המומחים של Infomed מסבירים:
בלוטת יותרת המוח נמצאת בבסיס המוח מאחורי האף וגודלה כגודל אפונה. למרות גודלה הקטן בלוטה זו מהווה מרכיב מרכזי במערכת האנדוקרינית (המערכת המפרישה הורמונים). בלוטה זו מפרישה הורמונים רבים המתפקדים באופן עצמאי כמו הורמון הגדילה והפרולקטין וכן היא מפרישה הורמונים הפועלים על בלוטות אנדוקריניות אחרות כמו התריס, יותרת הכליה, האשכים והשחלות. למעשה כמעט ואין מערכת בגוף שלא מושפעת מפעילותה של בלוטת יותרת המוח היא משפיע על לחץ הדם, המשקל, הגדילה, מערכת הרביה ועוד מערכות רבות.
גידולים בבלוטת יותרת המוח יכולים לשבש את פעילות המערכת ההורמונאלית בכך שהם יפרישו הורמונים ללא בקרה ומצד שני גידול גם יכול להפריע להפרשת ההורמונים התקינה בלי שהגידול יפריש הורמונים בפני עצמו.
רוב הגידולים בבלוטת יותרת המוח הם גידולים שפירים (אדנומות), כלומר גידול שאינו חודר אל הרקמות הסמוכות אליו ואינו שולח גרורות לאברים מרוחקים.
ישנם מספר אופציות טיפוליות לגידולים אלו החל מתרופות המווסתות את הגדילה שלו וכלה בניתוח לכריתה של הגידול.
-
מחלות של בלוטת יותרת המוח תסמינים
הגידול יכול לגרום להסתמנות בגלל הלחץ המכאני שהוא מפעיל על סביבתו שיכול לגרום ללחץ או הפרעה בהפרשת ההורמונים האחרים או בגלל השפעה על המערכת ההורמונאלית על ידי הפרשת הורמונים לא רצויים.
הלחץ המכאני גורם ל:
· כאבי ראש.
· אובדן של חלק משדה הראיה, במיוחד בחלקים הפריפריים של השדה.
· בחילות והקאות.
· עייפות.
· חולשה.
· חוסר סבילות לקור.
· עצירות.
· לחץ דם נמוך.
· אובדן שיער בגוף.
· ירידה בתפקוד המיני.
· שינויים לא רצויים במשקל הגוף.
גידולים מסוימים יכולים גם להפריש הורמונים ואז הם נקראים גידולים פונקציונליים. הם יכולים להפריש פרולקטין (פרולקטינומה),הורמון גדילה ולגרום לענקות או אקרומגליה, ACTH ולגרום לתסמונת קושינג או TSH ולגרום לפעילות ביתר של בלוטת התריס.
-
סיבות וגורמי סיכון
הגורם לגדילה לא מבוקרת של תאים בבלוטת יותרת המוח נותר לא ידוע. קיימים מספר גנים שזוהו במשפחות בהם הייתה נטייה להתפתחות גידולים כאלו. אולם במרבית המקרים לא מדובר בגורם משפחתי גנטי.
-
אבחון ובדיקות
האבחנה מתבססת על:
- רמות הורמונים וחומרים שונים בדם או בשתן שיכולים להצביע על פגיעה הורמונאלית.
- הדמייה של המוח באמצעות CT או אם אפשר באמצעות MRI שיכולה להראות את הגידול.
- בדיקת שדה ראייה שיכולה להצביע על נוכחות של גידול הלוחץ על עצב הראיה.
-
סיבוכים אפשריים
גידולים בבלוטת יותרת המוח אינם נוטים לגדול בצורה משמעותית או להתפשט לאיברים אחרים אבל הם יכולים לגרום לתופעות של:
אובדן ראיה: בלוטת יותרת המוח ממוקמת בדיוק במקום בו עצבי הראיה משתי העיניים נפגשים. לחץ של הגידול על עצבי הראיה גורם לפגיעה בתפקוד שלהם ולאובדן של חלקים משדה הראיה ובמצבים חמורים במיוחד לאובדן ראיה מוחלט.
מחסור הורמונאלי קבוע: הגידול עצמו או כריתה של הגידול יכולה להוביל לפגיעה קבועה בהפרשת ההורמונים מהבלוטה ולצורך בקבלת טיפול הורמונאלי חיצוני.
דימום אל תוך הגידול: מדובר במצב נדיר (pituitary apoplexy) אך חריף ביותר עם סכנת חיים ממשית. הדימום לגידול גורם להופעה של פגיעה מיידית בראיה, כאב ראש חריף ולמחסור מיידי בהורמוני הבלוטה שגורמים לסחרחורת, אי סבילות לקור, הקאות, צמא קיצוני ועייפות. מצב זה דורש טיפול דחוף באמצעות תרופות ולפעמים גם ניתוח.
סוכרת תפלה: מצב זה נגרם בעקבות גידול גדול במיוחד או לאחר כריתה לא מוצלחת של הגידול וגורם לפגיעה בהפרשת ההורמון ADH שאחראי על ספיגת המים מהנוזל המופרש בכליות. מצב זה גורם להפרשה של כמויות גדולות של שתן לעיתים אפילו יותר מ-10 ליטר ביום, ועלול להוביל להתייבשות חמורה.
-
טיפולים ותרופות
הטיפול משתנה בהתאם לסוג הגידול, קצב הגדילה שלו, גיל החולה, הגודל הראשוני של הגידול והסימפטומים שהוא גורם לחולה. ההחלטה הטיפולית בדרך כלל נעשית על ידי צוות שכולל רופאים ממספר דיסציפלינות וכולל: אנדוקרינולוג, נוירולוג ונוירוכירורג.
ניתוח: את הניתוח להוצאת הגידול אפשר לבצע באמצעות פתיחה של הגולגולת והגעה אל הגידול מלמעלה, גישה זו נמצאת כיום פחות בשימוש בגלל שיש לה סיבוכים רבים. גישה נוספת היא הגישה הטרנאס- נזאלית (Endoscopic transnasal transsphenoidal approach), בשיטה זו מגיעים אל הגידול דרך האף ללא פתיחה של הגולגולת. בשיטה זו קיימים פחות סיבוכים והסכנה לפגיעה בחלקים סמוכים של המוח נמוכה מאד.
הקרנות: משתמשים בקרינה של קרני X באנרגיה גדולה על מנת להרוג את תאי הגידול. שיטה זו נמצאת בשימוש בחלק מהמקרים לאחר ניתוח לצורך השלמת הטיפול או במצבים בהם אי אפשר לבצע ניתוח בגלל הגודל או המיקום של הגידול.
תרופות: טיפול תרופתי יכול להפחית את ההפרשה המוגברת של ההורמונים מתאי הגידול או להקטין את הגידול. התרופות קיימות בעיקר לגידולים המפרישים הורמון גדילה(somatostatin) או פרולקטין (bromcriptin).
בחלק מהמקרים מסתפקים במעקב בלבד ומעדיפים שלא לטפל בשלב ראשון.