וכך התחלתי לקבל התקפי חרדה בגיל 25

שלום, אני אספר את אשר עבר עליי בחצי שנה האחרונה. אני בת 25 ומאז פברואר האחרון חוויתי הרבה לחץ ומתח, התגלה שאחי הגדול (37) חולה סרטן וחיכינו בדריכות ל- 2 איבחונים שיגדירו לנו את המצב שלו.. לאחר חודשיים של מתחים גילינו שיש לו סרטן מסוג קל יחסית ושאפשר להתגבר עליו ומשם הסיוט התחיל... אני גרה עם שני הורים המבוגרים,הם פרודים גרים האותו הבית ומעולם לא הסתדרו- יש בינהם חוסר תקשורת גדול מאוד. אמי חוותה את "נפילת המתח" הזו בהתפרצויות עצבים, היא רבה עם כולם כל הזמן כל היום ואמרה דברים נוראיים שפגעו מאוד ולעיתים קרובות- ממש איבדה את הצפון וירתה לכל כיוון. ריבים גדולים שהיו קורים בבית בינה לבין אבי פעם בחצי שנה הפכו למקרים יום יומיים, והוטלה עליי האחריות מצד אחיי לקרר את הרוחות בכדי למנוע התקף לב אצל אבי הקשיש שכבר חווה התקף לב אחד. האחריות הזו, המתחים בעקבות ההתמודדות של אחי עם המחלה ושק החבטות הנפשי שהפכתי להיות בבית, גרמו לי לסבל רב וייחלתי שתקופה זו תסתיים כבר!!. במשך התקופה לא הצלחתי לעמוד בקצב הלימודים ותקופת המבחנים שבאה אח"כ נפלה , לא הייתי פנוייה רגשית ליצור קשר רומנטי עם בחורים וניסיתי להתמודד עם מפלות רגשיות שאימי העמידה אותי ואת שאר בני המשפחה. כיום הרוחות פחות או יותר שקטות, ואני מרגישה שנכשלתי במשימה..לא באמת הצלחתי להחזיק את המשפחה שלי מאוחדת ברגעים קשים, לא קיבלתי התחשבות מצידם אליי- אולי גם אני עוברת משהו?! וכרגע אחרי חצי שנה גדושה אני מאוד מתוסכלת. החרדות (יש לציין שזה לא קרה לי אף פעם לפני): כעבור ארבעה חודשים מרגע החשד בסרטן ובאותה תקופה שהיו המון פיצוצים בבית, היה בוקר יום שבת ששכבתי במיטה ולא רציתי לקום כי לא הבנתי איך הגעתי למצב שבו יש לי אחריות לדאוג שאבי לא ימות תוך כדי ריב. ככה פשוט. הרגשתי חולשות, הלכתי לשירותים- היה לי שילשול חריף..פתאום הרגשתי שאני "מאבדת את זה" כל הגוף שלי התמלא בזיעה והרגשתי שאני עומדת להתעלף עם דופק מאוד חזק, קראתי לעזרתה של אמא שלי שהשכיבה אותי על המיטה, היו לי תחושות הקאה ונירמול בידיים וברגליים.היא מצידה חשבה שיש לי קילקול קיבה, אני ידעתי שהגוף שלי קרס. משם זה הופיע עוד ארבעה פעמים: 1) לפני מבחן חשוב, היה לי דופק ותחושת טישטוש. 2)לפני בדיקת שגרתית אצל הרופא, דופק, טישטוש, רצון לברוח משם,הליכה הלוך ושוב במסדרון כדי להמנע ממצב עילפון. 3)לאחרונה- ישיבה בפאב שנהיה עמוס: לחץ, דופק מהיר וחזק, תחושת בחילה ורצון עז לצאת משם. 4)לאחרונה ממש- ישיבה בבית קפה עם חברה,היא התעניינה בתקופה הקשה שהייתה לי, משם גלשנו לנושאים אחרים אופטימיים יותר ואז מבלי לצפות את זה, שוב חשבתי לחץ, דופק מאוד מאוד חזק, גלי חום, הזעה קשה במצח, בחילות , נטייה לעילפון ושילשולים. לאחר אירוע 4, הבנו שאני עוברת התקפי חרדה,אמא שלי אומרת לי שזה בגלל תקופת המבחנים ובגלל שאני בנאדם חלש שלא מסוגל להתמודד עם החיים. אני יודעת שזה תוצאה של תקופה קשה מאוד ובעיקר קורה סמוך למצבים בהם היא מטיחה בי מילים קשים כשהיא נמצאת בעצבים וככל שאני אמשיך לקבל ביקורת כאלה והעלבות קשות זה לא יעבור לי . לדוגמא בשיחה שהיא ניהלה איתי על ההתקף חרדה, היא התעצבנה עליי תוך כדי משום שלא הסכמתי איתה על משהו ואז הטיחה בי שאני בחיים לא אתחתן כי כנראה שבנים לא אוהבים אותי ואני אהיה "תקועה" לה בבית לעוד כמה שנים, שיש לי חוסר ביטחון עצמי, שאני מתנשאת ומתנהגת לעיתים בצורה אליטיסטית ושיש לי פחד מרופאים ופחד מהחיים בכלל- כל המחמאות האלה ועוד על הבוקר... אני יודעת לזהות את הבעיה-היא ההתמודדת עם אמא שלי...אי אפשר באמת להתמודד איתה, ברגע שאני אבהיר לה שהיא חלק מהקושי שלי היא תתקוף אותי ותטיח בי מילים קשות. היא פשוט לא מוכנה לקבל אף פעם שאולי היא לא בסדר ומבחינתה היא רואה את הכל ומבחינה את הכל. מה עושים?