בדיקת צואה (Feces analysis)

השילוב בין מתוטרקסאט לבין מוקסיפן (אמוקסיצילין) הוא אכן בעייתי, ועלול לגרום לרעילות של מתוטרקסאט. כך גם שילוב של מתוטרקסאט עם טטראציקלין, אשר דווקא מפחית את היעילות של מתוטרקסאט. הייתי נמנעת לפחות מהשילוב של מתוטרקסאט עם מוקסיפן. הליקובקטר פילורי הוא חיידק המצוי בקיבה בכ-50% מאוכלוסיית העולם. עם זאת, לרוב האנשים הנושאים אותו אין תסמינים. הטיפול בו בתרופה בודדת אינו יעיל, ויש ליטול כמה תרופות למשך שבוע עד שבועיים. ישנם 4 פרוטוקולים אפשריים לטיפול, וברובם משולב תכשיר נוגד חומצה ממשפחת ה- PPI, כדוגמת לוסק. הקו הטיפולי הראשון הוא PPI, מוקסיפן 1 גרם וקלאריתרומיצין 500 מ"ג (שלושתם פעמיים ביום למשך 14-7 יום. ניתן להמיר את המוקסיפן בתרופה אחרת שנקראת פלג'יל (500 מ"ג פעמיים ביום). אמנם ההמרה נועדה לאנשים שרגישים לפניצילין, אך גם הבעייתיות במקרה שלך יכולה להיות סיבה להחלפה זו. אפשרויות אחרות הן PPI, מוקסיפן ופלג'יל, ועוד כמה פרוטוקולים הכוללים מוקסיפן או טטראציקלין. למעשה, אם נרצה להימנע הן ממוקסיפן והן מטטראציקלין, אנו נותרים עם הפרוטוקול שציינתי לעיל, לאחר ההחלפה של מוקסיפן בפלג'יל. אגב, גם השילוב של לוסק עם מתוטרקסאט מעלה את רעילות המתוטרקסאט, ולכן כדאי להשתמש בסותר חומצה (PPI) אחר כגון Lansoprazole. עוד אוסיף, כי כ-20% מהמטופלים בהליקובקטר פילורי אינם נרפאים לאחר קורס טיפולי אחד, ואז מומלץ קורס טיפולי שני שבו מגוונים את האנטיביוטיקות. בתום הטיפול, בדרך כלל עורכים עוד תבחין נשיפה או בדיקת צואה כדי לוודא את הכחדת החיידק. בדיקות דם אינן מומלצות למעקב ריפוי. בהצלחה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד

נראה כי לקית בהרעלת מזון, שהתבטאה בכאבי בטן ובהקאות. ייצור מאסיבי של רוק עשוי להיות חלק מהרעלת המזון. כמובן שקיימות סיבות רבות לייצור מוגבר של רוק, ואם התופעה תימשך זמן רב - מומלץ לך להיבדק.

אין ספק שכדאי לוודא שאין יותר ג'יארדיה במערכת העיכול ע"י בדיקה חוזרת או אפילו שתיים. שנית, מומלץ לצרוך יוגורט ביו או אצידופילוס לשיקום החיידקים המועילים של רירית המעי, ולהמעיט בצריכת חלב ומוצריו עד להחלמה מלאה. אם כל הנ"ל לא עוזר- תצטרך לחזור לגסטרואנטרולוג להערכה מחודשת.

תסמונת המעי הרגיז מתבטאת בכאבי בטן המלווים בשלשול או בעצירות, המוקלים בדרך כלל לאחר יציאה. אין דרך ספציפית או בדיקה מסוימת לאבחן תסמונת זו. האבחנה ניתנת בדרך השלילה, כלומר, לאחר שנשללו מחלות אחרות של המעי, כגון מחלות מעי דלקתיות, צליאק, אי סבילות ללקטוז וכדומה. יכול להיות ששוב נדבקת באותו פרזיט, אם אחד מבני משפחתך נשא של הטפיל ולא קיבל טיפול. אם הכאבים נמשכים, אמליץ לך לפנות שוב לרופא גסטרואנטרולוג ולהמשיך בירור. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

מומחה לכירורגיה כללית

Blastocystis Hominis נחשב בעבר לשמר (פטרייה חד-תאית) שאינו פתוגני (אינו גורם למחלה). כיום מתייחסים אליו כאל פרוטוזואה (צורת חיים חד-תאית, כמו אמבה) שיכול לגרום למחלה במעי, למרות שאופן פעולתו אינו ברור לגמרי. אנשים יכולים לשאת את הפתוגן הזה גם ללא כל סימפטום או מחלה, בעוד לאחרים הוא גורם שלשול וסימפטומים אחרים במעיים. בחלק מאנשים אלה, אך לא בכולם, נמצא במעי פתוגן אחר, בנוסף, ולכן יתכן שהסימפטומים אינם בהכרח קשורים בבלסטוציסטיס הומיניס. מכיוון שכך, חולים עם סימפטומים במערכת העיכול צריכים לעבור גם בדיקות למציאותם של מזהמים נוספים. אם הבלסטוציסטיס הוא אכן הגורם לסימפטומים, ניתן להשתמש בתרופה פלג'יל (metronidazole) במינון של 750 מ"ג 3 פעמים ביום למשך 10 ימים. ספורנוקס הוא טיפול נוגד פטריות, אבל ה- Blastocystis Hominis אינו פטרייה. מידע נוסף נמצא כאן: http://www.cdc.gov/.../factsht_blastocystis_hominis.htm

זיהום בג'יארדיה נגרם עקב כניסת הציסטות של הפתוגן למערכת העיכול (על ידי שתייה או אכילה). מהציסטות במעי משתחררים הטרופוזואידים (זהו הטפיל באחד משלבי התפתחותו), אשר בסביבת המעי הופכים חזרה לציסטות בעלות מבנה מורפולוגי ייחודי. אלו הציסטות אשר נמצאות במעי ואשר מתגלות כאשר מתבוננים בדגימת צואה במיקרוסקופ. בנוסף לציסטות, גם הטרופוזואידים נמצאים במעי, ולכן בצואה. אבחנת גיארדיה נעשית על ידי מציאת ציסטות או טרופוזואידים בצואה. לכן, למציאת טרופוזואיד בצואה אין משמעות, ואין הדבר אומר שהפרזיט התפתח. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

זהו פרזיט שנמצא לעיתים במעי וקשור לכאבי בטן ושלשולים כרוניים. מתגלה בבדיקת צואה. לפרטים נוספים- http://www.cdc.gov/ncidod/dpd/parasites/blastocystishominis/factsht_blastocystis_hominis.htm

דימומים יומיומיים וריר בצואה לתקופה של מספר חודשים הינם מצב המחייב בירור. עלייך לבצע בדיקת צואה נוספת (לעיתים בדיקת צואה אחת אינה מספיקה לצורך אבחנה), ולהמשיך את הבירור אצל גסטרואנטרולוג (מומחה מחלות דרכי העיכול). פוליפים הינם גידולים שפירים במעי, אשר במקרים נדירים מובילים לדימום וריר המלווים את הצואה באופן קבוע, ועל מנת לאבחן אותם יש לבצע קולונוסקופיה. סיבות אחרות לדימומים הן מחלת מעי דלקתית, זיהומים (אמבות, חיידקים, פרזיטים), טחורים ועוד. כאמור עלייך לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור שיכלול תשאול מלא, בדיקה גופנית, בדיקות דם וצואה, ובדיקות הדמיה לפי הצורך.

רוב הדלקות בדרכי השתן נגרמות על ידי החיידק E.COLI. חיידק זה שכיח בצואה ויכול לעבור מפי הטבעת לשופכה ומשם לשלפוחית השתן, ובמקרים מסוימים גם לכליות. גורמי הסיכון לזיהומים בדרכי השתן הם הרגלי ניגוב לא נכונים לאחר יציאה (ניגוב מפי הטבעת לכיוון השופכה) וקיום יחסי מין. הסיכון עולה בשימוש בקוטלי זרע ובדיאפרגמה, בנשים בהריון ובחולים כרונייםף ומעל גיל 65. התסמינים של זיהום בדרכי השתן הם כאב או צריבה במתן שתן, תכיפות ודחיפות, וכאב בחלק האמצעי של הבטן התחתונה. מים קרים אינם גורם סיכון לדלקת בדרכי השתן, אך אם את חוששת שיש לך זיהום בדרכי השתן או אם את סובלת מאחד התסמינים שהזכרתי, פני לרופאת המשפחה. בדיקת שתן פשוטה תוכל לגלות אם יש לך או אין לך זיהום בדרכי השתן. בהצלחה, ד"ר יצחק פרברוב - אינפומד