פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

אז ככה, אנחנו בפרק ב בשנות הארבעים המוקדמות. מצויים הזוגיות 8 שנים עם שני מלאכים משותפים. הקשר ידע אהבה גדולה אך גם הרבה מריבות. בחודשים האחרונים היא מדברת הרבה על פרידה וזה שם אותי החרדות... התנצלתי 100 פעם כל דבר שיכול היה לפגוע בה. היא אמרה לי שהיא אוהבת בשכל אבל הנפש כבר לא. היא אומרת שאני לא נותן לה ביטחון. למרות שעשיתי עבורה כל מה שחשבתי שזקוקה לו. אני שאלתי אותה אז מה זה אומר שאת בעצם לא אוהבת אותי יותר.... אז היא הירהרה עם עצמה ואמרה אוהבת אבל לא כמו פעם. השיחה שבוע לאחר מכן אמרה שכבר לא אוהבת ורוצה להיפרד.. האמת שמאז שאמרה את זה זה שבר אותי ממש החרדות מזה. חודשיים עברו מאז ובמהלכן ניסיתי בכל דרך לשנות את דעתה, התחננתי בכיתי מה לא. שיניתי גישה והתחלתי לראות אותה במרכז כי אמרה שאני לא רואה אותה בין יתר דבריה. חלפו כאמור חודשיים ואני חי עם המילים שלה אצלי ברגש כמו מצלתיים בראש "אני אוהבת אותך קצת' (וזה אחרי שסחתתי ממנה את זה) בקיצור, אני מבולבל ולמה?. היא איימה כל הקשר בפרידה לאחר ריב... הפעם זה נראה מוחשי יותר. מצד שני אני חש ממנה בבית חום , כשאני הספה היא פתאום מחבקת מניחה עלי רגל בנינוחות, סקס גם טוב.. ככה שאני לא יודע מה לעשות האם לוותר -היא אומרת שלא אוהבת מצד אחד. מצד שני משדרת בהתנהגות הכללית שכן אוהבת.. לפני יומיים נסעה לטיול בחול אחרי חודשיים. הפרידה לטיסה הייתה מוזרה - נפרדנו בבית במונית שבאה לקחת אותה.. עכשיו אנחנו נהיה שבוע בנפרד אני בבית עם הילדים והיא בחופש... כשעזבה קיוותי שתיפרד ממני בנשיקה ובמילה אני אוהבת או משהו. אני אמרתי לה שאני אוהב והיא העבירה נושא... ביקשתי ממנה שבחופש שלה תהיה עם עצמה ולא נדבר כדי שהיא תחשוב סופית מה היא רוצה... מצד שני לי לא קל עם כל הסרט הזה וכבר שוקל לוותר . עם כל האהבה שלי אליה אני כבר לא עומד בזה לחיות בקשר בלי אהבה או שאני לא מבין משהו כשורה?

נשואים+ 2 ילדים. יש לבעלי בעיה בהתמודדות עם כעסים. הוא פשוט לא יודע איך. כשממש קשה לו בעיקר מול הילדים הוא פשוט ״שובר את הכלים״. יכול לתקוע אגרוף בקיר, או לצעוק, או פשוט לצאת מהסיטואציה ולהיעלם לכמה שעות. בחיים לא הרים יד על אף אחד וזה דבר שאני יודעת שלעולם לא יעשה, אבל מבחינתי ההתנהלות שלו ממש עוברת את הגבול. שאר הזמן הוא אדם מאוד רגוע ושקט. נוטה להסתגר בעצמו, רגיש מאוד, ואין לו את הכלים איך להתמודד, פשוט אין לו. אם אחד הילדים משגע אותו הוא לא יודע לנהל את הסיטואציה, הוא פשוט מתפוצץ או ״נכנע״ ונסוג ונותן לי לטפל בזה. אני עברתי כמה טיפולים פסיכולוגיים בחיי, יש לי מודעות גבוהה להרבה דברים, אדם ורבלי מאוד ותקשורתי מאוד, וכמובן שגם אני כועסת לפעמים, אבל יודעת לשים את הכעס בצד, ובטח שלא מתקרבת לעוצמות של ההתפוצצויות האלו. היו לנו הרבה שיחות סביב הנושא, הוא באמת רוצה להשתפר ולעבוד על עצמו, אבל בסוף בסוף תמיד חוזרים לאותה נקודה. הוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול (לבד או בזוג, אני כבר 10 שנים מנסה לשכנע אותו) ואני באמת לא יודעת מה אפשר לעשות. היו רגעים ששקלתי לעזוב אבל האפשרות הזו מפחידה אותי בעיקר בגלל הילדים, שאם הוא יהיה איתם הרבה לבד ובנפרד ממני זה עוד יותר יעורר את הקושי שלו והם יצטרכו לספוג את זה בלי שאני בסביבה להציל את המצב. אנחנו יודעים להיות זוג טוב מאוד ואוהבים אחד את השניה, אבל ההתפוצצויות האלו מרתיעות אותי ומכבות את הזוגיות וזה לא בריא או נעים לאף אחד מבני הבית. הייתי מעדיפה לפתור את הבעיה, אבל בכנות אבי כבר לא יודעת איך ומה אני יכולה לעשות.

שלום לכולם , אני ואשתי מזה כמעט 10 שנים ביחד. לפני כשנתיים הייתי בצ׳אטים באינטרנט (וידאו צ׳אטים) בעקבות פוטפטיש שהחבאתי והתביישתי בו , היא גילתה על זה ועברנו משבר אמון ותהליך שיקום עם טיפול חיצוני. בשנה האחרונה הייתי במסאג טנטרי , מסאג׳ עם קצת נגיעות באיבר המין , (לא כולל ״הרפיה״, אני ביקשתי שזה לא יגיע לזה לפני המסאג) בכל מקרה לאחרונה התוודתי בפניה בזה ואני רציתי לפתוח דף חלק בחיי הנישואים שלנו , העניין שעכשיו היא צריכה זמן ומרחק כדי להבין עם עצמה אם היא רוצה להמשיך בחיי הנישואים שלנו והיא כנראה תטוס לשבועיים כדי לנקות את הראש. ומאוד קשה לי ! אני שלם עם זה שסיפרתי לה והתוודתי בפניה כי לנהל חיי נישואים כשיש לי בראש ששיקרתי לה ובגדתי באמון שלה זה לא פייר כלפיה וכלפינו בנישואים. אבל אני מרגיש כאב עצום , חרטה אינסופית והלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור אני מרגיש אבוד וקשה לי מאוד אני אשמח לייעוץ ולהכוונה , אני כל כך מצטער על זה שפגעתי בלב הרגיש והמתוק שלה , היא מושלמת ואני דפקתי את הכל 😔 הלוואי ואקבל את ההזדמנות הזאת לחיות איתה את החיים האלו .

יצאתי עם בחור שנה. יש בנינו אהבה ומשיכה, ולמיטב הבנתי נכונות לבנות יחד עתיד. אולם, נפרדנו השבוע כי הרגשתי מצוקה, וגם הוא, והרגשתי שאני חייבת רגע שהכל יעצר. ואני מאד מתלבטת מה לעשות. אני מתגעגעת אליו, ולטוב שבנינו. אבל הדינמיקה הקשה בנינו מציפה אותי ומרגישה לי בלתי אפשרית. הוא מבוגר ממני בכמה שנים, בן 40. הוא לא יודע במה ירצה לעסוק שיגדל, מתקשה להתפרנס, ובעיקר מתקשה להתמיד ברעיונות או בעבודות שהוא מגיע אליהן. הוא חכם, יצירתי ומוכשר. אבל לא מסיים אף רעיון עסקי. מה שמפנה לו הרבה זמן בבית, הוא משחק הרבה משחקי מחשב עם חברים ומעשן מריחואנה כל יום אחרי העבודה (אם הוא עובד באותו היום). ההתנהלות הזו מטרידה אותי, בעיקר כי זה מפחיד אותי לעתיד וגם מפחיד אותו כך שהוא לא רוצה להתקדם בקשר. זה גם יוצר קונפליקטים קבועים. הוא רוצה שנבלה זמן ביחד, אבל בערב כשאני מסיימת אני רוצה לעשות דברים רגועים ולהתארגן לשינה (מלבד ערב הדייט השבועי שלנו). הוא מצפה שבאמצע היום אם אנחנו נפגשים לרגע ונעים לנו שאזרום יותר וארצה להישאר ולהיות איתו באינטימיות. לעיתים רחוקות זה מתאים, רוב הזמן יש לי משימות / עבודות שאני צריכה להתפנות אליהן. ובעיקר, אם אני בתוך לו''ז הראש שלי לא כל כך פנוי לזה. זה יוצר מצב שהוא מרגיש לא אהוב, ודחוי. והוא מציג את זה בפני. בהתחלה ניסיתי מאד לענות לתחושה הזו ולהראות לו שאני אוהבת אותו וחושקת בו, אבל זה לא הספיק - התחושה נשארה. ואצלי התחילה להתעורר תחושה שאני לא נראית, ושהצרכים שלי לא חשובים. הרגשתי שהוא לא מסופק ממה שאני מביאה ואני לא נראית: שאני עייפה או טרודה, שיש לי יום קשה, שיש לי צורך אחר (לאכול, לישון, לנח, לדבר...). ולאט היה לי גם פחות חשק לבלות איתו כי הרגשתי שאני בריצוי ובמועקה, ובפרט בהיבט המיני - הרגשתי שפשוט לא בא לי להיות איתו באינטימיות. דיברנו על הנושא רבות. לפעמים הוא מבין, ואני מבינה אותו ואנחנו מנסים לתקן. אבל מאד מהר זה חוזר לאותו לופ. ובחודשים האחרונים הוא נהיה יותר ויותר ביקורתי כלפיי, כשהוא מרגיש דחוי (גם אם אני לא הרגשתי ככה) הוא כועס עלי, מבקר אותי והודף אותי בשיח לא נעים. כשאני מעלה את התחושות שלי הוא הפך מתגונן, ושוב ביקורתי מאד ואומר שהוא לא מבין למה אני ככה, למה כל כך קשה לי להיות באינטימיות, שהוא לא מבין למה כשהוא נכנס כשאני באמצע דברים אני לא יותר שמחה ופנויה אליו. זה הגיע למצב שכמה פעמים הוא כעס וצעק עלי על משהו לא קשור כי היה משהו קטן שגרם לו להרגיש לא אהוב (ורק בדיעבד הבנתי מה קרה). הרגשתי פגועה, ולא בטוחה רגשית להביא את עצמי לידי ביטוי - על הטוב ועל הקושי. וממש התרחקתי. מה שחיזק את תחושת הדחייה שהוא חווה. אנחנו בלופ. והתעייפתי. אני מרגישה שאני לא יכולה לחוות קושי אישי מבלי שזה יצור קושי בקשר - כך שגם אני לא מקבלת תמיכה וגם בעצם צריכה לעזור לאיש שלי שכאוב. אני מרגישה שכל הזמן הוא מחכה לי, שהוא מחכה שאביא לו אהבה. זה יצר אצלי לחץ, בעיקר משהרגשתי שכשאני באה לאהוב זה לא מתקבל וגם לא מספיק. וגם הרגשתי שאני לא מוצאת את המקום להגיע כמו שאני ולהרגיש חיבור טבעי שקורה מהיפגשות. נפרדנו, באמת כי התעייפתי. אבל אני מתגעגעת אליו. כשהמנגנון דחייה שלו לא מופעל הוא רגיש ואכפתי ומאד אוהב. וכיף לנו ביחד ברגעים האלו מה לעשות? איך יודעים שיש התאמה טובה כדי להיות פרטנרים טובים ולהקים בית ומשפחה?

אני בן 75 בסביבות גיל 23 בזמן מלחמת כיפור כבר הייתי נשוי הכרתי נערה שכבשה את לבי, מסיבות שונות הקשר נותק ברצוני לציין כי רגש האהבה בינינו הדדי וקשה כי לא הסתרתי את היותי נשוי ולא ידעתי לאן זה יוביל, עברו חמישים שנה והרגש נותר בלבי כפי שהיה , לפני השבועיים מצאתי אותה בפייס לאחר שנים של חיפושים , היא המשיכה בדרכה נישאה והיא סבתא לנכדים , בעלה לצערי ניפטר , דבר זה הביא אותי למחשבות האם לנסות לחדש את הקשר אף על פי שאני יודע כי גם היום לא יהיה בי את האומץ לקבל את ההחלטה שנפשי זועקת לה, האם להניח לנושא ולא לערב אתה כלל בנושא, ולהמשיך בשגרת חיי עם בת זוגי מאז ולהתנתק פיזית ורגשית מסיפור שאין לו אפשרות להתגשם,

היי גיליתי שבעלי מפלרטט עם נשים ואף מזמין אותן להיפגש עמו. עם אחת היה בקשר שנה וחצי המון תכתובת וטלפונים וגם פגישות. לטענתו זה היה רק טיולים בסביבה ללא סקס. אני מרגישה שעולמי חרב. מדובר באדם שאף פעם לא מתקשר אליי או לילדים מהעבודה, טוען שעסוק, שאין לו הפסקות, לא עונה לטלפונים שלי ובסוף מתברר שיש לו זמן לפגישות עם נשים. אני המומה ושבורה. הוא מתעצבן כי לדעתו זה סתם ולא מוכן לדבר בנושא. אני נואשת. הוא נותן לי להרגיש שאני הבעיה. שאני צריכה לשכוח מזה. אני מרגישה מרומה ופגועה. אודה לעזרה ועצה מה לעשות? הוא מסרב לטיפול. תודה

שלום, הבן זוג שלי מזה 8 חודשים בן 28 ואני בת 30 טס לחול עם חברים מהעבודה, לפני חודשיים בערך עברנו משברים באמון שהוא הסתיר ממני שחיפש נשים באינסגרם ובסוף הודה ולפני חודש בערך התקשרה אליו בחורה מפעם והוא שיקר שזה חבר, הדברים האלו מאוד פגעו בי ואני נמצאת כרגע במצב של בניית אמון מולו . ישבנו במסעדה וראיתי שהוא נועץ עיניים על מלצרית וגם עם זה התעמתתי כי יש לי גם גבולות אדומים שאני מבקשת שיכבדו אותם. לפי מה שזכור לי ומה שהוא אמר לי שהוא טס לבודפשט ושהוא כבר הגיע לשם הבנתי שהוא טס לבוקרשט, עיר הסקס והזנות עם עוד 3 חברים רווקים, הגרוש שלי בגד בי בדיוק באותה העיר שהבן זוג שלי טס לשם עכשיו, אני יכולה לסמוך עליו שהוא לא יעשה שם משהו שיפגע בי וגם אם כן אני לא אגלה זאת לעולם, עצם העובדה שהוא טס לשם מההתחלה ויכול להיות שהטעה אותי גורמת לי פשוט לרצות לפרק את הכל, שוחחתי עם אח שלי והוא אמר לי שזה לא מתאים שגבר עם בת זוג יטוס למקום כזה, אני באמת מבקשת עזרה מה לעשות בנושא, איך להתנהל מולו, האם זה שווה לפרק הכל.. אין לי מאה אחוז אמון בו וכל פעם זה נפגע מחדש, בשיחה איתו הוא מאשים אותי כרגיל וטוען שאני מגזימה ושהם נסעו לטייל לראות עולם, אמרתי לו שיש עוד יעדים ויש סיבה שהם בחרו דווקא ביעד הזה, אשמח להתייעצות, תודה רבה

שלום נשואים 8 שנים, 3 ילדים הקטן בן שנתיים שנינו עובדים, משכנתא, כלב, 2 מכוניות ורצים כל היום בין העבודות לחוגים של הילדים לגנים בית ספר וכו.. אשתי יותר סביב הילדים באופן מובהק הבעיה היא ביחסי המין, יחסית התדירות גבוהה.. פעם או פעמיים בשבוע רק שלא מדובר ביחסי מין אלא יותר "מין חד צדדי" אשתי לא מוכנה שאגע בה, שארד לה ובכל פעם שאני או היא יוזמים מין זה יותר מין בשבילי היא פשוט לא מוכנה לכלום אחר(פעם המין היה נורמלי... דו צדדי. היום רק אני "נהנה") אז נכון שסליחה על הביטוי..אני זה שגומר, אבל אני בכלל בכלל לא נהנה. היא מצד אחד לא מונעת ממני סקס , אבל מונעת ממני את ההנאה שבסקס זוגי. אומרת שהיא עייפה ורק רוצה לישון וכו ואני מאמין שאכן היא עייפה לקום בלילה לפעמים לקטנים וכו אבל אני במצב שאמור להיות מסופק אבל בכלל לא מסופק ומצד שני היא גם יוזמת אז אני לא יודע אם נכון לחשוב שכבר לא אוהבת אותי . מה עושים? איך "מעניקים סקס" למישהו שלא מוכן "לקבל" שום סוג של סקס ורק רוצה "להעניק" סקס? זה בכלל נורמלי? אני מפספס פה משהו?

אני (בן 26) יוצא עם חברה (בת 23) שלי כבר תקופה של כמעט חצי שנה. זו אחת מהתקופות היפות בחיי. יחד אנחנו שמחים ומאושרים, וכבר התחלנו לדבר על חתונה בעתיד. במהלך כל אותם החודשים ההורים שלה לא היו הכי נחמדים, אבל אני הנחתי שכל משפחה מתנהלת בצורה שונה. בכל משפחה היחס בין ההורים לילדים שונה מאוד, ולכן לא התעקבתי על מקרים שבהם הרמתי גבה. לאחרונה, הוריה הזמינו אותי למנגל עם כל המשפחה. רציתי להגיע, וכשראיתי את הוריה הצעתי להביא בירה או צ'יפס או משהו אחר למנגל. אבא שלה התחיל לצעוק עליי בצורה ממש מפחידה, הייתי בשוק. "לא!! לא!! אין סיכוי!!" כך הוא אמר לי בטונים ממש לא נעימים, ליד אשתו וחברה שלי. אף אחת מהן לא הגיבה ולא הגנה עליי. זה התחבר לי לעוד כמה פעמים בעבר שהוא צעק עליי או על חברה שלי בצורה ממש בוטה. בפעמים הקודמות הנחתי שאולי זה משהו חד-פעמי, אולי אני טעיתי במשהו.. אך הפעם הבנתי שזה כבר רצף של מקרים שהוא צועק עליי, אף אחד לא מגן עליי או אפילו מנסה לדבר איתו. אז אני מחליט לדבר עם אבא שלה בצורה נעימה, בכדי להגיד שאני כמובן מכבד את החלטותיו ואת רצונותיו - ואני שיקפתי אליו שנפגעתי מאוד בצורת הדיבור כלפיי. ביקשתי שלהבא ידבר איתי כשיושב לו משהו על הלב, ולא יצעק עליי בצורה מבזה. הוא לא היה מוכן לשמוע את דבריי, יצא מהחדר ואמר "זה מה שיש" ועליי להתדמודד עם זה. הבנתי שמשהו ממש לא בסדר ולא מתנהל בצורה טובה. מצידי ממש השקעתי בחודשים האחרונים להכיר את המשפחה, ולהיות נחמד איתם - כל פעם שהגעתי אליהם הבאתי יין או פרחים או שוקולוד וכו' הקפדתי לדבר עם משפחתה, אפילו כשאבא שלה דיבר אליי בצורה מוזרה. מרגיש לי שהמאמץ הוא רק חד-צדדי, הוריה לא עושים מאמץ מיוחד להתנהג איתי בצורה מזמינה ומכבדת. מחברים שהתחתנו אני שמעתי שהורי הבת זוג עשו מאמץ בכדי שירגישו רצויים בקרב משפחתם. בנוסף, כל מיני מקרים שהיו במהלך החודשים האחרונים - שאני הרמתי גבה לגבהים, מסתברים כעת שמעידים על דפוס התנהגות לא טובה מצד ההורים שלה: * הם מאוד שולטים בכל מה שהיא עושה - לכל מקום שהיא הולכת היא צריכה לעדכן את ההורים שלה לפני שהיא יוצאת, כשהיא מגיעה, כשהיא עוזבת, וכו' * ההורים שלה תמיד מרכלים על אנשים אחרים שהם מכירים - ואף מדברים כך לידי כל הזמן. * כשהיא ואני רצינו לעשות שבת ביחד אצל חברים - ההורים שלה צעקו עליה, ואז אסרו עליה לצאת איתי לשבת. * אמא שלה עושה לה ולי מניפולציות רגשיות כשעושים משהו שלא מוא 100% חן בעיניה. * מהפעם הראשונה אבא שלה צעק עלי "זוז" כשעמדתי במטבח ליד מגירה שהוא היה צריך לגשת אליה, בלי לדבר בצורה נעימה. * חברה שלי מפחדת כ"כ מההורים שלה, מהתגובה שלהם ומהידיעה שאין עם מי לדבר - שיש נושאים שהעליתי בפניה ונאלצתי לוותר עליהם רק מפני שהיא מפחדת לקיים שיח עם הוריה. * ועוד שלל דוגמאות.. בסוף היום אבא שלה זימן אותי לדבר איתו, אני חששתי מאוד אבל הלכתי כי סוספסוף הייתה הזדמנות לשיח. הוא אמר לי שהוא התנצל שהוא צעק עליי, אבל הוא מודע לכך שזה עלול לקרות שוב. ואם זה יקרה שוב אז הוא ינסה להתנצל שוב. בנוסף הוא אמר לי כשהוא מחליט משהו אז אין מה להתווכח ואין אפילו על מה לדבר - כאילו שאני או חברה שלי ילדים קטנים.. בנוסף הוא אמר לי שכל פעם שאני מציע לעשות משהו או לביא משהו זה "לוחץ לו על נקודות רגישות" ועליי להימנע להביא מתנות קטנות ועליי להימנע מלעשות ג'סטות וכו'. מצד אחד אני באמת מאוד אוהב אותה, והיא אוהבת אותי. טוב לנו ביחד. אנחנו שמחים ומאושרים ביחד. אך אני דואג לגבי העתיד שלנו. ברור לי שזו דפוס התנהגות שלא תשתנה, ההורים שטלתניים ולא נחמדים. אני נעלבתי עמוקות ואני כאוב מאוד. נעלבתי גם שחברה שלי לא הגנה עליי - אף לא פעם אחת. אני חושש שבעתיד הוא ימשיך לצעוק עליי, ועל חברה שלי - הוא אף עלול לצעוק על ילדים שלנו בעתיד. אני חושש שבעתיד האמא תמיד תעשה מניפולציות רגשיות בכדי שדברים יהיו כפי שהיא רוצה. אני מפחד שההורים שלה יחליטו כל מיני דברים בשבילנו וימשיכו לאסור כל מיני דברים. עכשיו וגם בעתיד. אני חושש שזה עלול להגיע למצב שבו חברה שלי תידרש לבחור ביני לבין הוריה - ואני רוצה להימנע מכך. אמרתי לחברה שלי את כל הדברים האלה, ואמרתי לה שאני צריך מספר ימים לחשוב איך צריך להתקם מכאן והלאה. האם למשיהו מכם יש ייעוץ עבורי? תודה מראש!

האם ניתן לבצע קשירת חצוצרות בזמן מחזור?