פורום רפואת שיניים רב תחומית - עמוד 141

טיפולי השיניים לילדים מבוצעים ע"י ד"ר טלי, אשר לה ניסיון קליני של 20 שנות טיפול בילדים תוך הכרות אישית עם כל ילד וליווי המשפחה בהדרכה ומעקב, תוך יישום שיטות ייחודיות אשר פיתחה במהלך השנים באמצעותם הפכה את הטיפול במרפאה לחוויה של ממש. הקניית הרגלי היגיינה אוראלית תקינים ושמירה על שיני ילדיכם כבר בעת בקיעתם לחלל הפה חשובים לא פחות ואולי אף יותר לבריאות השיניים הקבועות. עד גיל שנתיים וחצי לערך קרוב לוודאי שיבקעו כל 20 השיניים "החלביות" בפי ילדיכם. זמן הבקיעה- אינדיווידואלי ומשתנה בהפרשים לא גדולים יחסית בין ילד לילד. חשוב לשמור על שיני החלב לא פחות משמירה על שיניים קבועות מכיוון ששיני החלב שומרים על המרווח לשיניים שעתידות לצמוח מתחתן, הן חשובות ללעיסה לדיבור ולמראה חיצוני. איטומי חריצים: משמש כמחסום בין החיידקים לשכבת האמייל החיצונית, כיסוי השטח הלעיסי של השן הינו בטוח, מהיר ופשוט ויכול להחזיק מעמד עד חמש שנים בתנאי שהרגלי ההיגיינה של הילד טובים. בחומרי האיטום ישנו פלואוריד שמשתחרר לאורך זמן לשן ותורם לחוזקה ועמידותה. מציצת אצבע: הרגל של ילדים רבים אשר נוטים לוותר עליו בסביבות גיל 4, הרגל שנמשך מעבר לכך ובזמן בקיעת השיניים הקבועות יגרום לצמיחת שיניים עקומות, חך מעוות, מנשך פתוח, בעיות אסתטיות ועוד. הטיפול: מניעה. החלפת הרגל מציצת האצבע במוצץ, רצוי שהגמילה תתחיל קודם ביום ואח"כ בלילה.

חרדה דנטלית או כפי שנהוג לכנותה "דנטופוביה" הינה פחד קיצוני ומתמשך הגורם לאדם להימנע מביקור אצל רופא השיניים, הפחד מסיטואציה או אובייקט שהוא פחד מוגזם ולא הגיוני, המטופל יגיע למרפאת השיניים רק במצבים קיצוניים כאשר עוצמת הכאב עולה על עוצמת הפחד ורק בחוסר ברירה אחרת. תגובת החרדה בעת חשיפה לגירוי מפחיד (עשויה להתבטא כהתקף פאניקה), אותה "פוביה" פוגעת באיכות החיים בתפקוד היומיומי וגורמת למצוקה קשה, דנטופוביה בדרך כלל נגרמת עקב חוויה דנטלית טראומתית שכיחה יותר אצל ילדים שחוו חוויה דומה ואותה "צלקת" מלווה אותם לאורך בגרותם), אפשר לייחס את אותה דנטופוביה גם אל אותה "דעה קדומה" באשר לרופא השיניים המתואר בסרטים ובסיפורים כאדם רע מפחיד ומכאיב. הפוביה, עשויה להתבטא כפחד מהרופא מהמקדחה, סקשן, מחטים מהטיפול וכו'. חשוב לציין כי מניסיוננו העשיר בטיפול במתרפאים הסובלים מחרדה דנטלית ישנם מספר גורמים אשר יכולים להפוך את הטיפול במצבים כאלו לטיפול שגרתי ורגוע: א) יצירת מערכת של אמון בין המטופל למטפל תוך הכרות חברית ואמיתית (על ידי שיחה ושיתוף המטופל בתכנית). ב) תרפיה התנהגותית- בה חושפים את המטופל בהדרגה לסיטואציות המעוררות אצלו חשש. ג) שילוב של גז צחוק ותרופות נוגדות חרדה לזמן הטיפול. ד) יצירת אוירה מרגיעה (מוסיקת רקע, סרטי טבע ועיצוב המרפאה). ה) במקרים קיצוניים במיוחד ניתן להיעזר ברופא מרדים במסגרת המרפאה למשך זמן הטיפול. ו) שילוב רפלקסולוג במהלך הטיפול הדנטלי שמסב את תשומת לב המטופל לכפות הרגליים או לאזורים אחרים בגוף. חשוב לציין כי כמו בכל מחלה, הטיפול הטוב והיעיל ביותר הוא מניעת המחלה, ולכן מכיוון שדנטופוביה באחוז גבוהה סטטיסטית נגררת מגיל צעיר, מניעת "חרדת מרפאת השיניים" צריכה תאורטית לכלול חשיפה מוקדמת למרפאת השיניים. כמובן, שחשיפה מוקדמת בסביבת מרפאה תומכת וידידותית, תוך ביצוע מעקבים ויחס חברי עם הילד תיצור מערכת של אמון בינו לבין הרופא, תמזער את החשש מטיפול שיניים ויחד עם זאת תשפר משמעותית את מצב בריאות שיניו של הילד ואת הצורך בטיפולים מורכבים בעתיד.

כתרי חרסינה או כפי שנהוג לכנותם תח"ק (תותבת חלקית קבועה) הינם פתרון נפלא לשחזור משנן חסר אצל אנשים רבים מזה שנים רבות, כתר החרסינה הקונבנציונאלי בנוי מכיפת מתכת, שעליה בונה הטכנאי שכבות של חרסינה בגוונים שונים על מנת להגיע לגוון הקרוב ביותר ליתר שיניו של המטופל. כאשר מדובר בשיניים קדמיות, ישנו חסרון בולט לכתר מסוג זה, מכיוון שכיפת המתכת עליה בונים את החרסינה ממסכת את קרני האור, אשר לא מצליחים לחדור את המתכת, דבר המתבטא בצבע "חלבי" אטום הרומז על משהו מלאכותי ולא שייך. בשן טבעית, קרני האור מצליחים לחדור את שכבות השן ומקנים שקיפות מסוימת המתבטאת במראה הטבעי של השן. מכאן נולד הצורך "לחקות" את הטבע ולבנות כתר מחומרים אשר יקיימו הן את יתרון החוזק, איכות הקישור לחרסינה ויחד עם זאת גם את אותה שקיפות המאפשרת תוצאה של מראה השן הטבעית. החומר המועדף שנבחר למלא מטרה זו הינו הזירקוניה, אשר לה תכונות של חוזק, אסטטיקה (שקיפות) ודיוק המתקבל בעזרת מכשור מאוד חדשני. החיסרון הבולט בכתר הזירקוניה, הוא עלותו הגבוה יחסית עקב מורכבות הכנתו שלשמה נדרשות בד"כ שתי מעבדות שונות, אחת ליצירת כיפת הזירקוניה והאחרת לבניית החרסינה שעל גבי כיפת הזירקוניה, עלויות המעבדות והמכשור המיוחד מייקרות בהכרח את עלות הכתר, אך כאשר מדובר בשיניים קדמיות התוצאה בד"כ תצדיק את המאמץ הכלכלי הנוסף בהפרש שבין שני סוגי הכתרים. חשוב מאוד לציין כי גם בחירת המעבדה והטכנאי המבצע את השחזור עשויה להיות קריטית מבחינת התוצאה הסופית. צוות רופא אומן וטכנאי אומן עשויים להגיע ללא ספק ליצירה אומנותית המצדיקה את עלות הטיפול וכמובן את שביעות רצון המטופל

שתלים דנטליים כיום הנם כלי טיפולי נפוץ בעל אחוזי הצלחה גבוהים ביותר (למעלה מ 90% בממוצע) זהו טיפול מקובל ביותר ברפואת שיניים המאפשר שחזור שיניים חסרות תוך מתן פתרון אסתטי ופונקציונלי הקרוב ביותר למערכת המשנן החסרה. יישום הפרוטוקולים לצורך ביצוע השתלים, כצעד מקדים להצלחת הטיפול הינו חשוב והכרחי: - בדיקה יסודית של בריאות המטופל - מתן טיפול תרופתי מקדים לפי הצורך כהכנה להשתלה - תכנון מדוקדק של השתלים בעזרת צילומי C.T (צילום המאפשר מבט תלת מיימדי של אזור ההשתלה) - PRF- כיום נהוג במרפאות רבות לקחת 2-3 מבחנות דם מהמטופל עצמו טרם ביצוע ההשתלה, מבחנות הדם מוכנסות למכשיר צנטריפוגה, אשר גורם להפרדת הכדוריות האדומות על ידי שקיעתן, וליצירת ג'ל סמיך צהבהב העשיר בפקטורי גדילה PRF (Platlat Rich Fibrin), משולב בתהליך הניתוחי ומעלה באופן משמעותי את הסיכויים להצלחה בפרוצדורות כירורגיות החל מניתוחי חניכיים ועד השתלות דנטליות. מצמצם את תופעת הנפיחות שלאחר הניתוח ומקצר את תהליך הריפוי. - הקפדה על הוראות הרופא לאחר סיום הניתוח - כמובן איכות השתלים והציוד מהמתקדמים הקיימים כיום ולא פחות חשוב, אופן השיקום על גבי השתלים. גם השתלים המעולים והטובים, שבוצעו באופן המושלם ביותר, חייבים לקבל עליהם שיקום נכון ומדויק בהעמסה נכונה תחת הכוחות המופעלים בזמן הלעיסה, כל הגורמים יחד הינם כחלקים רבים של פאזל אחד גדול המרכיבים את השלם האחד ואת הדרך להצלחת הטיפול.

רוב האנשים חורקים שיניים בעיקר בשעות הלילה, לרוב כתוצאה מהצטברות של מתח וחרדה, חריקת שיניים שוחקת את הסחוס של פרק הלסת דבר שיגרום עם הזמן לבעיות בתפקוד הלסת התחתונה. שחיקת שיניים הינו תהליך הרסני יותר מעששת, השחיקה גורמת לכאבי פרקים, כאבי ראש וכאבים עזים בלסתות, מנשך מאומץ וחזק שלא בזמן אכילה עלול לגרום לתזוזה וחוסר איזון של הלסת וכן לסדקי מאמץ בשיניים. הטיפול: שימוש בסד לילה העשוי מחומר פלסטי רך או קשה ומשמש כמחיצה בין השיניים העליונות והתחתונות. הרכבת הסד נחוצה על מנת לספוג את הלחצים המופעלים על השיניים ובכך למנוע את שחיקתם.

עישון הוא הרגל הרסני, הניקוטין מכווץ את כלי הדם ופוגם בזרימת הדם לעור, דבר אשר לאורך זמן מאפיר את הפנים. מעשנים כבדים מפתחים יותר קמטים מאלו שאינם מעשנים ויש להם סיכוי ששערם ילבין מוקדם יותר, כמו כן כבר ידוע ומוכח הקשר שבין סרטן ועישון. על פי סקרים רפואיים הוכח כי 90% מחולי סרטן הריאות הם מעשנים. גם חשיפה לעישון פסיבי מגבירה את הסיכוי למחלת לב ושבץ, אנשים המצויים בחברת מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר. בהשתלות שיניים: אצל אנשים מעשנים פוחתים אחוזי ההצלחה בביצוע השתלים, אנשים מעשנים סובלים מדלקות חניכיים חמורות, השיניים שלהם בדרך כלל צהובות ונראות רע, כמות האבן גדולה וריח רע מצוי בפיהם. עישון בהריון: עישון בטרימסטר הראשון של ההריון מגביר את הסיכוי להפלה ספונטאנית. עישון במהלך ההריון מגביר את הסיכוי ללידה מוקדמת ולמשקל נמוך יותר של היילוד. העישון מגדיל את בריחת הקלציום מהגוף וגורם להרס של ויטמין C. ילדים רגישים מאוד וכשהם נמצאים בסביבת מעשנים נרשמת מיד עליה בקצב הלב ולחץ הדם בדומה למעשנים פעילים, ילדיהם של מעשנים מתאשפזים עקב דלקת סמפונות ודלקת ריאות בשנה הראשונה לחייהם פי 2 יותר מילדים של לא מעשנים. ניקוטין מגביר את צמיחת החיידקים גורמי העששת בחלל הפה.

ריח רע מהפה מכונה הליטוסיס HALETOSIS תופעה שכיחה שנובעת מחיידקים "שונאי חמצן" בחלל הפה=חיידקים אנארוביים. החיידקים משחררים חומרים גופרתיים הגורמים לריח רע, מצטברים במרווחים שבין השיניים בחלק האחורי של הלשון ובחריצי הלשון ומפרקים את שאריות המזון תוך יצירת כמויות גדולות של תרכובת גופרתית = ריח רע. הסיבה העיקרית לריח רע מהפה היא החיפוי הלבנבן המכסה את פני השטח האחוריים של הלשון, הצטברות בקטריות באזור של שתלים (אותו יותר קשה לנקות), באזור של גשר, תותבת או באזורים בהם יש כיסי חניכיים, גורמים להצטברות חיידקים ולריח רע מהפה. גורמים נוספים לריח רע מהפה: 1) היגיינה אוראלית לקויה 2) אי שימוש בחוט דנטלי 3) מחלות חניכיים, שיני בינה בקועות חלקית, שיניים עם עששת לא מטופלות. 4) דלקות גרון, זיהום בסינוסים 5) סוכרת, מחלות כבד, כליות, ריאות, ריפלוקס ואחרים. 6) במקרים נדירים מקור הריח ממערכת העיכול הקשור לחיידק ה"הליקובטר" הטיפול בריח רע הוא בהתאם לסיבה העיקרית שגרמה לו, אך ברוב המקרים היגיינה אוראלית הכוללת: צחצוח נכון, שימוש בחוט דנטלי, ניקוי לשון ושטיפות פה, יפתרו את הבעיה.

החשש מלהגיע למרפאת השיניים בזמן ההריון נובע מדעה קדומה ופחד לא הגיוני מפגיעה בבריאות העובר, הריון איננו מחלה - נשים בהריון צריכות לשמור על היגיינת הפה והחניכיים יותר מאשר בתקופת טרום ההריון, ביקור קבוע אצל השיננית ושמירה מוגברת על היגיינת הפה עשויים למנוע בעיות מיותרות. החל מהחודש השני להריון ועד ללידה שינויים הורמונליים משפיעים על החניכיים, רוב הנשים ההרות סובלות מסוג מסוים של דלקת בחניכיים גם אם ההיגיינה האוראלית טובה. שינויים אלו בחניכיים הפיכים ובאים לתיקונם מיד לאחר הלידה. בטרימסטר השני להריון-טיפולי שיניים נחוצים, מבוצעים ובטוחים לאישה ולא קיים חשש לסיכון העובר. בטרימסטר השלישי להריון – טיפולי שיניים אינם מבוצעים מלבד ניקוי אבנית, למעט טיפולי חירום.

בשנים האחרונות ישנה מודעות הולכת וגוברת לבצע שחזורים אסטטיים בצבע השן, כמו גם הנטייה לצמצם את השימוש בחומר השחזור המסורתי והוותיק מכולם- האמלגם, (150 שנה בשימוש רפואת השיניים), למרות העובדה, כי לא נמצאו מחקרים המעידים באופן חד משמעי על נזק בריאותי הנגרם כתוצאה משחזורי אמלגם בטווח הקצר והארוך, עדיין בפורומים המקצועיים מתנהלים דיונים ומאבקים באשר להצדקת השימוש באמלגם בעידן 2012. כיום, עדיין ישנו מקום של כבוד לחומר השחזור "אמלגם" (המכיל כספית, כסף, בדיל ונחושת). משרד-הבריאות בישראל ואף איגוד רפואת השיניים האמריקאי מאשרים את השימוש באמלגם כחומר שאינו מסכן את בריאות האדם, מנגד, מדינות המגבילות ואף אוסרות לחלוטין את השימוש באמלגם הן: דנמרק, שוודיה, פינלנד, יפן ונורווגיה. גרמניה ואוסטריה אסרו את השימוש באמלגם לנשים בגיל הפוריות ולילדים. במרפאתנו ישנה העדפה חד משמעית לביצוע שחזורים לבנים, השימוש באמלגם מתבצע כאשר מבחינה קלינית יש קושי בביצוע נכון של השחזור, כמו קושי בשמירה על יובש השוליים של ההכנה, דבר אשר יכול לגרום לאיטום שולי לקוי, במקרה של סתימה לבנה, כמו כן, הסתימה הלבנה הינה בקטריופילית, כלומר יכולה לשמש כקרקע מזון לחיידקים, בעוד שהאמלגם הינו בקטריוסטטי, (אינו יכול לשמש כקרקע מזון לחיידקים). יתרון נוסף הוא באורך החיים של סתימת אמלגם שעשוי להיות ארוך משמעותית לעומת השחזורים הלבנים. חשוב לציין כי דווקא בעת החלפת שחזורי אמלגם בשחזורים לבנים עשויה להשתחרר כספית לגוף ולכן יש לנקוט באמצעי בטיחות כגון שאיבה קפדנית של פירוק האמלגם וכן עדיפות לשימוש בסכר גומי, כפי שנהוג לטפל בעת טיפולי שורש.