילקוטים כבדים ולהשתמש בתיקים אורטופדיים.
לבצע פעילות גופנית סדירה שתעזור בחיזוק הגב ובשמירה על גמישותו, כגון שחייה, ריצה, הליכה ויוגה.
בנוסף, אם קיפוזיס מאובחן בשלב מוקדם, ניתן לעבור טיפולים שמרניים, להימנע מניתוח, ולהמשיך לחיות חיים פעילים ובריאים. התקדמות עקמומיות עלולה להוביל לבעיות במהלך הבגרות, ולכן חשוב להיות במעקב קבוע[2].
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
