פרופוקסיפן

תשובה: למרות התוצאה של החלבון העוברי, ההמלצה הרשמית היא שכל אשה מעל גיל 35 תבצע דיקור מי שפיר לשלילת תסמונת דאון, וזאת כיוון שהסיכון לתסמונת עולה משמעותית מעבר לגיל 35. בתוך מערך השיקולים נכלל גם הסיכון לאובדן הריון או פגיעה בעובר כתוצאה מהבדיקה. היעדר מקרי תסמונת דאון במשפחה אינו משפיעה על המלצה זו, כמובן שאם קיים סיפור משפחתי הנטיה היא להמליץ על דיקור ללא קשר לגיל. כמובן שההחלטה הסופית נתונה בידי היולדת. ד"ר נגה פוקס - אינפומד

תשובה: שקדים הם זוג איברי לימפה הנמצאים בחלל הלוע. הם שייכים למערכת הלימפה האחראית על הגנה מפני דלקות. דלקת בשקדים היא מחלת ילדים נפוצה, הגורמת לחום גבוה, לתפיחות השקדים ולאדמומיותם, לקשיי בליעה, לקשיים בנשימה, ולעיתים גם להקאות ולכאבי בטן. את מתארת גם אירועים חוזרים של דלקות וכאבים באזור הצוואר והלוע. האם הכאבים הם בצוואר או בתוך חלל הפה? האם הם מלווים בחום? האם קיבלת טיפול אנטיביוטי כלשהו בזמן הכאבים? האם התייעצת פעם עם רופא ילדים? או עם רופא אף אוזן גרון? בילדים מעל גיל חמש ניתן לכרות את השקדים. אני מציעה לך לפנות לרופא אף אוזן וגרון עם ההורים להתייעצות. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: שינוי הגלולות ישפר את התופעה ויכול להביא גם להיעלמותה. זה תלוי באישה עצמה ובחומרת התופעה. יסמין מכילה סוג של פרוגסטין שהפעילות האנדרוגנית שלו (אנדרוגן - הורמון גברי, למשל טסטוסטרון) היא נמוכה. פרוגסטין יכול להיקשר לרצפטורים של הורמונים גבריים ולכן לגרום לתופעות כמו שיעור יתר בנשים. בשנים האחרונות פותחו סוגי פרוגסטין שהשפעתם האנדרוגנית היא נמוכה בהשוואה לפרוגסטינים בגלולות מהדור הישן, ולכן גורמים לפחות תופעות לוואי של שיעור יתר או אקנה (פצעי בגרות). אני ממליצה לך לקחת את המלצת הרופאים שלך ולעבור לגלולה יסמין. את תמיד יכולה לנסות, ואם זה לא טוב לך - להפסיק, אך את לא תדעי זאת עד שלא תנסי.

תשובה: קולטנים לאנגיוטנסין 2. אנגיוטסין 2 הוא חומר בגופנו המעודד התכווצות כלי דם, וחסימת פעילותו מאפשרת לכלי הדם להתרחב. בניגוד לתרופות הוותיקות יותר ממשפחת מעכבי האנזים ACE, (האנזים אשר אחראי להפיכת אנגיוטנסין 1 לאנגיוטנסין 2), כגון: קאפטופריל, אנאלאפריל, ללוסארטאן שיעור תופעות לוואי נמוך יותר של שיעול, פריחה, ושינויים בחוש הטעם. השפעה נוגדת לחץ דם גבוהה יותר מושגת כאשר מוסיפים ללוסרטאן מינון נמוך של משתן. כמו-כן, לוסרטאן הראה יעילות בהפחתת הסיכון לתמותה ולאשפוז בשיעור ניכר יותר לעומת קאפטופריל בחולים בני 65 ומעלה עם אי ספיקת לב. המינון המקובל הוא: 50 מ"ג פעם ביום לטיפול ביתר לחץ דם, ו 12.5 מ"ג או 50 מ"ג פעם ביום לטיפול באי ספיקת לב. לפני תחילת הטיפול בלוסארטאן חשוב לדווח לרופא במקרים הבאים: מחלת כליות, מחלת כבד, חוסר איזון אלקטרוליטים בדם (לדוגמה, רמות גבוהות / נמוכות של אשלגן), שימוש בתחליפי מלח על בסיס אשלגן. תופעות לוואי אפשריות: שיעול, שלשול, עייפות, כאבי ראש, הפרעות בשינה, בחילה, כאבי בטן, אף סתום, כאבי שרירים. תופעות לוואי המחייבות דיווח מיידי לרופא (נדירות יותר): קשיי נשימה, התנפחות הפנים, השפתיים, הידיים והרגליים, פריחה, בלבול, כאבים בחזה, דפיקות לב מוגברות, ירידה בכמות השתן. תגובות עם תרופות אחרות: שימוש בלוסארטאן יחד עם מלחי אשלגן, משתנים משמרי אשלגן (אמילוריד, ספירונולאקטון) עלול להעלות רמות אשלגן בדם. לוסארטאן מגביר את ההשפעה של תרופות אחרות להורדת לחץ דם. תופעה זו לעיתים רצויה, אולם יש להתאים את המינונים. שימוש בנוגדי דלקת לא סטרואידים (נאפרוקסן, אינדומתאצין, פירוקסיקאם) עלול להפחית מההשפעה נוגדת לחץ הדם של לוסארטאן.