שלום לרופא הנכבד

שלום רב, שמי אורנה, בת 55, מהצפון ואני כותבת את ההודעה במטרה לקבל עיצות. מגיל צעיר אני סובלת מ"חרדה דנטלית" ולכן נמנעתי מלבקר אצל רופא השיניים. לפני כ 12 שנים נפלו לי שתי השיניים הקדמיות העליונות ואז כבר הבנתי שאין לי ברירה והלכתי לטיפול ושמתי תותבות קבועות. לצערי הרב המשכתי להזניח. גידלתי 6 ילדים שחצי מהם ירשו ממני את החרדה. כשהם היו קטנים לקחנו את כולם לטיפולי שיניים כמו שצריך וכשהם גדלו שחררנו את האחריות מעלינו. אחת הבנות שלי החליטה בזמן האחרון להתחיל טיפולים ולהתגבר על הפחד ואני גאה בה. היא מדברת על זה כל היום ומנסה לשכנע אותי להזמין תור לרופא השיניים. קצת משפיל שהתחלפנו בתפקידים. אני חושבת שהבעיה שלי עכשיו זה לא רק חרדה מהטיפול כמו אז, גם, אלא יותר מבוכה מאיך שהפה שלי נראה. מאחורה למעלה יש לי שן אחת בצד שמאל שהיא שחורה ושן אחת בימין. הרבה שיניים חסרות או שבורות. השיניים הקדמיות התותבות צהובות מאוד עם הרבה אבן. למטה המצב יותר טוב אבל גם לא טוב ומגעיל, הכל צהוב, שחור ואפור. אני מאוד מתביישת בזה. בתמונות של החתונות של הילדים אני מחייכת בפה סגור למרות שהחיוך שלי רחב. וכמובן לאנשים שהם לא המשפחה שלי אני לא מרבה לזרוק חיוכים. אני לא מרגישה כאבים בפה (הבת שלי לא מאמינה לי) ואין לי קשיים באכילת אוכל. האם יש דרך להתמודד עם מה שתיארתי? האם כדאי לתקן את השיניים בגיל שלי, האם זה לא מאוחר? בכבוד רב, אורנה.