אני צמאה כל הזמן. כאשר אני מקפידה לא לשתות כמה שאני רוצה, אני שותה 6-5 ליטר מים ביום. כאשר אני מרשה לעצמי לשתות, אני שותה 10-9 ויותר ליטר מים ביום. ידוע לי שבמצב מתמשך של עודף נוזלים יש סכנה ליעילות עבודת הכליות ולפגיעה באלקטרוליטים ובהעברות חשמליות במוח. הסכנות ברורות לי, אבל מה לעשות? לא ברור לי, כאשר אני רק מרטיבה את חלל הפה, או מוצצת סוכריה, או לא שותה בגלל שאין לי מים או אפשרות, אני מקבלת כאבי ראש חזקים וכאבי בטן. לפני 5 שנים סבלתי מאותה בעיה ולא היתה תשובה. אז שהקפדתי לאורך זמן לשתות רק 3 ליטר, אבל היום אני לא יכולה לעצור, אני חייבת לשתות. בנוסף, אני עייפה נורא. בעיות העייפות התחילו כחצי שנה לפני איבוד השליטה על השתיה. בדיקות הדם תקינות, חזרתי עליהן פעמיים.

10-9 ליטרים של מים ביום זו כמות גדולה מאד של מים, אלא אם כן את עוסקת בפעילות גופנית קשה מאד ומזיעה המון. שתי סיבות עיקריות יכולות להסביר את מצב תחושת הצמא הקשה שלך. האחד, צורך פסיכולוגי לצרוך כמות גדולה כזו של מים. בשפה המקצועית זה נקרא Primary Polydypsia או שתייה פסיכוגנית. זו בעיה נפשית, מודעת או שאינה מודעת, המובילה לצורך העז לשתות כמויות מים גדולות מאד. במקרה זה, לאחר שהוא הוכח, הטיפול צריך להיות ברמה הנפשית, דהיינו שיחות או טיפול תרופתי להקטנת החרדה המובילה לצורך לשתיית מים. סיבה שניה לצמא שכזה יכולה להיות בעיה בריכוז השתן בכליות. הכליות הן האיבר המייצר את השתן. בכל יום כמות השתן שנוצרת היא עצומה, אבל מרבית המים הללו נספגים בחזרה אל הגוף על מנת שלא נתייבש. במקרים פתולוגיים מסויימים יש הפרעה ביכולת הכליה לספוג בחזרה את המים שהגיעו לשתן. מצבים אלה מובילים לכמות שתן גדולה מאד המובילה לצמא ולצורך לשתות מים בכמות רבה. מצב זה נקרא Diabetes Insipidus , והוא נובע מחסר של הורמון ADH המפחית את כמות המים בשתן. לצורך אבחנה של מחלה זו יש תבחין הנקרא "מבחן מניעת מים". במבחן זה הנבדק לא יכול לשתות, ונבדקים רמות המלחים והריכוזיות של השתן והדם שלו. בתבחין זה ניתן לזהות איזו מבין שתי הסיבות שהזכרתי היא הסיבה לצמא ממנו סובל המטופל. יש לציין כי בשני המקרים, אם התפקוד הכלייתי של האדם תקין, בדיקות דם אקראיות יכולות להיות תקינות. קיימות סיבות נוספות לצמא מופרז, אך הן פחות שכיחות. עלייך ראשית לעבור את הבירור הראשוני המוזכר. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד