מחלות שרירי הנשימה

מבחינים בשלוש קבוצות של שרירי נשימה: הסרעפת שהיא שריר השאיפה החשוב ביותר לנשימה באדם, השרירים הבין-צלעיים (שבחלקם הם שרירי שאיפה ובחלקם שרירי נשיפה) ושרירי העזר הצוואריים וכן שרירי הבטן (שפועלים בעיקר בנשיפה). לא כל שרירי הנשימה נפגעים בצורה שווה במחלות השונות. ירידה בפעילות שרירי הנשימה יכולה להיות ראשונית עקב מחלת השריר עצמו, מישנית לעמדה אנטומית בלתי תקינה שלהם או בשל מחלות עצביות הפוגעות בעצבוב שרירי הנשימה. קוצר נשימה במאמץ או במנוחה, מהווה את התסמין העיקרי כאשר קיימת פגיעה בשרירי הנשימה.

שיתוק חד או דו-צדדי של הסרעפת נגרם על ידי ניתוח בבית החזה, תהליך ממאיר, חבלה, מחלות עצביות-שריריות ודלקות. קוצר נשימה המוחמר בעיקר בשכיבה מאפיין מצבים אלו. לעיתים השיתוק הוא זמני ותפקוד הסרעפת חוזר כעבור זמן. אם השיתוק חד-צדדי הסימנים הקליניים יכולים להיות קלים בלבד, בעוד ששיתוק דו-צדדי, שהוא פחות שכיח, נותן סימנים מיידיים קשים, ואולם, אך לעיתים רחוקות מסכני חיים, מאחר ששרירי נשימה אחרים מתפקדים, לפחות חלקית, במקום הסרעפת המשותקת. מאחר שהמצב הקליני מוחמר בשכיבה לעיתים קרובות, יש להיעזר במכונת הנשמה במשך הלילה.

מחלות עצביות, ובעיקר אלו הפוגעות בעצבי הצוואר המעצבבים את שרירי הנשימה, דוגמת פוליומיאליטיס ואחרות מוכרות פחות, או נזק חבלתי לחוט השדרה הצווארי יכולות לגרום לתת או אי-פעילות חלק משרירי הנשימה, לקוצר נשימה קשה ואף לאי-ספיקה נשימתית המחייבת הנשמה מלאכותית, זמנית או קבועה. תסמינים דומים מופיעים גם במחלות העצבים ההקפיים, במחלות של חיבור העצב-שריר ומחלות ראשוניות של השריר עצמו. מחלות אלו מתאפיינות גם בחולשה של שרירים אחרים מאלו של הנשימה. לעיתים רחוקות חסר מרכיב מסוים בגוף (חסר זרחן כדוגמה) או תרופות מסוימות עלולים לגרום לחולשת שרירי הנשימה.

מחלות ריאה חסימתיות דוגמת גנחת הסימפונות או אמפיזמה מאופיינות בניפוח-יתר של בית החזה הגורם לשרירי הנשימה להתקצר ולהיות פחות יעילים.