דימטינדן

תשובה: הסיכוי שאכן מדובר בדלקת גבוה אם איזור הפרקים הכואבים נפוח, אדום וחם. עליך לפנות אל הרופא ביחידה שלך, ולבקש הפניה לראומטולוג, שיבדוק את הפרקים, ויעריך אם יש צורך בבירור נוסף.

תשובה: אם הכוויה שטחית ואין שלפוחיות, נראה כי היא בדרגה ראשונה. כוויה בדרגה שנייה מאופיינת כבר בשלפוחיות הנגרמות כתוצאה מהיפרדות שכבת העור העליונה (האפידרמיס) מהדרמיס והצטברות נוזלים בין השכבות. כדאי להימנע מחשיפה לשמש, ואם תהיה חשיפה - חשוב מאוד למרוח קרם הגנה על אזור זה, וגם על שאר חלקי הגוף. אין מניעה להיכנס למי ים. תרגיש טוב. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: ירידה בליבידו, הפרעה באורגזמה ועיכוב בשפיכה הן בין תופעות הלוואי של התרופות מקבוצת ה-SSRI. קיימות כמה דרכים להתמודד עם התופעה. הפחתת מינון התרופה עשויה לעיתים להפחית את תופעות הלוואי המיניות, ולשמור על האפקט נוגד הדיכאון והחרדה. הגישה הזאת מתאימה במיוחד למטופלים הנוטלים מינון גבוה של התרופה, ואת המינון יש להפחית בהדרגה ובזהירות. דרך אחרת היא החלפת התרופה לתרופה אחרת מקבוצת ה-SSRI, אך לא נראה שהגישה הזאת מתאימה לך, שכן ציטאלופראם (רסיטל) נחשבת כגורמת יחסית למעט תופעות לוואי מיניות, למרות שלא קיימים מחקרים בנושא. אפשר להחליף את התרופה בתרופה שאינה מקבוצת ה-SSRI, כמו טראזודיל או מירטאזאפין (רמרון, מירו), שהשפעתן על התפקוד המיני מינימלית, אך הן עשויות לגרום לישנוניות ולתופעות לוואי נוספות. יעילותו של הטרזודיל כנגד דיכאון שנויה במחלוקת, והוא אינו משמש כתרופת קו ראשון. שילוב הרסיטל עם תרופה נוספת כמו ויאגרה (שיעילה במיוחד כאשר הבעיה היא עיכוב בשפיכה ולא ירידה בליבידו), בופרופיון (זיבאן - שבארץ משמש רק להפסקת עישון, אך למעשה הוא נוגד דיכאון), בוספירון (סורבון). ישנה השיטה של הפסקת ה-SSRI בסופי שבוע, אך לא קיימות הוכחות מחקריות ליעילות שיטה זו. אלו השיטות המקובלות לטיפול בבעיות מיניות הנגרמות עקב שימוש ב-SSRI. מובן שלכל מטופל מתאימה שיטה שונה, ובמקרים רבים הדרך לגלות מה השיטה המוצלחת ביותר היא באמצעות ניסוי וטעייה. ייתכן שלפסיכיאטר שלך יש ניסיון טוב עם טרזודיל, והוא סבור כי זו האופציה המועדפת עבורך. ד"ר ליה עשת - אינפומד

תשובה: מיפוי איזוטופים - PET - FDG ,הינו בדיקת הדמיה של הגוף בה משתמשים בגלוקוז מסומן רדיואקטיבית. בבדיקה זו למעשה מזריקים לנבדק חומר רדיואקטיבי בכמות קטנה, אולם בעלת השפעה קרינתית. מבחינת כמות הקרינה המייננת, מדובר על כמות הדומה פחות או יותר לכמות הקרינה המייננת בבדיקת CT. ההבדל בין השתיים היא העובדה שב- PET- FDG החומר הרדיואקטיבי נותר בגוף של הנבדק למשך שעות לאחר הבדיקה ובכך יש סיכון להקרנת הסביבה. קצב הפירוק של החומר הרדיואקטיבי תלוי בכמות החומר המוזרק, בזמן החולף מהבדיקה ובאדם עצמו. ההשפעה של הקרינה הנפלטת על הסביבה תלויה במשך הזמן שחלף מהבדיקה ובמרחק הפיזי מהנבדק. באופן עקרוני ההמלצה היום היא להימנע ממגע קרוב לילדים או נשים הרות ביום-יומיים לאחר הבדיקה, וככל שהזמן מהבדיקה חולף כך הסכנה לסביבה יורדת. הזמן המסוכן ביותר לסביבה הוא בשעות הראשונות לאחר הבדיקה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד