נטילת אומפרדקס 20 מג

שטפי דם קלים בעין או מערכת העיכול, תזוזות בקע המפשעתי או הסרעפתי אינם דומים לנזק מתאונה. מדובר בנזקים שוליים. בריאות שלמה, אייל הירש

לא מדובר רק בעיטושים אלא גם בשיעולים עוצמתיים . מה שאתה כותב נכון גם לגבי שיעולים ? קראתי בכל מיני מקומות ברשת ששיעולים קשים יכולים לגרום לשטפי דם, לתזוזות בבקע המפשעתי ובבשע הסרעפתי . האם אין כל חשד שזה אכן מה שקורה אצל אבא שלי ? שוב תודה ק

שלום, אל חשש, העיטוש יכול, במקרה הגרוע, לגרום לדימום קל מנשיכת לשון או גרוי כלי דם קטן בגרון. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום ד"ר . קראתי בעיון את תשובותיך לשאלות ששאל אחי . אני מודה לך על התשובות. ברשותך שאלה נוספת : אבינו משתעל ומתעטש בחודשים האחרונים בכמות ניכרת ובעוצמה גבוהה. הסיבה לכך לא בדיוק ברורה לנו אבל לפעמים אחרי עיטוש/שיעול כזה אני תוהה האם לא נגרם נזק לאבריו הפנימיים. כוונתי לנזק מהסוג שנגרם בתאונות דרכים . נזק שפוגע בתפקוד האיברים ויכול לגרום לאיבוד מסיבי של חלבון ואולי גם לנזקים אחרים. אודה לך באם תוכל להפיג את חששותי. תודה מראש ק אחיו של ר

שלום, תפקודי הכבד חזרו לנורמה ויתכן שהעליה בהם הייתה חולפת, לעיתים על רקע תרופתי ולעיתים על רקע מחלה ויראלית. אין צורך ואין טעם לבחון תנודות מזעריות בבילירובין, אין להן כל משמעות. אלבומין הוא חלבון הדם המשמעותי ביותר מבחינת כמותו בפלסמה (נוזל הדם). הכבד של אדם בוגר מייצר כ15 גרם אלבומין ליממה. כמו האלבומין בבדיקת הדם משקפת את קצב הייצור, קצב הפירוק והנפח בו הוא מתפזר (למשל בבצקות רמתו יורדת). רמת היצור וכמות האלבומין בדם נקבעת לרוב על פי גורמים רבים כמו המצב התזונתי, מצב זיהומי, לחץ אונקוטי (כמה חלבון מצליח להשאר בכלי הדם וכמה דולף כמו במצב של בצקות), הורמונים. אלבומין יכול "לדלוף" מהגוף דרך הכליות, כמו במצבים של סכרת או מחלת כליות, או דרך המעי כמו במחלות מעי דלקתיות או הפרעות אחרות של תת ספיגה. רמות האלבומין שאתה מתאר אצל אביך הן עדיין בטווח הנורמה ואני ממליץ עדיין לעקוב. אם ימשיכו לרדת (מתחת ל3.5 מ"ג\ד"ל) תצטרך להגיע עם אביך לבדיקה אצל רופא המשפחה או רופא גסטרו (לא מדובר במצב חירום המצריך פניה למיון) ולבצע הערכה: האם מדובר בזיהום? האם בחסר תזונתי? האם בבעיה כבדית או כלייתית? בהתאם לצורך אביך יופנה לבדיקות המתאימות.

שלום ד"ר אייל, חזרנו היום על בדיקות המעבדה. אנזימי הכבד חזרו לנורמה מלבד ALKP שהוא 129 אבל היו לו בעבר פעמים רבות ערכים כאלה. כעת AST 27 ALT 31 GGT 30 LDH 396 עם זאת בילירובין ישיר עלה מ0.2 ל 0.24 וכללי מ 1.03 ל 1.07. ספירה ו CRP תקינים. לעומת זאת - ישנה ירידה נוספת באלבומין ונמדד ערך של 3.51. הירידה באלבומין לא ברורה לי משום שלא בוצע שום שינוי בתזונה שלו והוא מקבל תזונה עתירת חלבונים. 1) האם העובדה ששתי הבדיקות האחרונות בוצעו בשעות הבוקר המוקדמות לאחר צום לילה (הבדיקות שנמדדו בהן 3.62 ו 3.51) ולעומת זאת הבדיקות לפני חודשיים ושלושה בהן נמדד 3.8 ו 3.9 בוצעו בשעות הצהריים ולא בצום יכולה להסביר פער כזה בתוצאות? 2) האם העלייה בבילירובין משמעותית ומחשידה לתהליך כלשהו? הערך 1.07 כבילירובין כללי הוא הגבוה ביותר שנמדד לו מאז פברואר 2017 , על אף שידוע לי שבעבר היו תנודות גדולות בין מדידות. אבל כעת שתי מדידות רצופות מעל 1. 3) האם יתכן שהירידה באלבומין וערך הבילירובין קשורים להפסקת אורסוליט ויש לחזור לטיפול באורסוליט? 4) במידה ואינך סבור שאף אחת מההשערות שלי נכונה מה לדעתך הסיבה לירידה באלבומין? 5) האם הערכים מצדיקים, על אף כל המצב והסכנות הרבות של להגיע עם אדם דמנטי כיום לבית חולים, פנייה לחדר מיון? מקווה שתצליח קצת להרגיע אותי אני חושש ומאוד דואג לאבי האהוב תודה

שלום, שינויים תרופתיים הם גורמים שכיחים להפרעות בתפקודי כבד. לאור השינויים הרבים שבוצעו אין לשלול שאחד מהם, או כמה מהם ביחד אחראים להפרעה הקלה בALT. יתכן שמדובר בהפסקת האורסוליט או בהתחלת פרומתזין. אנחנו אכן נוטים להתייחס בסלחנות לחריגות קלות כאלו (עד פי שתיים מהנורמה), והן מצריכות מעקב בלבד. במידה והבדיקות יוסיפו לעלות (בעוד 3-4 שבועות) כדאי לברר יותר לעומק. השינוי באלבומין קל מאוד ובתחום הנורמה, ערך בודד חריג אינו מעיד על שינוי דרמטי. גם פה אני מציע לחזור על הבדיקה בעוד 3-4 שבועות ולראות אם מדובר במקרה או במגמה. כמובן שכל הרשום לעיל מוגבל למידע הקיים ברשותי על הרקע התפקודי והרפואי של אביך. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום ד"ר. בהמשך לשאלתי זאת לגבי אבי. בעבר עקב אנזימי כבד גבוהים וגרד שיוחס לפניטואין לטיפול באפילפסיה (שהופסק ועברנו לקפרה) הומלץ על טיפול באורסוליט, מאז אנזימי הכבד היו בנורמה. בשבועיים האחרונים אלו כלל השינויים התרופתיים שבוצעו: 1) הפסקת לוסק 2) הפסקת אורסוליט 3) הפסקת דואודרט 4) הפסקת טלפסט 5) התחלת טיפול בפרומתאזין 12.5 בערבים לפני השינה. בבדיקות דם בתחילת חודש יוני 2020: ALBUMIN 3.9 LDH 365 AST 25 ALT 30 GGT 31 ALKP 121 בבדיקות דם שבועיים לאחר השינויים המתוארים מלפני יומיים: ALBMUMIN 3.62 LDH 461 AST 37 ALT 53 ALKP 122 שאר השורות בכימיה תקינות. בילירובין כללי 1.03 ישיר 0.2. CRP 0.31 ספירה תקינה. האם השינויים התרופתיים יכולים להסביר את העליה הקלה באנזימי הכבד, העליה ה"יפה" ב LDH והירידה המטאורית באלבומין (למרות שאבא מקבל אנשור וגלוצרנה והרבה חלבונים ותמיד הערך שלו היה סביב 3.9-4)? הפנימאי טוען שמדובר בחריגות קלות בבדיקה בודדת ומסרב להתרגש. אני מאוד מודאג. מה דעתך?

שלום, בשנים האחרונות מתפרסמים מאמרים רבים הקושרים את האומפרדקס ומשפחת התרופות (מעכבי משאבות מימן) לנזקים משניים כמו שטיון (דמנציה), פגיעה בתפקודי הכליות ואף ממאירות קיבה. מדובר בתרופות מאוד יעילות המשמשות לטיפול בצרבת ודיספפסיה ולמרות פרסום המידע הנ"ל נחשבות מאוד בטוחות לאור נסיון ארוך שנים איתן (כ30 שנה). ישנם מאמרים סותרים בנושא עם מידע רב שמצביע על בטיחות התרופות הללו, וכפי שהמליץ הגסטרואנטרולוג אלו תרופות חשובות ובטוחות במטופלים שאכן זקוקים לטיפול בצרבת, כיב קיבה או דיספפסיה. במטופלים שלא זקוקים לטיפול, ולצערנו הרבה מטופלים נוטים להמשיך בטיפול למרות שהצורך בו חלף, יש להפסיקו. בקע סרעפתי אינו גורם סיכון לדימום ממערכת העיכול ובטח שלא בקע סרעפתי קטן (גם בקע מפשעתי לא), הוא יכול בהחלט לגרום לצרבות. לבסוף, בגיל המבוגר יש סיכון בנטילת מספר רב של תרופות בשל השפעות צולבות ותופעות לוואי. אכן כדאי להתייעץ עם רוקח קליני וגריאטר ולבחון אילו תרופות נחוצות ועל אילו אפשר לוותר על מנת לשפר את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לתופעות לוואי. השיקולים הנ"ל צריכים להלקח בחשבון כשתחליטו עם הרופא המטפל, שמכיר את כל מכלול המחלות של אביך ואת כל ההסטוריה הרפואית שלו, אם להפסיק או להמשיך את הטיפול. בריאות שלמה, אייל הירש