בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

סחרחורות בהחלט יכולות להיות הסימפטום העיקרי והמרכזי במצבי חרדה. אם עברת בירור רפואי מלא ללא ממצאים מדאיגים, וללא הסבר רפואי-גופני לסחרחורות, בהחלט כדאי להתייעצות בתחום בריאות הנפש. לפי התיאור שהוספת, שהסחרחורות מתגברות בתקופות של מתח, ושהן מושפעות מנטילת כדורי הרגעה (קלונקס), אני מבינה שביצעת בכוחות עצמך את הקישור בין הסימפטום של הסחרחורות לבין תחום בריאות הנפש. הצעד הבא הוא לקבוע לעצמך בדיקה אצל פסיכיאטר, על מנת לברר באופן יסודי יותר את מהות המצוקה הנפשית. לאחר מכן תוכל לקבל המלצה לטיפול. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

Panic Disorder היא מחלה המאופיינת באירועים חוזרים של התקפי חרדה המתבטאים בדופק מואץ, נשימה מהירה, הזעה, סחרחורות, קושי בנשימה, רעידות ותסמינים נוספים, שנמשכים לרוב בין דקה לחמש דקות, אך יכולים להימשך גם יותר. בתקופה האחרונה חלה עלייה במספר האנשים החולים בהתקפי חרדה בשל שימוש באלכוהול או בסמים. מחלה זו מופיעה ומאובחנת ברוב המקרים עד גיל 24. ניתן לטפל בה על ידי שיחות ותרגילים עצמיים, וגם על ידי טיפול תרופתי. לפי תיאורך, אכן נשמע כי בתך סובלת מהתקפי פניקה. כדי להגיע לאבחנה, כדאי לפנות לרופא המשפחה לבדיקה גופנית, ולוודא שאין סיבה אחרת לתופעות אלו, ולאחר מכן לפנות גם לפסיכיאטר. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

לפי התמונה שתיארת בשאלתך, אפשר לחשוד כי מדובר באחת משתי התסמונות הבאות: תסמונת הפיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית. תסמונת היא אוסף תסמינים וסימנים המתרחשים יחדיו. סימן הוא מה שמוצא הרופא בבדיקה, תסמין הוא מה שהחולה מדווח עליו לרופא. קשה להבדיל בין שתי התסמונות, מכיוון שיש חפיפה בין שתיהן בחלק מהסימפטומים והסימנים. תוכל למצוא באינפומד מידע על שתי תסמונות אלו. אמליץ לך ללכת להתייעצות עם ראומטולוג, כי יש באפשרותו לאבחן את הבעיה שלך וכן לתת לה טיפול נכון. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

טיפול לא תרופתי בהפרעת חרדה כללית כולל טיפולים פסיכולוגים. הטיפול המומלץ ביותר כיום הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בטיפול זה החולה לומד להבין ולשלוט יותר טוב בהתקפי חרדות. טיפול נוסף הוא טיפול פסיכודינמי שגם הוא כרוך בפגישות עם פסיכולוג או פסיכיאטר המאומנים בסוגי טיפולים אלה. טיפולים נוספים, אך פחות מוכחים מדעית, יכולים לכלול תרגילי הרפיה, מדיטציה מסוגים שונים או התעמלות מרפה כגון יוגה.

התקפי חרדה מופיעים לעיתים בתקופות של מתח מוגבר בחיים, או לאחר תקופה של עומס רגשי מכל מיני סיבות. בדרך כלל הבעיה נמשכת חודשים בודדים ודועכת מעצמה. במקרים בהם זה נמשך מעבר לכך, מומלץ להיעזר בטיפול, על מנת לקטוע את מעגל הקסמים של ההתקפים והציפייה להתקף נוסף. יתכן שהבעיה תשתפר גם ללא טיפול, אולם אין לדעת מה משך הזמן שזה יארך, ובינתיים ישנה פגיעה ניכרת באיכות החיים ולעיתים גם פגיעה ביכולת התפקוד. הטיפול יכול להיות תרופתי או פסיכולוגי, או שילוב של השניים. התרופות המקובלות כיום כטיפול להפרעות חרדה הם נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת ה-SSRI, כמו רסיטל, פריזמה, סרוקסאט. ההתאמה של תרופה עבורך יכולה להיעשות על ידי פסיכיאטר/ית וגם על ידי רופא המשפחה. התרופות האלו יוצרות הקלה משמעותית בהרגשה רק לאחר נטילה של 3-2 שבועות, ואז מומלץ להמשיך עם התרופה שעזרה למשך מספר חודשים, ולאחר מכן להפסיק בהדרגה את השימוש בה. לעיתים, בשבוע-שבועיים הראשונים של הטיפול מוסיפים כדורי הרגעה, כדי לספק איזושהי הקלה מיידית. לאחר מספר שבועות עם טיפול בתרופה ממשפחת SSRI יש להפסיק באופן הדרגתי, לפי הוראות הרופא, את השימוש בתרופת ההרגעה. טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavioral Therapy או בקיצור CBT), נמצא יעיל לטיפול בהפרעות חרדה במידת יעילות דומה לזו של תרופות, ומובן שיש לו פחות תופעות לוואי. הוא נמצא יעיל במיוחד למניעת הישנות של הבעיה בעתיד. מסיבה זו מומלץ לשקול את האפשרות הזו לצד האפשרות להעזר בטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

הגמילה משימוש כרוני בוואליום אינה פשוטה, ואני בהחלט מתרשמת מהכוח, מן הנחישות ומן ההתמדה שבעזרתם הצלחת להוריד במשך השנים את מינון כפי שתיארת. עם זאת, לפי כל הבעיות שאת כותבת שיש לך, כגון קשיי בליעה, התכווצויות בבטן וכו', נראה שאת ממשיכה לסבול מאיזושהי בעיה נפשית שזקוקה לטיפול. ככל הנראה זהו "גלגול" של הבעיה שבעטיה התחלת להשתמש בוואליום לפני מעל 20 שנה. יתכן שהמשך הורדת מינון הוואליום מבלי לקבל טיפול אחר כלשהו יביא להחמרה בהרגשתך. לכן הצעתי היא לשוב לפסיכיאטר/ית ולהמשיך בחיפוש התרופה המתאימה, שתקל עליך (נראה שהרסיטל עזר בהתחלה, ואחר כך הפסיק לעזור, וזה נותן רמז לכיוון הטיפולי). בנוסף, אני ממליצה להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אשר עשוי לסייע רבות בהתמודדות עם סימפטומים חרדתיים כגון אלה שאת מתארת בפנייתך, ולטווח הארוך, עוזר להגיע למצב בו נחוצות פחות תרופות. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

סיבות נפשיות ופסיכולוגיות יכולות לגרום להתפתחות קוליטיס, בעיקר בחולים הסובלים ממחלת המעי הרגיז. ההסבר הוא כי ישנה מערכת עצבית לאורך המעי, וכאשר אדם נמצא במצוקה נפשית, מערכת העצבים מעורערת ומשפיעה על כל חלקי מערכת העצבים בגופנו. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

את יכולה להמשיך לקחת את התרופה. אם בכל זאת תחליטי להפסיק, עלייך לעשות זאת תוך מעקב רפואי. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

ממה שסיפרת אכן ייתכן שיש בעיה בתחום התקשורת והשפה. מומלץ לבקש מרופא הילדים בדיקה במכון להתפתחות הילד. לרשימת מכונים להתפתחות הילד ראי כאן: http://www.health.gov.il/Download/pages/machonim21102004.doc