תהליך קרישת הדם מורכב משלבים וגורמים רבים, ותפקידו הוא למנוע איבוד דם דרך כלי דם שנפגע. קיימים מסלולים ליצירת הקרישה: המסלול האינטרינזי, בו גורמי הקרישה שמניעים את התהליך הם 8, (VIII) 9 (IX), 11 (XI)ו-12 (XII), והמסלול האקסטרינזי, בו טסיות הדם שעוברות שפעול מפעילות את גורם קרישה 7 (VII)[1].
פקטור קרישה 10 (X) הוא הגורם הראשון שנמצא בצומת ההתחברות של שני המסלולים. גורם קרישה זה מפעיל את פקטור קרישה 2 (II) ע"י הפיכתו מפרוטרומבין לטרומבין, וזאת בעזרת גורם קרישה מספר 5 (V), יוני סידן ופוספוליפידים. גורם קרישה 2 מפעיל את פקטור קרישה 1 (I) והופך אותו מפיברינוגן לפיברין.פקטור קרישה 13 (XIII) מבצע בנפרד שפעול של פיברינוגן, שהופך ללפיברין ואוטם את הדימום בכלי הדם הפגוע[1].
צילום: shutterstock | Babul Hosen
מטרת הבדיקה
בדיקה זו נעשית במצבים בהם קיים חשד שמערכת הקרישה אינה מתפקדת כראוי וייתכן מצב של דימום יתר. הבדיקה תתבצע פעמים רבות בסמיכות ללידה או במועמדים/ות לניתוח שישנה בעיית קרישה הידועה להם או למשפחתם הקרובה[2].
חסר בגורם קרישה זה עלול לגרום לדימומים במקומות שונים בגוף - בטן, מפרקים, שרירים, מוח, ואף לגרום לשבץ מוחי מסכן חיים[3].
הבדיקה היא בדיקת דם שעוברת במבחנה לבדיקה במעבדה. לאחר הבדיקה יש לפנות לרופא המטפל להמשך בירור במידת הצורך[7].
אזהרות
סיכון: מדובר בבדיקת דם רגילה. לא ידועים סיכונים מיוחדים.
פענוח תוצאות
ערכי הנורמה הבדיקה נמדדת בערכים של יחידות פונקציונליות, כאשר ערך תקין הוא שיש נוכחות של פקטור הקרישה בבדיקה.[8]
מעל הנורמה לא מצוינת התייחסות לכך בספרות כאינדיקציה למחלה מסוימת.
מתחת לנורמה תוצאה זויכולה להעיד על הפרעות דמם מלידה, דימום מהטבור סמוך ללידה, דימום תוך בטני, דימום תוך מוחי, דימום לפרקים ולשרירים, הפרעה בריפוי פצעים, הפלות חוזרות.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
דמם 
פקטור קרישה 12 
