בדיקת מבחן שילינג (Schilling Test)

אוכלוסיות בסיכון

מבחן שילינג אינו מומלץ לנשים בהריון או נשים מניקות, שכן החומר הרדיואקטיבי הינו מסוכן לעובר או לתינוק, ונמנעים מלבצעה למעט במקרים בהם אין ברירה.

מחלות קשורות

תת תזונה, אנורקסיה נרבוזה, אנמיה ממארת (pernicious anemia), אנמיה מגלובלסטית, תסמונת הלולאה ה"עיוורת" (blind loop syndrome) לאחר ניתוחי קיבה, צמיחה מרובה של חיידקי מעיים המפריעים לספיגה (bacterial overgrowth), מחלות דלקתיות של המעי המפריעות לספיגה (צליאק, כרוהן), מחלות דלקתיות של הלבלב.

מתי עושים את הבדיקה?

מבחן שילינג עושים לרוב לצורך בירור של אנמיה בלתי מוסברת, ולאחר שנמדדו רמות ויטמין B12 נמוכות בדם.

איך להתכונן לבדיקה?

לפני כל שלב בבדיקה יש לשמור על צום של 8 שעות לפני (למעט מים). הנוטלים תרופות קבועות יתבקשו לדווח על כך לרופא, על מנת שיחליט באם ישנו צורך בהפסקת תרופה מסוימת לקראת הבדיקה.

אופן ביצוע הבדיקה

מבחן שילינג כאמור מתבצע בארבעה שלבים:

השלב הראשון, בודק האם קיימת בעיה בספיגה של הקובלמין הנובעת בקיבה (אנמיה ממארת). ראשית, הבודק מזריק אל תוך השריר מנה של קובלמין, ובמקביל ניתנת לנבדק מנת קובלמין מסומן רדיואקטיבית בשתייה. ההזרקה אל תוך השריר עשויה להכאיב במעט. 

מטרת ההזרקה היא למלא את מאגרי ה B12 בגוף, כך שבמידה ותהיה ספיגה תקינה של ה-B12 שניתן בשתייה, הוא לא ייקלט ברקמות ויופרש בשתן. לאחר מכן נעשה ע"י הנבדק איסוף של השתן לתוך מיכל במשך 24 שעות. 

השלב השני, יעשה במידה ותוצאות השלב הראשון אינן תקינות, לאחר כשבוע: יחזרו על השלב הראשון, הפעם בתוספת של חומר הנקרא intrinsic factor, הלוא הוא פקטור המיוצר בקיבה ועוזר לספיגתו של ויטמין B12 במעי. 

השלב השלישי, יעשה במידה ותוצאות השלב השני אינן תקינות:  יינתן טיפול בכדורי אנטיביוטיקה דרך הפה למשך שבועיים, ולאחר מכן חזרה על השלב הראשון.

השלב הרביעי, יעשה במידה ותוצאות השלב השלישי אינן תקינות: יינתן טיפול באנזימי לבלב דרך הפה למשך שלושה ימים, ולאחר מכן חזרה על השלב הראשון.

אחרי הבדיקה

באופן כללי אין כל הגבלות מיוחדות אחרי מבחן שילינג. לאישה מניקה מומלץ לעבור למתן פורמולה ולהימנע מהנקה למשך כיומיים לאחר הבדיקה, עד לסילוק החומר הרדיואקטיבי מהגוף. 

תופעות לוואי אפשריות: תגובה אלרגית לחומר המוזרק הינה נדירה אך קיימת. לעיתים ישנה נפיחות או כאב קל באזור הדקירה, שלרוב נעלמים תוך מס' ימים. ניתן להקל על כך ע"י הנחת תחבושת לחה באזור. 

מכיוון שמדובר בקרינה קיימת גם אפשרות של נזק תאי או רקמתי בטווח הרחוק, אולם מדובר בכמויות מזעריות יחסית של חומר רדיואקטיבי.

תופעות לוואי של אנטיביוטיקה עלולות להתבטא בפריחה, גרד, בחילה ואי נוחות בטנית.

פענוח תוצאות

תוצאות כל שלב של מבחן שילינג נבדקות ונמדדות בנפרד:

בשלב הראשון:

נעשית מדידה לכמות הקובלמין המסומן בשתן שנאסף. ספיגה תקינה היא כאשר לפחות 5% מהחומר הופרש בשתן ב-24 השעות הראשונות. במידה ופחות מ-5% הופרש, קיים חשד להפרעה בספיגה בקיבה, עקב למשל אנמיה ממארת (pernicious anemia), ויש להמשיך לשלב הבא.

בשלב השני:

נעשית מדידה לכמות הקובלמין המסומן בשתן שנאסף. ספיגה תקינה (לפחות 5% הופרש בשתן), מצביעה כי ככל הנראה הבעיה המקורית בספיגה נבעה מחסר ב-intrinsic factor, וניתן לאבחן pernicious anemia. 

אם עדיין נמצאת הפרעה בספיגה (פחות מ-5% מופרש בשתן) ככל הנראה הבעייתיות אינה חסר של ה-intrinsic factor, ויש להמשיך לשלבים הבאים על מנת לנסות לזהותה. 

הפרעה כזו בספיגה יכולה להיות עקב דלקת מעי, צמיחת חיידקים מרובה, מחלות כבד ולבלב.

בשלב השלישי:

נעשית מדידה לכמות הקובלמין המסומן בשתן שנאסף. ספיגה תקינה (לפחות 5% הופרש בשתן), מצביעה כי ככל הנראה הבעיה המקורית בספיגה נבעה מהתרבות של חיידקים במעי (bacterial overgrowth), וכעת לאחר טיפול אנטיביוטי מונע, פחתה כמות החיידקים והתאפשרה ספיגה.

ספיגה לא תקינה, יכולה להצביע על חוסר ספיגה עקב בעיה לבלבית, ויש להמשיך לשלב האחרון על מנת לזהותה.

השלב הרביעי:

נעשית מדידה לכמות הקובלמין המסומן בשתן שנאסף. ספיגה תקינה (לפחות 5% הופרש בשתן), מצביעה כי ככל הנראה הבעיה המקורית בספיגה נבעה מחסר של אנזימי לבלב העוזרים לספיגה. הסיבות לכך הן למשל דלקת לבלב (פנקראטיטיס) או זיהומי לבלב.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון

רמת סיכון: