בדיקת דגימות נוזלי גוף (Body fluid culture)

דגימה של נוזלי הגוף יכולה לסייע לאבחון מחלות זיהומיות, מחלות ממאירות, מחלות אוטואימוניות ומחלות תורשתיות. ניתן לדגום נוזל מחלל השדרה, מחלל הצדר (פלירה), מחלל כפורת הלב (פריקרדיום), מחלל הבטן (נוזל מיימת), מחלל המפרקים, מחלל אמניוטי, וכן מכל חלל שמצטבר בו נוזל.

דגימה מנוזל השדרה
נוזל השדרה עוטף את מעטפות המוח, ודגימה ממנו נשאבת באמצעות דיקור הגב בחלקו התחתון. במקרים מיוחדים ניתן ליטול את דגימת הנוזל ישירות מהחללים העוטפים את המוח. יש להיזהר בביצוע דיקור לחולים הלוקים בהפרעות כגון זיהום באזור המיועד לדיקור, נטייה לדמם, לחץ תוך-גולגולתי מוגבר, ומומים שחוסמים את זרימת הנוזל. כאשר מופיעים סימנים של לחץ תוך-גולגולתי מוגבר, כפי שבא לידי ביטוי בבצקת פטמות בעיניים או בבדיקת טומוגרפיה מחשבית של המוח, יש להימנע מביצוע דיקור.

בבדיקת הנוזל מתייחסים למראה הנוזל (באופן תקין הוא צלול וללא צבע), ללחץ הנוזל, לצבעו, לתכולת החלבון, הסוכר, האמוניה, ולמספר התאים וסוגם. בנוסף, ניתן לבצע משטח ישיר לזיהוי חיידקים ולבצע תרבית ובדיקות סרולוגיות מיוחדות, לשם אבחון מחלות זיהומיות הנגרמות מחיידקים או מנגיפים, מחלות אוטואימוניות, ומחלות של מערכת העצבים כמו לדוגמה טרשת נפוצה.

רמת חלבון גבוהה יכולה להצביע על תהליך דלקתי זיהומי או שאינו זיהומי, או על תהליך ממאיר. בדיקה לאיתור חלבונים ספציפיים יכולה לסייע באבחון טרשת נפוצה. רמת סוכר נמוכה יכולה להצביע על זיהום מחיידקים, ונוכחות של תאים ממאירים, לדוגמה, יכולה להצביע על פיזור של מחלה ממארת במערכת העצבים.
אין כל סיכון בביצוע הבדיקה, אם כי יש לעיתים דליפה לאחר הדיקור לשאיבת נוזל מחוט השדרה שיכולה לגרום לכאבי ראש עזים, וכן יש סיכון (נמוך) לזיהום מקומי שיכול להתפשט לעצם.


דגימת נוזל מחלל הצדר
דגימה מנוזל חלל הצדר חשובה לאבחון אי-ספיקה בלב, תהליכים זיהומיים, או תהליכים דלקתיים שאינם זיהומים וכן מחלות ממאירות. דיקור זה מתבצע ברווח שבין הצלעות (בגבול העליון של הצלע). ניתן, אם יש צורך, להיעזר בעל-שמע על מנת לסמן את המקום המתאים לדיקור.

בבדיקת הנוזל מתייחסים למראה הנוזל, לרמת החלבון, לרמת האנזימים LDH ועמילזה, לרמת הסוכר, לרמה של התלת-גליצרידים, ל-pH של הנוזל, לנוכחות תאים וסוגם, לנוכחות חיידקים בתרבית ובבדיקות סרולוגיות.

רמת החלבון וזו של LDH מסייעות להגדיר את טיב הנוזל. כאשר היחס בין ריכוז החלבון בנוזל לריכוזו בדם נמוכים מ-0.5, היחס בין ריכוז ה-LDH בנוזל לריכוזו בדם נמוכים מ-0.6, וריכוז ה-LDH בנוזל נמוך משני שלישים מהערך הגבוה של הטווח התקין, הנוזל מוגדר כדיית (טרנסודט) והוא נובע לרוב מאי-ספיקה בלב, מתסחיף בריאה, מצמקת כבד או מתסמונת נפרוטית.

בשאר המצבים הנוזל מוגדר כתפליט (אקסודט), ומקורו יכול להיות בדלקת זיהומית (כולל שחפת), בתהליך דלקתי שאינו חיידקי, או בתהליך ממאיר. pH נמוך (מתחת ל-7.1) מצביע על תהליך זיהומי מחיידקים. הנוזל עלול להיות דמי, מישני לחבלה, מתהליך ממאיר או מתסחיף בריאה. הצטברות הנוזל בחלל הצדר מפריעה לעיתים לנשימה ולכן בדיקור ובשאיבת הנוזל ניתן לשפר את קוצר הנשימה.

דגימת נוזל מכפורת הלב
דגימת נוזל מכפורת הלב חשובה בעיקר לשם הקלה על תסמינים קליניים, אם כי יכולה לעזור גם לאבחון שורה של מחלות. בין המחלות המאובחנות בשכיחות על ידי דגימת נוזל מכפורת הלב: מחלות זיהומיות ובעיקר שחפת, מחלות ממאירות ומחלות אוטואימוניות.

דגימת נוזל הבטן
דגימת נוזל מחלל הבטן חיונית לאבחון מיימת. הבדיקה של דגימת הנוזל כוללת בחינת צלילותו (עכור או צלול), מדידת ריכוז האלבומין, החלבון הכולל, הסוכר, איתור תאים וסוגם, וכן תרבית ובדיקה ציטולוגית. במקרים מיוחדים בודקים תלת-גליצרידים, ריכוז עמילזה ורמת LDH. את הנוזל מסווגים על פי היחס של ריכוז האלבומין בנוזל, לריכוזו בנסיוב. יחס גבוה מ-1.1 מעיד על צמקת הכבד, על אי-ספיקה בלב או על תסמונת של חסימה בווריד הכבד (Budd chiari). יחס נמוך מ-1.1 יכול להעיד על תהליך ממאיר, על דלקת בלבלב, על תהליך זיהומי, או על תהליך דלקתי שאינו זיהומי. נוכחות תאים ניטרופילים יכולה להצביע על תהליך זיהומי, ונוכחות תאים ממאירים תומכת באבחון שאת ממאירה.

דיקור ודגימת נוזל המפרק
דגימת נוזל מן המפרק היא הבדיקה החשובה ביותר לאבחון דלקת במיפרק בודד המלווה באודם, בנפיחות ובחום מקומי. מראה הנוזל יכול להעיד על הסיבה לדלקת במיפרק. נוזל מוגלתי מצביע על דלקת הנגרמת מחיידק; נוזל בעל מראה עכור מצביע על דלקת; נוזל דמי מצביע על חבלה במיפרק או על הפרעה בקרישה, על פסידוגאוט, או על גידולים; נוזל צלול מצביע על דלקת ניוונית של המיפרק, או על חבלה קלה. את הנוזל יש לבדוק מיידית לאיתור תאים וסוגם, גבישים, ובבדיקה ישירה לאיתור חיידקים לתרבית, ולקבוע את רמת סוכר. כמות העולה על 2000/ממ"ק של תאים לבנים מצביעה על תהליך דלקתי. נוכחות גבישים יכולה להצביע על שיגדון.

דיקור נוזל אמניוטי
בדיקת זו חשובה לאבחון מומים מלידה. הדיקור נעשה בדרך כלל בשבוע ה-15 עד ה-17 להריון. שיעור הסיבוכים לאחר הדיקור נמוך, והסיכון לאיבוד העובר גבוה ב-0.5% מהסיכון הרגיל.

פרופ' אהוד גרוסמן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007