בדיקת לחץ תוך-עיני (Tonometry (Intraocular Pressure Testing))

מכיוון שקטרקט לרוב פוגע בשתי העיניים, המטופל חש טשטוש ראייה כללי, ולא תמיד יודע להבחין היכן התהליך מתקדם וגורם לפגיעה גדולה יותר בראייה. ע"י בדיקה של רופא עיניים ניתן להחליט על העין בה הדחיפות הניתוחית היא רבה יותר. לעיתים ניתן לבצע ניתוח אחד ולהמתין עם מעקב על העין השנייה. במידה וכן צריך ביצוע ניתוח בשני הצדדים, הרופאים מעדיפים לעשות זאת בנפרד, ולא בשתי העיניים יחד, על מנת שלא לגרום לאי נוחות ומוגבלות אצל המטופל, שעלולה להיווצר במידה וקיימים סיבוכים ניתוחיים (דלקת/בצקת בקרנית). לכן, מזמינים את המטופל לניתוח אחד, ולאחר מעקב שמראה כי השיפור בעין ניכר ואין סיבוכים מיוחדים, ניתן לעבור ולטפל בעין השנייה, לאחר מספר חודשים.

ישנם מספר סוגי עדשות מלאכותיות אשר בהם משתמשים בהחלפת העדשה העכורה בניתוחי קטרקט: הסוג הנפוץ ביותר המושתל נקרא עדשה מונו-פוקאלית (monofocal lens), אשר לה חוזק אופטי שווה בכל צידי העדשה, ומאפשרת ראייה טובה למרחק, לעיתים בעזרה קלה של משקפיים בלבד. עדשה מסוג זה אינה מתקנת אסטיגמטיזם ("צילינדר") ומצריכה אמצעי תיקון לראייה מקרוב (משקפיים/עדשות). הסוג השני- עדשה בצורת גליל- (toric lens)- יכולה לתקן אסטיגמטיזם וראייה למרחק אצל מרבית המטופלים, אולם עדיין מצריכה תיקון לראייה מקרוב. הסוג השלישי- עדשה מולטי-פוקאלית (multifocal lens)- נחשבות כעדשות המתקדמות יותר בתחום כיום, ובעלות מגוון חוזקים אופטים המאפשרים לתקן הפרעות ראייה שנות- למרחק, למרחק בינוני ולקרבה.

בשיטה הישנה להשתלת קרנית, אחוזי הסיבוכים ומשך ההחלמה הם ארוכים יותר. המעקב אחר החולה צריך להיות ממושך והשיפור בראיה בעזרת הקרנית המושתלת הוא הדרגתי ואיטי יותר. בנוסף, לעיתים רבות נותרים ליקויי ראיה לאחר הניתוח, שקשה להתגבר עליהם באמצעי תיקון רגילים (עדשות או משקפיים), דבר המקשה על הגעה לחדות ראייה אופטימלית. בשיטות החדשות יותר (DSEK / לייזר) משך ההחלמה הוא קצר יותר, בשל חוסר הצורך בתפרים, וחוסר הצורך לרוב בהשתלה מלאה אלא רק חלקית.

בשיטות החדשות, מתאפשרת השתלת קרנית חלקית, בהן מחליפים רק את השכבה הפגועה בקרנית: בניתוח בשיטת DSEK- מוחלפת רק השכבה הפנימית של הקרנית, שהיא שכבת תאי האנדותל. שיטה זו טובה לתיקון בעיות הנובעות ממחלות הקטרקט, בצקת בקרנית ועוד, הפוגעות בשכבת תאים זו, תוך נזק מינימלי לרקמה בעת ההשתלה, והחלמה מהירה יחסית. בניתוח בשיטת IEK- באמצעות קרני לייזר נעשה חיתוך מדויק של צורת השתל מקרנית התורם, והיא תואמת בדיוק לחיתוך שנעשה בעין הפגועה, כך שאין כמעט צורך בתפרים, וההתאמה של השתל היא טובה מאד.

הסיכון העיקרי בניתוח השתלת קרנית הוא דחייה של השתל, אולם מכיוון שמדובר ברקמה חסרת אספקת דם יחסית, ושאין צורך בהתאמת סוג דם או סיווג רקמות, שיעורי דחיית השתל אחרי ניתוחים אלה הם נמוכים יחסית, הנמוכים ביותר מבין כל ניתוחי השתלות האיברים. שיעורי הצלחת השתלת קרנית היא למעלה מ-90%, ההחלמה הינה מהירה יחסית, והטיפול לאחר הניתוח כולל לרוב טיפות עיניים בלבד.

הטיפול בעין לאחר השתלת קרנית חיוני לשם החלמה מהירה ושלמה של העין, ולמניעת דחיית השתל. במידה וקיימות הפרשות בימים הראשונים לאחר הניתוח ניתן לנקותן באמצעות צמר גפן נקי ספוג במים רותחים שהתקררו. טיפול אנטיביוטי לעין לאחר הניתוח כולל טיפות עיניים למשך של כשלושה שבועות או יותר בהתאם לצורך. כמו כן, יש להזליף טיפות עיניים אנטי-דלקתיות לתקופה של כ-6 חודשים מההשתלה. טיפות אלו כוללות טיפות נוגדות דלקת, סטרואידים ותרופות נוגדות חיסון. ישנה חשיבות ניכרת לטיפול העיני הקפדני, לצורך שמירה על שקיפות הקרנית, מניעת בצקת בקרנית או זיהום. בנוסף, ישנו צורך להרכיב במשך היום משקפי הגנה על העין, ובמשך הלילה לישון עם מגן עיני הנצמד חיצונית, למשך של כ-3 שבועות.

היתרונות הידועים בשיטה זו של הסרת משקפיים בלייזר הם בעיקר: משך הזמן הקצר עד להחלמה, חוסר הזדקקות לאמצעי עזר נוספים לשיפור הראייה (בטווח של שבועות עד מספר שנים), תוצאות מיידיות יחסית בשיפור הראייה וחוסר הצורך בחתך בקרנית, הממזער את הסיכון לזיהום או טראומה לרקמה. החיסרון המשמעותי ביותר של הניתוח נובע מכך, שהניתוח יוצר שינויים אשר אינם קבועים בקרנית העין, ובמרבית המקרים מדווח כי הפרעת הראייה שקדמה לניתוח חוזרת, תוך פרק זמן לא ארוך במיוחד (לרוב תוך כשלושה חודשים- שנתיים, ובמקרים מסוימים עד חמש שנים). חיסרון נוסף הוא חוסר היכולת של ניתוח זה לתקן הפרעת ראייה נפוצה ביותר מסוג קוצר ראייה, בשל הטכניקה בה משתמשים בקרני הלייזר.

לא. אין השפעה של היווצרות קטרקט בעין אחת על היווצרותו בשנייה. הסיבה לקיומו היא ברוב המקרים הצטברות של פסולת בעדשה עם הגיל, ולכן טבעי שיתפתח בשתי העיניים, ולאו דווקא באותו הקצב. גם חומרים כגון תרופות, שימוש בסטרואידים וכו' שהאדם צורך יכולים להשפיע על שתי העיניים או רק על אחת, ואין דרך לחזות זאת מראש. גורמים נוספים להיווצרות קטרקט הם מחלת הסוכרת, מחלות תורשתיות כגון תסמונת דאון וכד', ולמרות שהפגיעה היא לרוב דו-צדדית, אין הרעה של המצב בעין אחת בעקבות השנייה.

התשובה היא כן. כיום מרבית מושתלי הקרנית נעזרים במשקפי ראייה לתיקון אופטי של חדות הראיה לאחר הניתוח, שכן ניתוח השתלת הקרנית אינו מטפל בחדות הראייה, ולעיתים לאחר הניתוחים נשארים עיוותים הדורשים תיקון (צילינדר וכו'). לגבי עדשות מגע, למרות הקרבה הגדולה לקרנית המושתלת, לאחר מספר חודשים של החלמה טובה של הקרנית, אין מניעה בהתאמת עדשות מגע מיוחדות. ישנו צורך להקפדה מרבית על היגיינה של העין והעדשות על מנת לצמצם סיכון בזיהומים.

כן. לעיתים לאחר מספר שנים ישנה שוב תחושה של המטופל כי קיימת עכירות או טשטוש בראייה. הסיבה יכולה להיות קטרקט "משני", ונגרם כאשר קפסולת העדשה המלאכותית מתקשה ועוברת תהליך דומה לעדשה המקורית (posterior capsule opacification). הטיפול במקרה כזה אינו מצריך ניתוח החלפת עדשה מחדש, אלא יצירת חור קטן בעדשה ע"י מכשיר לייזר, אשר מסיר את האזור העכור. פעולה זו לרוב משפרת את הראייה במידה ניכרת במהירות.