בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

התופעה של תלישת שיער כפייתית נקראת טריכוטילומניה. על תופעה זו תוכלי לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_112607_9.asp

מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

הטיפול הרגיל ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) עשוי לכלול תרופות כגון מתאילפנידאט (ריטאלין) או דקסטרואמפטמין (דקסדרין), שהם חומרים מגרים המפחיתים את האימפולסיביות ואת ההיפר-אקטיביות ומגבירים את כושר הריכוז. רוב המומחים מסכימים כי על הטיפול ב-ADHD להתייחס להיבטים רבים של תפקוד המטופל ולא להיות מוגבל לשימוש בתרופות לבדו.

על הטיפול לכלול ניהול מובנה בכיתה, חינוך ההורים (על מנת להתייחס לצרכים כמו משמעת והצבת גבולות) והוראה פרטית ו\או ריפוי בעיסוק לילד עצמו.

ילדים ומתבגרים בעלי הפרעה היפרקינטית או הפרעת קשב וריכוז עלולים לחוות פציעות תכופות וחמורות יותר מאשר בני גילם שאינם סובלים מן המחלה. המחקר מראה כי ילדים עם ADHD נוטים יותר להיפצע הן כהולכי רגל והןם ברכיבה על אופניים, לספוג פציעות ראש, להיפצע ביותר מחלק גוף אחד, ולהתאשפז בשל הרעלה בלתי מכוונת. ילדים הסובלים מ-ADHD עלולים להתקבל במחלקות לטיפול נמרץ ולהיפצע עד כדי נכות בשיעור גבוה יותר מילדים אחרים.

ילדים הסובלים מ-ADHD גורמים להוריהם הוצאות בריאות גבוהות יותר במידה ניכרת מאשר ילדים שאינם סובלים מן המחלה. הוצאות הבריאות על כל ילד הסובל מ-ADHD עלולות להיות גבוהות פי שניים מאשר על ילדים שאינם סובלים מ-ADHD.

מתבגרים הסובלים מ-ADHD נוטים יותר להסתבך בהתנהגות מסוכנת כגון שימוש בסמים.

הגמילה משימוש כרוני בוואליום אינה פשוטה, ואני בהחלט מתרשמת מהכוח, מן הנחישות ומן ההתמדה שבעזרתם הצלחת להוריד במשך השנים את מינון כפי שתיארת. עם זאת, לפי כל הבעיות שאת כותבת שיש לך, כגון קשיי בליעה, התכווצויות בבטן וכו', נראה שאת ממשיכה לסבול מאיזושהי בעיה נפשית שזקוקה לטיפול. ככל הנראה זהו "גלגול" של הבעיה שבעטיה התחלת להשתמש בוואליום לפני מעל 20 שנה. יתכן שהמשך הורדת מינון הוואליום מבלי לקבל טיפול אחר כלשהו יביא להחמרה בהרגשתך. לכן הצעתי היא לשוב לפסיכיאטר/ית ולהמשיך בחיפוש התרופה המתאימה, שתקל עליך (נראה שהרסיטל עזר בהתחלה, ואחר כך הפסיק לעזור, וזה נותן רמז לכיוון הטיפולי). בנוסף, אני ממליצה להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אשר עשוי לסייע רבות בהתמודדות עם סימפטומים חרדתיים כגון אלה שאת מתארת בפנייתך, ולטווח הארוך, עוזר להגיע למצב בו נחוצות פחות תרופות. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

ממה שסיפרת אכן ייתכן שיש בעיה בתחום התקשורת והשפה. מומלץ לבקש מרופא הילדים בדיקה במכון להתפתחות הילד. לרשימת מכונים להתפתחות הילד ראי כאן: http://www.health.gov.il/Download/pages/machonim21102004.doc

אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה שנקראת אנורקסיה נרבוזה. הבעיה במצבים אלה שהם כמו מדרון חלקלק שקשה לטפס ממנו החוצה. זה רעיון מצויין לפנות לעזרה מקצועית, שכן גם אם יש לעיתים תחושה של שליטה במצב, זה לא קל להיחלץ ממנו לבד. תוכלי לקרוא על אנורקסיה ולקבל מידע על מרכזי טיפול במחלה בקישורים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_121205_7.htm

Neurogenic Bladder או שלפוחית עצבנית, היא בעיה בשליטה עצבית על שלפוחית השתן בזמן מתן שתן, המתבטאת בטפטופים ובריחת שתן. התופעה עלולה להיגרם בשל כמה סיבות, כגון בעיה בעמוד השדרה, מחלות במוח וכן הלאה. ישנם טיפולים אפשריים, כגון שימוש בתרופות אנטיכולינרגיות, בוטולינום טוקסין וכן הלאה. לא ציינת אילו בדיקות הבירורים עברת, מה מצבך הבריאותי הכללי, באילו תרופות את משתמשת, אם ניסית טיפולים כלשהם, וכן הלאה, ועל כן קשה לתת הכוונה נוספת או פתרון מדויק. אני מציעה שתגשי לרופא המטפל כדי לדון בטיפול. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה המשלבת למעשה שני סוגים של הפרעות מנטליות שונות - סכיזופרניה, והפרעה במצב הרוח. ההפרעה למצב הרוח עשויה להיות דיכאון, או מאניה - מצב רוח מרומם, פעילות יתר, קושי בשינה, עצבנות, קושי בריכוז, קושי בשליטה על דחפים, התנהגות חסרת שליטה המסכנת את האדם עצמו או אחרים, מחשבות שווא של גדלות. ההפרעה הסכיזופרנית ביטוייה העיקרי בחשיבה ודיבור לא מאורגנים, מחשבות שווא, חוסר שיפוט ופגיעה מתמשכת במוטיבציה, וביכולת התפקוד. הפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינת באפיזודות של דיכאון ו/או תסמינים מאנייים, ובסימנים של סכיזופרניה. מהלך המחלה טוב יותר ממהלך המחלה של סכיזופרניה. הטיפול כולל תרופות אנטי פסיכוטיות ושילוב של מייצבי מצב הרוח, כמו ליתיום. לפרטים נוספים: http://www.nami.org/Content/ContentGroups/Helpline1/Schizoaffective_Disorder.htm

זיפרקסה (אולאנזאפין), היא תרופה אנטי פסיכוטית, המשמשת גם כנוגדת חרדה. מקרים רבים של חרדה מטופלים בהצלחה על ידי נטילת זיפרקסה. לגבי המינון, ייתכן שהרופא בחר להתחיל במינון נמוך על מנת לבדוק את השפעת התרופה ויעילותה במקרה שלך. אם אינך מעוניין בטיפול תרופתי, תוכל להעזר בתשובה הבאה לגבי טיפולים יעילים כנגד חרדה: http://www.infomed.co.il/questions/q_121405_1.htm