בדיקת כימיה בדם (Blood chemistry)

קראתי על שני מחקרים שמראים כי הנגיף XMRV שכיח מאוד בקרב חולים בתשישות כרונית. זאת, לעומת אחוז נמוך מאוד (3.7%) בקבוצת הביקורת באחד המחקרים, קבוצה של אנשים בריאים. כמו כן נמצא הנגיף בבדיקות של חולים בפיברומיאלגיה, אך שם המחקר עוד קטן מאוד וכנראה לא מספק. אלה המחקרים: http://scientificamerican.com/...chronic-fatigue-syndrome-retrovirus http://sciencenews.org/...culprit_in_chronic_fatigue_syndrome http://wpinstitute.org/xmrv/xmrv_qa.html האם תוכלו לספק עוד מידע על הממצאים? למשל, אם יימצא שאכן זה וירוס שגורם את המחלות, האם יש דרך לרפא אותו אצל חולים? האם יש אפשרות לחסן נגדו אנשים בריאים? מכיוון שנראה שאולי הווירוס מועבר במגע מיני, האם זה אומר שחולי תסמונת התשישות הכרונית או פיברומיאלגיה לא יוכלו לקיים יחסי מין? במחקר המצויין נבדק הקשר בין הוירוס XMRV לבין תסמונת העייפות הכרונית (CFS). וירוס זה שייך לקבוצת וירוסים הפוגעים בבעלי חיים והוא הסוג הראשון שנמצא בבני אדם. במחקר נמצאו רמזים לכך שצורת ההדבקה בוירוס היא דרך הדם (כמו במחלת האיידס ובצהבת מסוג B). גם אם הדבר יוכח חד משמעית, אין זה אומר שחולים לא יוכלו לקיים יחסי מין. וודאי תהיינה הנחיות מתאימות, כמו במחלות האחרות. הוירוס אמנם שכיח מאוד בחולי CFS, אך עדיין אין מסקנות לגבי המשמעות של עובדה זו, ודרוש מחקר נוסף. עם זאת, קבוצת המחקר הזו בודקת כבר עתה אם לתרופות אנטי-וירליות יש השפעה מיטיבה על תסמונת העייפות הכרונית. עדיין אין תוצאות. היות שכך, מוקדם מדי לדבר על חיסון. נקווה שאכן תהיה פריצת דרך בתחום. ד"ר ורד אסטרחן - אינפומד [14/02/2010]

חשוב לי להבין: האם הרופא שרשם לך אלטרולט מודע לכך שאת נוטלת את שאר הכדורים שציינת? השילוב של התרופות שציינת עלול לגרום לעייפות וישנוניות, הפרעה בתפקודי הכבד, עלייה במשקל ועוד. יתכן כי יש מקום לשינוי של הטיפול. במקום להוסיף עוד ועוד תרופות, אפשר לעבור לתכשיר שיעיל גם נגד דיכאון וגם נגד פיברומיאלגיה, למשל אחד מנוגדי הדיכאון החדשים המשפיעים על מערכות הובלת הכאב בגוף, כגון התרופה סימבלטה. אני ממליצה לשוב לרופא שלך ולהציג את כל התמונה כפי שהצגת אותה לי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

פסוריאזיס פוגעת ב 1.5 עד 2% מהאוכלוסיה. זוהי מחלה עם רקע תורשתי וישנן מספר תצורות שונות להופעתה. התצורה הנפוצה ביותר היא של מחלה כרונית, עם הופעה חוזרת של נגעים הנראים כקשקשים. הנגעים יכולים להופיע רק במקום ספציפי אחד או שניים בגוף, או להתפרס על פני אזורים רבים. ישנם מקומות נפוצים להופעת הנגעים, הכוללים את כפות הידיים, כפות הרגליים, המרפקים, הברכיים, בתי השחי, אזור החלציים, הטבור, הגב התחתון והקרקפת. אצל אנשים שונים, המחלה יכולה להופיע במקומות שונים. כשהמחלה פוגעת באזור הקרקפת, היא יכולה להתבטא באזור מוגבל בקרקפת כולה. בבסיס המחלה יש הפרעה במחזוריות תאי שכבת האפידרמיס בעור, דבר שגורם לייצור מוגבר של תאים אלה. כאמור, למחלה רקע גנטי, וישנם גורמים המעודדים את הופעת המחלה, ביניהם טראומה לעור (בכלל זה גם גירוד ושפשוף), זיהומים עם חיידק סטרפטוקוקוס, מצבים של לחץ נפשי ושימוש בתרופות מסויימות. הסבר זה נכון לפסוריאזיס באופן כללי, ולא ידוע על הבדלים הקשורים להופעת המחלה במקום זה או אחר בגוף. מספר גורמים משפיעים על הבחירה בטיפול המתאים, ביניהם האזור בגוף בו מופיעים תסמיני המחלה. גורמים נוספים הם סוג המחלה, גיל המטופל, אם המחלה ממוקדת או מפושטת, טיפול קודם והמצב הבריאותי של המטופל. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד

בהחלט ייתכן כי נטילת התרופות שציינת משפיעה על רמת הטסטוסטרון. הגדלה שפירה או סרטנית של בלוטת הערמונית מושפעת, בין השאר, גם מרמת טסטוסטרון גבוהה, אולם הזרקתו לאו דווקא גורמת להתרחשות תהליך ממאיר. ירידה ברמת הטסטוסטרון יכולה לבוא לידי ביטוי בסימנים כגון עייפות, הפרעות שינה, ירידה בחשק המיני ובזקפה. היא יכולה לגרום גם לירידה במשקל, ירידה בצפיפות עצם, מיעוט שיער, ומחלות לב וכלי דם. הטיפול המתאים לחסר בטסטוסטרון הוא ג'ל טסטוסטרון למריחה, טבליות או זריקות לשריר. לא מומלץ להתחיל בטיפול לפני בירור מדויק של הסיבה החסר, בין אם היא אורגנית (יותרת המוח) או תרופתית. לא ניתן לקבל השלמה בדרך אחרת. נוכחות של אפינפרין בשתן מעידה על תפקוד בלוטת האדרנל (טוחה), אולם יש להתחשב במדדים נוספים כדי לקבל את התמונה המלאה. רק בריאות ד"ר עופר לימונד - אינפומד

לגבי פירוש המונח דיכאון, על הסימפטומים של הפרעה זו, ועל דרכי הטיפול המומלצות, תוכל לקרוא במילון המונחים של אינפומד, וכן במדריך האבחון והטיפול העצמי של אינפומד: http://www.infomed.co.il/takeCare/symp85.asp

מרבית התרופות נוגדות הדיכאון יעילות לטיפול גם בהפרעות חרדה. מכיוון שסימבלטה יחסית חדשה בשוק התרופות, יש לגביה פחות מחקרים בתחום החרדה. כדאי להתחיל טיפול עם תכשירים יותר מקובלים, אולם אם כבר ניסית טיפול או שניים ולא חשת בשיפור, בהחלט יש מקום לנסות טיפול בסימבלטה. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

הערכים החריגים בבדיקות הדם שלך הם AST ו- ALT, שהם אנזימי הכבד. ערכים אלה אינם גבוהים באופן משמעותי מן הנורמה (רמה גבוהה היא ערכים גבוהים פי 3 מהנורמה). שאר התוצאות שציינת הן בגדר הנורמה. ישנן סיבות רבות ומגוונות לעלייה ברמת אנזימי הכבד, ביניהן זיהום (כמו הפטיטיס A או הפטיטיס B), מחלות אוטואימוניות, אלכוהול, מחלת כבד כרונית, תרופות מסוימות, ועוד. במקרה שלך, הכי סביר כי העלייה היא על רקע נטילת האלטרוקסין. תרופה זו היא אחת מיני רבות העלולות לגרום לעלייה ברמת אנזימי הכבד. אין מה לעשות מלבד לעקוב אחר הערכים של אנזימי הכבד ואחר תפקוד בלוטת התריס. בהקשר לכאבי הראש, לא ברור לי איזה בירור עברת, ולכן איני יכולה לייעץ איך עלייך להמשיך. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

מומחה לכירורגיה כללית

מגוון רחב של ספרים וסרטים מפורסמים מציגים על פי רוב את חולי השסעת, או חולים במחלות נפש אחרות, כבני אדם אלימים ומסוכנים. אך זהו לא תמיד המצב. מרבית בני האדם הלוקים בשסעת אינם מסוכנים או אלימים. יתר על כן, החולים מעדיפים בדרך כלל להסתגר בתוך עצמם ולהתרחק מן החברה. אולם, ישנם מקרים אשר בהם חולים במחלות נפש, אשר צורכים בנוסף אלכוהול או משתמשים סמים, מציגים התנהגות אלימה ומסוכנת לסובבים אותם. מצד שני, חולים במחלת השסעת יכולים להיות מסוכנים לעצמם. התאבדות היא גורם המוות מספר אחד בקרב חולי שסעת