ד"ר שי אופיר גבע

מיקי שלום. הפרעה בשפה ובדיבור הינה נפוצה לאחר אירוע מוחי. הטיפול מתחיל בהערכה שפתית ותקשורתית מסודרת המבוצעת ע"י קלינאית תקשורת, לרוב במסגרת שיקומית כלשהי (באשפוז או שיקום יום) ולאחר מכן נבנית תוכנית טיפול מותאמת לסוג ההפרעה וחומרתה, הכוללת מספר מפגשים פרטניים וקבוצתיים באינטנסיביות משתנה, כאשר בהפרעות השפתיות המשמעותיות נדרשים לעיתים טיפול ארוך של שבועות עד חודשים. מחקרים שפרסמו הראו שגם לאחר שנים ניתן להשיג שיפור במקרים רבים, אך טיפול כרוני באנשים עם הפרעות שפתיות אינו נגיש באופן מספק בסל הבריאות (לא בארץ וגם לא בעולם) לצערנו. במידה ואימך לא נבדקה ע"י קלינאית תקשורת עמוד על זכותה להבדק. במידת הצורך ניתן גם להתייעץ עם רופא שיקום בעל ניסיון בהערכה ושיקום של חולים עם פגיעה מוחית, כאשר ישנה התלבטות. הרבה בריאות לאימך, ד"ר שי אופיר-גבע

שלום מוטי. ע"פ המחקרים הקיימים כיום, ועל פי הניסיון הקליני ממאות חולים, עיקר השיפור, במיוחד בתחום המוטורי נצפה בחודשים הראשונים שלאחר השבץ. אין זה אומר שלא יתכן שיפור מסויים גם לאחר מכן. ישנו גם הבדל בין התפקודים השונים - למשל, לרוב יכולת ההליכה משתפרת יותר מאשר התנועתיות באצבעות. ידוע למשל שהפרעות שפה יכולות להמשיך להשתפר גם שנים לאחר הפגיעה. בעוד שכללים אלה נותנים מושג כלשהו לגבי מידת השיפור, הקביעה לגבי המטופל הספציפי יכולה להשתנות מאוד. במידה ואינך מרוצה מאיכות ההליכה אני ממליץ לך לפנות למומחה בשיקום לצורך הערכה תפקודית. קיימים מקרים רבים בהם ניתן לשפר את איכות ההליכה באמצעות התאמת אביזרי עזר, תרופות, טיפול שיקומי או אף הדרכה מקצועית. אני מאחל לך רפואה שלמה. ד"ר שי אופיר-גבע

הסיכון בטיסה הינו לרוב בשינויים בלחץ שיכולים לגרום לאירוע חוזר. תחום זה נמצא באחריותם של נוירולוגים של שבץ, ובאם בוצע צנטור - של צנטרי המוח. ממליץ לפנות למצנטר/ת המוח שלך עם השאלה - הם מכירים את הציוד הספציפי שהונח את מצב כלי הדם ואת הטיפול התרופתי שאת מקבלת ויוכלו לתת את חוו"ד המדוייקת ביותר עבורך. גם חברת הביטוח לא תסתפק בפחות מאשר בחוות דעת של מצנטר מוח במקרה זה. על פניו לאחר שעבר זמן מספק מהאירוע לרוב ממליצים כי ניתן לטוס. איני מכיר הנחיה מיוחדת על טיסות ארוכות (שקשורות יותר באירועים של קרישיתיות יתר בורידי הרגליים והוא פחות קשורה למפרצות ודימום תת-עכבישי). בברכה בריאות שלמה, ד"ר שי אופיר-גבע

שלום רב, ע"פ בדיקה שעשינו באיגוד הישראלי לרפואה פיזיקלית ושיקום, הספרות הקיימת כיום אינה תומכת בתא לחץ כטיפול לאחר אירוע מוחי. חולים בחודשים שלאחר השבץ משתפרים באופן ספונטני לעיתים קרובות. העבודות הקיימות מציגות את השיפור הנ"ל כאילו הושג תודות לתא הלחץ, אמירה שהיא בעייתית. בנוסף לתא לחץ יכולות להיות 2 בעיות שהופכות אותו לטיפול שעלול גם להזיק ולא רק "לא להואיל": א. ריכוז גבוה של חמצן מוריד סף לפרכוס ועלול להוביל להתקפים אפילפטיים בחולים עם נזק מוחי. אי לכך יש להזהר עם חולים אלה בטיפול עם חמצן בריכוז גבוה, ובוודאי שחמצן בלחץ, כפי שמבוצע בתא הלחץ ב. בזמן השהות בתא הלחץ, המטופל עלול להפסיד טיפולים שיקומיים אחרים שיכולים יותר לסייע לו ג. העלות הגבוהה של תא הלחץ שאינו נמצא בסל גורמת להרוששות המטופל והמשפחתו, וגם נגרם מפח נפש בשל תקוות השווא. מקווה שסייעתי לקבל החלטה משוכלת ד"ר שי אופיר-גבע

שלום רב, נראה כי בדיקת ה-MRI בוצעה בהתוויה של לבירור פרכוס. ההחלטה האם ממצאים שונים בבדיקה הינם בעלי משמעות או לא היא של רופא המכיר את המטופל ומתמצא בהיסטוריה הרפואית שלו ובבדיקה הגופנית. לאור זאת, יהיה זה לא אחראי לתת יעוץ רק על סמך הממצאים בבדיקה ועוד מבלי שראיתי אותה בעצמי. בבדיקה אין ממצאים הדורשים פניה דחופה לרופא אולם נדרש לחזור לרופא ששלח על מנת לדון בחלק מן הממצאים שיכולים להיות צפויים למצב או כאלה הדורשים טיפול תרופתי מסויים. ה-DVA עליו מדווח הינו תצורה של כלי הדם שלרוב הינה חסרת משמעות, אולם יש לדון על כך עם הרופא שהזמין את הבדיקה. בברכת בריאות שלמה, ד"ר שי אופיר-גבע