אדלימומאב (יומירה)

תזונה

אין הגבלות מיוחדות.

אלכוהול

נהיגה

הריון

לא מומלץ להשתמש באדלימומאב בזמן היריון. יש להימנע מכניסה להיריון וחובה להשתמש באמצעי מניעה נאותים בזמן הטיפול באדלימומאב ובמשך לפחות 5 חודשים לאחר הטיפול האחרון באדלימומאב.
טיפול באדלימומאב (יומירה) במהלך הריון ייעשה רק אם יש צורך.
בקבלת התרופה במהלך ההיריון, התינוק עלול להיות בסיכון גבוה יותר ללקות בזיהום במשך עד כ -5 חודשים לאחר המנה האחרונה שניתנה במהלך ההיריון. חשוב לעדכן בכך את הצוות המטפל בתינוק.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

ניתוח והרדמה כללית

דווח לרופא במקרה של

• אי ספיקת לב (heart failure)
• דלקת כבד (hepatitis) B חשד לנשאות
• חיסונים אשר ניתנו לאחרונה, חיסון עתידי מתוכנן
• טרשת נפוצה (multiple sclerosis)
• חולשת שרירים חמורה (myasthenia gravis)
• מחלת סרטן
• שחפת, מגע קרוב עם אדם חולה בשחפת
• דיכוי חיסוני
• אלרגיה
• זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה, בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
• זיהום חריף וחום
• מגורים או טיול באזורים שבהם זיהומים פטרייתיים נפוצים מאוד
• מחלת ריאות
• עישון
• גיל מעל 65
• דימום
• אלרגיה עם תסמינים כגון לחץ בחזה, צפצופים בנשימה. סחרחורת, נפיחות או פריחה

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

במהלך הטיפול אתה עלול ללקות בזיהומים בקלות רבה יותר: שחפת, זיהומים הנגרמים ע"י נגיפים, פטריות,טפילים או חיידקים, אלח דם (ספסיס). במקרים נדירים הם מסכני חיים.

יש לפנות מיד לרופא אם מופיעים סימנים הבאים בעקבות הטיפול באדלימומאב :  

פריחה חמורה, סרפדת או סימנים אחרים לתגובה אלרגית;   נפיחות בפנים, בידיים או בכפות הרגליים;  קשיי נשימה, קשיי בליעה;  קוצר נשימה במאמץ או בשכיבה או התנפחות של כפות הרגליים.

יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם הטיפול באדלימומאב גורם לאחר מהסימנים הבאים: 

זיהום (חום, בחילה, פצעים, בעיות שיניים, צריבה בעת מתן שתן);  תחושת חולשה או עייפות;  שיעול;  עקצוץ;  חוסר תחושה;  ראייה כפולה;  חולשה בזרוע או ברגל;  חבורה או פצע פתוח שאינו מגליד;  סימנים ותסמינים המעידים על הפרעות במערכת הדם, כגון: חום ממושך, חבלות, דימום וחיוורון.

תופעות לוואי שכיחות שנצפו בעת השימוש ביומירה:

תגובות באזור ההזרקה (כולל כאב, נפיחות, אדמומיות או גרד);  זיהומים בדרכי הנשימה (כולל התקררות, נזלת, זיהום בסינוסים, דלקת ריאות);  יתכנו זיהומים חמורים; כאב ראש;  כאב בטן;  בחילה והקאה;  פריחה;  כאבים בשרירי השלד;  זיהומים חמורים (כולל הרעלת דם ושפעת);  זיהומים בעור (כולל צלוליטיס, שלבקת חוגרת);  זיהומי אוזניים, חלל הפה (כולל שיניים ופצעי קור), במפרקים, במערכת הרבייה או בדרכי השתן;  זיהומים פטרייתיים; גידולים שפירים;  סרטן העור;  תגובות אלרגיות (כולל אלרגיה עונתית);  התייבשות;  שינויים במצב הרוח, כולל דיכאון וחרדה;  קשיים בשינה;  הפרעות בתחושה, כגון: תחושה של עקצוץ, דקירה או העדר תחושה;  מיגרנה;  לחץ על שורש העצב (כולל כאבי גב תחתון וכאבי רגליים);  הפרעות בראייה;  דלקת עיניים, העפעף ונפיחות העין;  ורטיגו;  תחושה של דפיקות לב מהירות;  לחץ דם גבוה;  סומק;  שטף דם;  קוצר נשימה; הפרעה בעיכול (קושי בעיכול, נפיחות, צרבת, רפלוקס חומצי, דימום בקיבה ובמעי; תסמונת סיכה (כולל יובש בעיניים ויובש בפה);  גרד; פריחה מגרדת;  חבורות;  דלקת בעור; הזעה מוגברת;  נשירת שיער;  התחלה או החמרה של פסוריאזיס;  התכווצויות שרירים;  דם בשתן;  בעיות כלייתיות;  כאב בחזה;  בצקת;  חום;  ירידה במספר טסיות הדם כך שהסיכוי לדימומים ולחבורות גדל;  החלמה לקויה, רמות נמוכות של אשלגן.

תופעות לוואי שנצפו לעיתים רחוקות בעת השימוש ביומירה:

זיהומים מזדמנים; זיהומים של מערכת העצבים (כולל דלקת נגיפית של קרום המוח), העיניים;  זיהומים חיידקיים;  דיברטיקוליטיס (זיהום ודלקת במעי הגס);  סרטן; סרטן שפוגע במערכת הלימפה (לימפומה);  מלנומה;  הפרעות במערכת החיסונית העלולות לפגוע בריאות, בעור ובבלוטות הלימפה (על-פי רוב מופיעות כסרקואידוזיס);  רעד;  מחלת עצבים היקפית (נוירופתיה);  שבץ;  ראייה כפולה;  אובדן שמיעה, שמיעת זמזום;  דפיקות לב שאינן סדירות; בעיות לב העלולות לגרום לקוצר נשימה או התנפחות של הקרסול;  התקף לב;  יצירת כיס בדופן של עורק מרכזי, דלקת וקריש בווריד, חסימה של כלי דם;  מחלות ריאה ; תסחיף ריאתי (חסימת עורק בריאה);  הצטברות לא תקינה של נוזל בחלל הצדר;  דלקת בלבלב הגורמת לכאב חמור בבטן ובגב;  קושי בבליעה;  בצקת בפנים;  דלקת בכיס המרה, אבנים בכיס המרה;  כבד שומני;  הזעות לילה;  צלקת;  התפרקות לא תקינה של רקמת השריר (רבדומיוליזיס);  זאבת (לופוס) אדמנתית מערכתית; הפרעות בשינה; אין אונות.

תופעות לוואי נדירות של יומירה:  לוקמיה (סרטן הפוגע בדם ובמח העצם);  תגובה אלרגית חריפה עם הלם;  טרשת נפוצה;  הפרעות עצביות (כגון: דלקת בעצב העין ותסמונת גיליאן-בארה);  הפסקה בפעימות הלב;  הצטלקות הריאה;  נקב במעי;  דלקת בכבד; התלקחות מחודשת של דלקת כבד נגיפית מסוג B;  דלקת כבד אוטואימונית;  דלקת כלי דם בעור; תסמונת סטיבנס-ג'ונסון; פריחה עורית דלקתית; לימפומה של תאי T בכבד ובטחול (סרטן דם נדיר שלעיתים קרובות גורם למוות); סרטן עור בתאים על שם מרקל;  כשל כבדי;  החמרה בדרמטומיוזיטיס (נראית כפריחה בעור המלווה בחולשת שרירים).

בשכיחות לא ידועה כלומר התדירות אינה ניתנת להערכה מתוך המידע הקיים תיתכן סרקומה על שם קפושי, סרטן נדיר הקשור לזיהום בנגיף ההרפס האנושי. התופעה מופיעה לרוב כנגעים סגולים על העור.

בנוסף, בעת השימוש ביומירה יתכנו שינויים בתמונת תאי הדם, רמות גבוהות של סוכר ושומנים בדם ותפקודי כבד ורמות ירודות של מלחים בדם.

תיתכן עליית משקל, במרבית המטופלים- עליית משקל קטנה.

חלק מתכשירי אדלימומאב מכילים פוליסורבאטים, העלולים לגרום לתגובות אלרגיות. יש לעדכן רופא במקרה אלרגיות ידועות כלשהן.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור: 

אין לתת חיסונים פעילים למטופלים באדלימומאב. מומלץ שחולים המטופלים באדלימומאב לא ייחשפו לאנשים שקיבלו חיסון פעיל לא מזמן מחשש להתפתחות זיהומים.

אין ליטול אדלימומאב עם תרופות המכילות את החומר הפעיל abatacept או anakinra (לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית).

ניתן לקחת אדלימומאב יחד עם תכשירים אחרים לטיפול בדלקות כגון מטטוטרקסט, הידרוכלורוקווין, סולפסלזין, לפלונומיד, תכשירי זהב להזרקה, סטרואידים או נוגדי כאבים, ו-NSAID's (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות).

תרופות המדכאות את מערכת החיסון, כגון: ציקלוספורין ואזאתיופרין - שילוב עם אדלימומאב עלול לגרום לירידה בספירת כל סוגי תאי הדם כולל אנמיה אפלסטית. 

השפעת שימוש ממושך

אדלימומאב  (יומירה) מפחית את יכולת הגוף להילחם בזיהומים. יש להיות ערים להתפתחות זיהומים, תוך מעקב רפואי קבוע. קיים סיכון מוגבר לפתח ממאירויות ובנוסף התעוררות דלקת כבד נגיפית פעילה בקרב נשאים.
במקרה של אי ספיקת לב קלה וטיפול בתרופה זו- יש לנטר בקפדנות את מצב אי ספיקת הלב על -ידי הרופא.