בדיקת כימיה בדם (Blood chemistry)

בהחלט ייתכן כי נטילת התרופות שציינת משפיעה על רמת הטסטוסטרון. הגדלה שפירה או סרטנית של בלוטת הערמונית מושפעת, בין השאר, גם מרמת טסטוסטרון גבוהה, אולם הזרקתו לאו דווקא גורמת להתרחשות תהליך ממאיר. ירידה ברמת הטסטוסטרון יכולה לבוא לידי ביטוי בסימנים כגון עייפות, הפרעות שינה, ירידה בחשק המיני ובזקפה. היא יכולה לגרום גם לירידה במשקל, ירידה בצפיפות עצם, מיעוט שיער, ומחלות לב וכלי דם. הטיפול המתאים לחסר בטסטוסטרון הוא ג'ל טסטוסטרון למריחה, טבליות או זריקות לשריר. לא מומלץ להתחיל בטיפול לפני בירור מדויק של הסיבה החסר, בין אם היא אורגנית (יותרת המוח) או תרופתית. לא ניתן לקבל השלמה בדרך אחרת. נוכחות של אפינפרין בשתן מעידה על תפקוד בלוטת האדרנל (טוחה), אולם יש להתחשב במדדים נוספים כדי לקבל את התמונה המלאה. רק בריאות ד"ר עופר לימונד - אינפומד

הכאב אשר מתלווה לאירוע של התקף לב יכול לדמות לתחושה של התקף צרבת חמור. ייתכן ואתה לוקה בהתקף לב גם במידה ואתה:

* חווה תחושה של לחץ או תחושת כאב חדה אשר מפלחת את בית החזה שלך, לעיתים בליווי הזעה, תחושת בחילה או הקאות.

* חווה תחושה של כאב אשר מקרין מבית החזה אל עבר הלסת, היד השמאלית או הכתף השמאלית.

* חווה תחושה של הידוק או לפיתה בבית החזה.

* חווה תחושה של קוצר נשימה אשר נמשכת מעבר לפרק זמן של מספר שניות.

אל תתעלם מתחושות של כאב ואי נוחות. במידה ואתה חושב כי אתה סובל מבעיות לבביות או התקף לב, גש לקבל טיפול רפואי באופן מיידי. ככל שתקדים לקבל טיפול רפואי, כך יגדל הסיכוי שהרופאים יוכלו למנוע ממך לסבול מנזקים חמורים יותר בשריר הלב שלך.

אני בת 33. למעלה משבועים אני סובלת מכאבים חריפים כמעט בכל עצם ועצם בגוף. הכאב התחיל ברגל שמאל, בירך, ולאחר יום חלף ועבר לירך רגל ימין. כשחלף הכאב ברגל ימין הוא עבר לגב, ולאחר מכן לשכמות, לאצבעות הידיים וכרגע הוא ממוקד בעורף. אני מטופלת באתופאן ובזריקות וולטרן להרגעת הכאבים. אני מציינת כאן תוצאות בדיקות שנראות לי חשובות: ANTINUCLEAR Ab שלילי SMOOTH MUSCLE Ab שלילי U/ml 1.00 ANTI CARDIOLIPIN IgA U/ml 3.85 ANTI CARDIOLIPIN IgG U/ml 0.73 ANTI CARDIOLIPIN IgM U/ml 1.40 A.B2 GLYCOPROTEI IgG U/ml 2.95 A.B2 GLYCOPROTEI IgM URIC ACID 1.6 mg/dl IRON 46 mg/dl BILIRUBIN DIRECT 0.06 mg/dl COMPLEMENT C4 45 C REACTIVE PROTEIN 3.23 FERITIN 38 ESR 81 לאיזה כיוון עליי לפנות על מנת לקבל מרפא? נוגדנים נגד קרדיוליפין ואנטי בטא 2 גליקופרוטאין הם נוגדנים אוטואימוניים (התוקפים חלקים של הגוף עצמו) המתפתחים על ידי מערכת החיסון. מציאותם של נוגדנים מסוג זה מעלה את הסיכון לפתח Antiphospholipid Syndrome, תסמונת הידועה גם בשם APS, המתבטאת ביצירת קרישי דם עורקיים או ורידיים, ובחלק מהמקרים רמה נמוכה של טסיות דם והפלות חוזרות. נוגדן מסוג אנטי קרדיוליפין קשור במחלת הזאבת ונמצא ב כ-40% מהחולים במחלה. רמת ה- CRP ורמת ה- ESR הגבוהות מעידות על קיומו של תהליך דלקתי בגוף. רמת הברזל שלך נמוכה, וזה מתאים למחלה דלקתית כרונית. רמת הפריטין (המשקפת את מאגרי הברזל בגוף) תקינה, אך בחלק הנמוך של הנורמה. לשאר הבדיקות איני מתייחסת משום שאו שהן תקינות או שאיני מוצאת בהן חשיבות. את זקוקה להתייחסות שך רופא, ועלייך לפנות לראומטולוג (רופא שעוסק במחלות מפרקים). ד"ר שירי אורי - אינפומד [24/01/2010]

אבנים בכליות מתחילות להיווצר בדמות גביש קטן. כאשר נוזל השתן יוצא מן הכליה, ייתכן והוא יישא את הגביש איתו, או שייתכן והגביש יישאר בכליה. במידה והגביש נותר בכליה, גבישים נוספים מתחברים אליו במשך הזמן ויצרים אבן גדולה יותר בכליה. מרבית האבנים יוצאות מן הכליות ועוברות דרך מערכת השתן, כל עוד הן קטנות דיין, על מנת לצאת בדרך זו החוצה מן הגוף. לאבנים מסוג זה אין צורך במתן טיפול כלשהו. אבנים שהן גדולות יותר נתקעות בצינוריות אשר מעבירות את נוזל השתן מן הכליות אל עבר שלפוחית השתן (מערכת השופכן). דבר זה עלול להוביל להופעתם של כאבים ויכול לגרום לחסימה אשר מונעת מנוזל השתן להגיע אל עבר שלפוחית השתן, וממנה החוצה מן הגוף. הכאב מתחזק לרוב לאחר כרבע שעה עד שעה, עד אשר הוא הופך להיות חמור ביותר. ייתכן ותחוש הקלה ברמת הכאב כאשר האבן תזוז מעט ואינה תחסום עוד את מעבר נוזל השתן, והכאב יחלוף לחלוטין כאשר האבן תנוע אל תוך שלפוחית השתן. לרוב יש צורך במתן טיפול רפואי במקרים של היווצרות אבני כליה גדולות. בעיות אשר יכולות להיווצר בעת היווצרותן של אבני כליה כוללים בין השאר:

* רמת סיכון מוגבר ללקות בזיהומים במערכת השתן, או החמרתם של זיהומים קיימים.

* גרימת נזקים בכליות, במידה ואבן גורמת לחסימת מעבר נוזל השתן אל מחוץ לשתי הכליות (או החוצה מכליה אחת אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד). אצל מרבית בני האדם אשר בגופם שתי כליות בריאות, בדרך כלל היווצרותן של אבנים בכליות אינה גורמת להופעתם של נזקים חמורים, עד לנקודת הזמן אשר בה האבנים גורמות לחסימה של מערכת השתן במשך שבועיים או יותר. היווצרותן של אבני כליה מהווה בעיה חמורה ביותר אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד, או שהם סובלים מליקוי תפקודי של המערכת החיסונית שלהם, או שהם עברו השתלת כליה.

התרופות לטיפול ב- ADD נחלקות לתכשירים המכילים ריטלין ותכשירים שאינם מכילים ריטלין. בקבוצת התכשירים המכילים ריטלין ישנם כמה תכשירים הנבדלים זה מזה בעיקר במשך פעולתם בגוף (ריטלין "רגיל" - 4 שעות, ריטלין SR וריטלין LA - בערך 6-8 שעות, קונצרטה - 12 שעות). בקבוצת התכשירים שאינם מכילים ריטלין נכללים בעיקר כמה נוגדי דיכאון עם פעילות אדרנרגית. הרופא שיכול לתת מרשם לתרופות אלו הוא רק פסיכיאטר או נוירולוג. לאחר קבלת המלצה ממומחה באחד התחומים האלה, רופא המשפחה או רופא הילדים יכול להמשיך לתת מרשמים בהתאם להמלצת המומחה. הגיל הוא פקטור בבחירת התרופה, אך חשוב יותר, את הטיפול יש להתאים לצרכי המטופל. זאת אומרת שיש להתחשב במבנה הגוף שלו, בשעות היממה שבהן הוא זקוק לריכוז מקסימלי, בהרגלי האכילה, בתופעות לוואי אם הופיעו, ביכולת הכלכלית שלו לרכוש את התרופות, ועוד. העובדה כי אתה סובל גם מדיסגרפיה או מדיסלקסיה אינה מהווה שיקול בבחירת הכדור. לרוב נדרש טיפול נוסף, לא תרופתי, אלא בתחום החינוכי, על מנת להתגבר על הליקויים הללו. חלק נכבד מהלוקים ב- ADD סובלים בנוסף גם מליקויי למידה שונים. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

חוסר היכולת לסגור את העפעפיים קרוי Lagophthalmos. באופן תיאורטי, פגיעה משמעותית בעור יכולה להביא לעיוות בעפעף ולחוסר יכולת לסגור את העפעפיים, אולם הדבר אינו שכיח, והפגיעה בעיר צריכה להיות משמעותית כדי שזה יתרחש. סיבות נוספות יכולות להיות טראומה לעפעף, שיתוק של עצב הפנים, ובלט עין מסיבות שונות. הבעיה במצב זה, מעבר לסיבה הבסיסית של חוסר היכולת לסגור את העפעפיים, היא שהקרנית יכולה להיפגע. הקרנית יכולה להתייבש, ואם הדבר לא מאובחן בזמן ומטופל - היא עלולה להיפגם באופן בלתי הפיך. לצורך טיפול בלגופתאלמוס ניתן, בשלבים הראשונים, לטפטף לעין חומרי סיכה, להשתמש במשחות לסיכה, ולהניח עדשת מגע טיפולית (בהוראת רופא בלבד), וקיימים טיפולים דרסטיים יותר. המלצתי היא כי תיבדקי על ידי רופא עיניים כדי לבחון אם יש לך לגופתאלמוס וכדי לבדוק את מצב הקרנית. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

הגורמים המדוייקים למחלת הסכיזופרניה אינם ידועים. התיאוריה הרווחת כיום גורסת שהסיבה לה היא הפרעה בהתפתחות המוח בתקופה העוברית, אשר גורמת למבנה לא תקין ברמה התאית, ככל הנראה בשל גורמים גנטיים. אותה וריאציה של מבנה המוח לא בהכרח גורמת למחלה, אלא לנטייה לקיום המחלה. התפרצות המחלה בפועל מושפעת מגורמים סביבתיים שונים במהלך החיים, החל בהשפעות על העובר בעודו ברחם, כגון חשיפה לווירוסים, או לסטרס אימהי, ודרך אירועים בחיים כגון טראומות גופניות ונפשיות או שימוש בסמים. מנגנון נוסף שזוהה אצל חולים בסכיזופרניהה וא הפחתה ב'גיזום' של תאים ושל קישורים בין תאי מוח (סינפסות). באופן נורמאלי, גיזום כזה מתרחש בגיל ההתבגרות, ונמצא שאצל חולים נותרו עודף תאים ועודף סינפסות יחסית לבני גילם שאינם חולים. כתוצאה מהמבנה הלא-תקין שהזכרתי, נוצרים חיבורים או קישורים עודפים בין תאי מוח שונים, אשר מייצרים חוויה חושית ללא גירוי חיצוני הולם, זאת אומרת הזיות או קישורים חשיבתיים ללא תמיכה הגיונית (המסתמכת על המציאות). המונח דיסוציאציה משמעו סימפטום של ניתוק בין שני דברים שבאופן רגיל צפוי שיהיו קשורים זה לזה. לדוגמה, זיכרון ורגש לגבי אירוע מסויים, או חוויה חושית ומחשבות לגבי אירוע מסויים או לגבי פרק זמן ספציפי בו האדם חווה דבר מה. חושבים שדיסוסיאציה בדרך כלל מתרחשת בעקבות טראומה, וככל הידוע כיום, זוהי תופעה יותר פסיכולוגית ופחות קשורה לגורמים מולדים, בניגוד לסכיזופרניה. הקשר בין סכיזופרניה לדיסוציאציה הוא שלחלק מהחולים בסכיזופרניה יש סימפטומים דיסוציאטיביים, ובנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לשני המצבים, כגון שימוש בסמים וטראומות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

קראתי על שני מחקרים שמראים כי הנגיף XMRV שכיח מאוד בקרב חולים בתשישות כרונית. זאת, לעומת אחוז נמוך מאוד (3.7%) בקבוצת הביקורת באחד המחקרים, קבוצה של אנשים בריאים. כמו כן נמצא הנגיף בבדיקות של חולים בפיברומיאלגיה, אך שם המחקר עוד קטן מאוד וכנראה לא מספק. אלה המחקרים: http://scientificamerican.com/...chronic-fatigue-syndrome-retrovirus http://sciencenews.org/...culprit_in_chronic_fatigue_syndrome http://wpinstitute.org/xmrv/xmrv_qa.html האם תוכלו לספק עוד מידע על הממצאים? למשל, אם יימצא שאכן זה וירוס שגורם את המחלות, האם יש דרך לרפא אותו אצל חולים? האם יש אפשרות לחסן נגדו אנשים בריאים? מכיוון שנראה שאולי הווירוס מועבר במגע מיני, האם זה אומר שחולי תסמונת התשישות הכרונית או פיברומיאלגיה לא יוכלו לקיים יחסי מין? במחקר המצויין נבדק הקשר בין הוירוס XMRV לבין תסמונת העייפות הכרונית (CFS). וירוס זה שייך לקבוצת וירוסים הפוגעים בבעלי חיים והוא הסוג הראשון שנמצא בבני אדם. במחקר נמצאו רמזים לכך שצורת ההדבקה בוירוס היא דרך הדם (כמו במחלת האיידס ובצהבת מסוג B). גם אם הדבר יוכח חד משמעית, אין זה אומר שחולים לא יוכלו לקיים יחסי מין. וודאי תהיינה הנחיות מתאימות, כמו במחלות האחרות. הוירוס אמנם שכיח מאוד בחולי CFS, אך עדיין אין מסקנות לגבי המשמעות של עובדה זו, ודרוש מחקר נוסף. עם זאת, קבוצת המחקר הזו בודקת כבר עתה אם לתרופות אנטי-וירליות יש השפעה מיטיבה על תסמונת העייפות הכרונית. עדיין אין תוצאות. היות שכך, מוקדם מדי לדבר על חיסון. נקווה שאכן תהיה פריצת דרך בתחום. ד"ר ורד אסטרחן - אינפומד [14/02/2010]

ההחלטה לגבי טיפול שעובד אך גורם לתופעות לוואי מטרידות היא בעיקר החלטה אישית של המטופל. עד כמה את מסוגלת לחיות עם תופעות הלוואי? לדעתי החשש מתלות אינו צריך להפריע לך להמשיך ליטול את הכדור, מכיוון שאם הוא יעיל ומונע את ההתכווצויות בידיים וברגליים, את תמשיכי לקחת אותו כך או אחרת. השאלה הבעייתית יותר, לדעתי, היא לגבי ההירדמות - עד כמה זה משפיע על יכולת התפקוד שלך ביום-יום. אם זה מפריע לך לנהל חיים רגילים ויצרניים, זה עלול להיות בעייתי לאורך זמן. בעיה נוספת היא שאני מתרשמת שהאפילפסיה שלך לא מאוזנת מבחינת ריבוי ההתנתקויות. לא פירטת מה התדירות הרגילה של ההתקפים שלך ואילו תרופות בדיוק ניסית, אך אני ממליצה מאד לפנות שוב לנוירולוג המטפל וליידע אותו לגבי ריבוי ההתקפים. אולי הוא ירצה לשנות את הטיפול התרופתי שלך. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

לאחר שלקית כבר פעם אחת מהיווצרותן של אבני כליה , ישנה רמת סבירות גבוהה לכך כי תשוב ללקות מהן גם בעתיד. אתה יכול למנוע את הישנותן על ידי שתייה מספקת של מים על מנת לשמור על צלילות נוזל השתן שלך. יש להקפיד על שתייה של 8 עד 10 כסוסת מים ליום. ייתכן ויהיה עליך לבצע מעקב אחר משטר התזונה שלך. הרופא המטפל בך יוכל לרשום לך תרופה אשר תסייע לך למנוע מן האבנים להיווצר מחדש.