בדיקת רנוגרפיה (renography)

אין עדויות שנטילת קראטין מגבירה אבני כליה חומצה פוליצ רצוי לשמור בטווח התקין כי רמה גבוהה מאד בחיות גורמת נזק כליתי. חלבון בדיאטה בכמות גבוהה מגביר את הסיכון לאבני כליה עי הגברת חומציות השתן הורדת רמת ציטרט בשתן והגברת הסידן בשתן. מטופלים עם אבני כליה אבקת חלבון עלולה להגביר את יצירתם וגדילתם ולכן חשוב מעקב קליני רדיולוגי וכן על גורמי הסיכון שהוזכרו בשתן

שלום מורן בהערכת שתן לכללית להערכת החלבון בשתן חשוב לדעת את ריכוז השתן כפי שנבדק עי SG אם גבוה הממצאים בולטים יותר וכשנמוך אפשר לפספס. האם בדקו SG? ממצאים של לויקוציטים ואריתרוציטים מעלים חשד למחלה כליתית מציע לחזור על בדיקת שתן לכללית עם משטח ולבצע שתן לתרבית ודגימת שתן לקראטינין חלבון אלבומין. US כליות ודרכי השתן ודם לקראטינין אוראה אשלגן נתרן כלור סידן זרחן אלבומין ןומעקב אחר לחץ דם. אם עדיין בבדיקת שתן לכללית כדוריות אדומות ולבנות ולחלבון ללא עדות לזיהום ו/או יש בעיה בבדיקות הנוספות שהמלתתי חשוב להבדק בהקדם עי נפרולוג. גם אם תהיה בעיה כליתית זה לא סוף העולם ואפשר להתמודד איתה. תתכן בהחלט בעיה קלה שדורשת מעקב ואולי טיפול ולא תפריע להריון. חשוב לבדוק את הדברים.

התשובה תלויה בסוג האבן וחומרת גורמי הסיכון בשתן. באבנים השכיחות כאבני סידן אוקסלט בהם אין כמות מוגברת מאד בשתן של מרכיבי האבן סידן ואוקסלט ו/או כמות מאד נמוכה של מעכבי יצירת האבן ציטרט, מבקשים שתיית מים שנפח השתן יהיה לפחות 2 ליטר ובמקבל לתקן את גורמי הסיכון שהוזכרו. כשגורמי הסיכון קשים מאד ולא מצליחים לתקנם באופן מלא רצוי להגביר שתיה לנפח שתן אף כ3 ליטר. מאחר ואבני כליה מלוות באי ספיקה כליתית עם מגבלות גם בהפרשת מים צריך לודא שלא נוצר עודף מים בגוף. יש אבנים הכוללות מרכיב שתלוי בחומציות השתן כאבני חומצת שתן הנוצרים בpH נמוך, אבני סידן זרחן ואבני זיהום הנוצרות ב pH גבוה ואבני ציסטין בהם יש צורך בהגעה לpH 7.5 להגברת מסיסות הציסטין. באבנים אלו שתיה מרובה והגברת נפח השתן מעל 2 ואף עד 3 ליטר הכרחיים אך לא מספיקים ללא התאמת הpH לסוג האבן.

נפח שתן נמוך, לרוב עקב אובדן מים בהזעה או במערכת העיכול וחוסר שתיית מים מספקת למצב זה , מרכז את המרכיבים בשתן הגורמים לאבני כליה ומגביר את הסיכון ליצירתם וגדילתם. נפח שתן גבוה המושג ע"י שתיה מרובה עשוי להקטין את הסיכון ליצירת וגדילת אבנים, אבל עלול לא להספיק כשקיימים גורמי סיכון משמעותיים המופרשים בכמות גבוהה בשתן כסידן ואוקסלט או ירידה בכמות מעכבי יצירת אבנים כציטרט. מגבלה זו של הגדלת נפח השתן ע"י שתיה מרובה במניעת אבניה כליה בולטת במיוחד באבנים שמושפעים מאד מחומציות-pH השתן. אבנים אלו ששכיחותן הולכת ועולה ומלווים מחלות נוספות משמעותיות, כהשמנה וסכרת בהם יש עליה באבני חומצת שתן הנוצרות בpH נמוך שללא העלאה שלו הגברת השתיה לא מספקת. כך גם במצבי סיכון כהריון ובמצבים אחרים של אבני סידן זרחן הנוצרים בpH גבוה יותר ששכיחים בנשים צעירות, ובהם צריך לנסות להוריד pH. בדומה לכך אבני זיהום הנוצרים בpH גבוה. באבני ציסטין יש צורך להעלות באופן מיוחד את pH השתן למניעת אבנים אפקטיבית. בנוסף הגברת שתיה להגדלת נפח השתן אינה קלה לבצוע והשגה במטופלים רבים. לסיכום: הגברת שתיה והגדלת נפח השתן חשובים מאד בכל המטופלים, אך קשים להשגה וגם כשמושגים אינם מספיקים למניעת אבני כליה במטופלים רבים. לכן יש צורך לבצע בירור של כל גורמי הסיכון בשתן ובגוף כדי למנוע יצירת וגדילת אבני כליה.

בסיכון מוגבר לאבני כליה נמצאים מטופלים עם בעיות הבאות: 1. סיפור משפחתי של אבני כליה 2. נפח שתן יומי נמוך מאד מתחת לליטר 3. השמנה, סכרת ו/או Gout 4. הפרעות בצינורות במערכת השתן ובניקוז השתן 5. זיהומים חזרים בדרכי השתן 6. שינויים במבנה הכליות ככליות פוליציסטיות, ספוגיות ופרסה 7. פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס- היפרפראתירואידיזם 8. אחר פרוצדורה בריאטרית 9. הריון 10. גיל מבוגר ומין זכר 11. עבודה מאומצת במזג אויר חם 12. מתן מינון גבוה של של סידן וויטמין די 13. מתן מינון גבוה של ויטמין סי 14. תזונה מוגזמת במלח, בשר ו/או אברים פניניים 15. צריכה מוגברת של אוקסלט -תרד, שוקולד, בוטנים, אגוזים, תה 16. צריכה מועטה של סידן, אשלגן ומגנזיום 17. חמצת בדם 18. טיפול בטופימרט ודיאמוקס, ופוסיד ומשלשלים 19. מחלת מעי דלקתית ושלשול קשה 20. טיפול בציפרופלוקסצין, סולפה, אציקלוביר