הפרעות התמכרות הן קבוצה של התמכרויות הפוגעות בשגרת התפקוד של אדם. התמכרויות לחומריםשונים הן המוכרות ביותר שבהתמכרויות, אך בהחלט אינן היחידות: דפוסי התנהגות הכוללים שימוש או עיסוק מופרזים במין ובהימורים, נחשבים גם הם להתמכרויות כאשר הם פוגעים בשגרת התפקוד הרגילה. קיימות מגוון שיטות וגישות לטיפול ואפשרויות שיקום למתמודדים עם ההתמכרויות השונות.
בארה"ב כ-8% מהאוכלוסייה זקוקים או מקבלים טיפול בהתמכרויות עקב שימוש בסמים באופן קבוע. מתוך אחוז המכורים הללו, רק כ-11% קבלו טיפול בהתמכרויות, ו-95% מתוך המכורים לא חשבו שהם זקוקים לטיפול בהתמכרות[1].
כמעט כולנו מחזיקים בהרגלים רעים שקשה להיפטר מהם, ולא תמיד פשוט לקבוע מתי מדובר בהרגל רע ומתי בהתמכרות. בשנים האחרונות גדלה תשומת הלב המופנית לדפוסי התנהגות שאין בהם התמכרות לחומרים, אך שהם מערבים תלות מוגזמת בהתנהגות או בפעילות הבאה על חשבון שגרת החיים התקינה. בחלק מהמקרים דפוסים אלו מוגדרים כהפרעות שליטה בדחף, כאשר מושם דגש רב על מאפייני ההתמכרות שלהם. קבוצה זו כוללת התמכרות למין, התמכרות לאהבה (או אהבה אובססיבית), התמכרות לטלוויזיה, התמכרות להימורים, התמכרות לאינטרנט, התמכרות לאוכל ועוד.
צילום: shutterstock | Studio Romantic
מהי התמכרות ומה הגורמים לה?
התמכרות היא מחלה כרונית הניתנת לטיפול, והיא נגרמת בשל אינטראקציות מורכבות בין מעגלי המוח, הגנטיקה, הסביבה וחוויות החיים של הפרט. אנשים מכורים משתמשים בחומרים או עוסקים בהתנהגויות, שהופכים לכפייתיים ונמשכים למרות שיש להם השלכות מזיקות. גישות טיפול בהתמכרויות מצליחות בדרך כלל כמו טיפולים במחלות כרוניות אחרות[2].
ישנן הרבה סיבות שבגללן נכנסים למעגל ההתמכרות. במקרה של סמים, אלכוהול וניקוטין, חומרים אלו משפיעים על ההרגשה הפיזית והנפשית – תחושות מהנות המובילות לדחף עוצמתי להשתמש שוב בחומרים. במקרה של הימורים, עשויה להיווצר תחושה של שיא מנטלי כמו לאחר ניצחון, ולאחר מכן דחף חזק לנסות ולשחזר את התחושה הזו שוב. להיות מכור למשהו משמע להרגיש שההיעדרות של אותו חומר או התנהגות גורמת לתסמיני גמילה או ל"דאון" (לירידה מנטלית). מכיוון שמדובר בתחושה לא נעימה, קל יותר להמשיך לעשות את מה שמשתוקקים לו, וכך המעגליות הזו נמשכת[3].
מאז 2011 קיימת ההבנה שהתמכרות מקבילה למחלת מוח כרונית, ולכן קיימת אפשרות להפוגה ולהחלמה. במקביל, גוברת ההכרה בתפקידי המניעה והפחתת הנזקים בספקטרום ההתמכרות וההחלמה. וכך, עם התפתחות הטיפול בהתמכרויות, ישנו יותר שילוב של טיפול זה עם טיפול רפואי כללי[2].
התמכרות עלולה לפגוע קשות בחיי העבודה ובמערכות היחסים. במקרה של שימוש לרעה בחומרים (כגון סמים ואלכוהול), להתמכרות יכולה להיות השפעות פסיכולוגיות ופיזיות חמורות. כמה מחקרים מצביעים על כך שהסיכון של אדם להתמכר הוא בחלקו גנטי, אבל גם גורמים סביבתיים, כמו הימצאות בחברת אנשים אחרים הסובלים מהתמכרויות, מעלים גם הם את הסיכון להתמכרות. בנוסף, גם שימוש בחומרים ממכרים נובע לפעמים מהצורך להקהות תחושות קשות, גם אבטלה ועוני עלולים לעורר התמכרות, וכן מתח ולחץ רגשי או מקצועי[3].
לצד כל אלו, חשוב לזכור שהתמכרות היא מצב שניתן לטפל בו. לא משנה באיזה סוג של התמכרות מדובר, כיום, בעזרת סוגים שונים של טיפול בהתמכרויות, ניתן לפנות לרופא/ת המשפחה, לפסיכולוגית, לארגון שמתמחה בסיוע לאנשים עם התמכרויות או לכל אשת או איש מקצוע מהתחום, ולקבל הכוונה בנוגע לטיפול בהתמכרויות[3].
מתי מתבצע
אחד המאפיינים המרכזיים של התמכרויות הוא האופן הדרמטי בו הן משתלטות על חיי המכור/ה ופוגעות בתפקוד בהיבטי חיים משמעותיים: המכור להימורים יפסיד את כל כספו; המכורה לסמים תעדיף לרכוש מנת סם נוספת על חשבון בגדים לילדיה; המכור למין יבגוד שוב ושוב בבת זוגו האהובה וכו'.
כאשר מופיעים מאפיינים התנהגותיים של התמכרות, יש לפנות בהקדם לצורך קבלת טיפול בהתמכרויות. המאפיינים כוללים חוסר יכולת לשלוט בהתנהגויות, תשוקה ותסמיני גמילה, ותופעות לוואי גופניות (כגון בעיות בשיניים ובחניכיים), כולל פגיעה במערכות איברים עיקריות (כגון לב, מוח, קיבה)[4].
הפגיעה המקיפה בחייו של המכור/ה ובמשפחתו, לרוב מחייבת תוכנית טיפולית מקיפה הכוללת לא רק תהליך של גמילה, אלא גם תהליך של שיקום והשתלבות מחודשת במשפחה ובקהילה, במקביל להקניית מיומנויות להתמודדותעם גורמי סיכון אפשריים שעשויים להביא לחזרה להתמכרות.
לקראת טיפול בהתמכרויות
הצעד הראשון לקראת טיפול בהתמכרות הוא הכרה בכך שישנה בעיה - שההתמכרות משבשת את איכות חייו של האדם: החל מפגיעה בלימודים, בעבודה, בחיי החברה, בפנאי או בתחומי תפקוד חשובים אחרים. ברגע שאדם מזהה את ההשפעה השלילית של ההתמכרות על חייו, מגוון רחב של אפשרויות טיפול בהתמכרויות עומדות לרשותו, כאשר סוג הטיפול תלוי בסוג הפרעת ההתמכרות ובחומרתה. במרבית המקרים, הטיפול הוא פרמננטי - נמשך עד סוף החיים, תוך הימנעות ממגע/קשר עם הגורם הממכר, וזה יכול להיות קשה. תוכניות הטיפול בהתמכרות גם יכולות להשתנות במהלך החיים כדי להתאים לצרכי המטופל/ת[5].
טיפול התנהגותי בהתמכרויות
טיפול בהתמכרויות מצריך גישות ושיטות אינדיבידואליות שיתנו מענה גם לתסמינים וגם לגורמים הבסיסיים להתמכרות, ולהשלכות שיש להתמכרות על תחומים שונים בחייו של אדם. זה כולל טיפול ביכולת ליצור קשרים חברתיים, טיפול בבריאות הפיזית והנפשית, טיפול בהשלכות על התעסוקה, בבית, בלימודים או במסגרת אחרת[6].
בהתאם לסוג ולחומרת ההתמכרות, תידרש רמה מסוימת של טיפול או כמה רמות של טיפולים, וזאת כדי להשיג החלמה לטווח ארוך. להלן סוגי הגמילה בתוכניות הטיפול[7]:
דיטוקס / ניקוי רעלים - תוכנית המסייעת לייצב את המטופל/ת ועוזרת להתגבר על תסמיני הגמילה מסמים או מאלכוהול. תוכניות אלו יכולות להימשך מספר ימים עד שבועות. לאחר השגת ייצוב, ייתכן ויהיה צורך בתוכנית אשפוז.
גמילה באשפוז מלא – תוכנית הכרוכה באשפוז או במגורים סגורים, שבה מקבלים טיפול בפיקוח ותוכניות מובנות כדי להתגבר על ההתמכרות. תוכניות אלו יכולות להימשך בין מספר שבועות למספר חודשים. בהתאם לתוכנית שהותאמה, מטופל/ת עשוי/ה להיות בניטור 24/7 על ידי איש/ת מקצוע מורשה.
תוכניות חוץ - תוכניות אלה מאפשרות למכורים/ות לקבל טיפול בזמנם, מכיוון שהם אינם זקוקים יותר לאשפוז או למגורים סגורים. הטיפול יכול להתקיים במרכז גמילה, במרפאות או בכל מתקן אחר, כאשר מתקיימות פגישות על בסיס קבוע.
שיטות הטיפול בהתמכרויות מורכבות בדרך כלל משילוב של טיפול קבוצתי וטיפול פרטני, המתמקדים בלימוד המיומנויות הדרושות כדי להישאר "נקיים" (לא מכורים), כמו גם כיצד לתמרן מצבים שונים כדי למנוע מפגש עם החומר או ההתנהגות הממכרים. טיפול התנהגותי הוא אולי סוג הטיפול הנפוץ ביותר שנמצא בשימוש תדיר במהלך טיפול בהתמכרויות. גישה זו הותאמה למגוון טכניקות יעילות, להלן כמה מהן[6]:
טיפול פרטני, טיפול קבוצתי וטיפול משפחתי - הטיפול יכול להיעשות בהנחיית מטפל/ת במתכונת של אחד על אחד, בקבוצה עם מכורים/ות נוספים, ו/או בהשתתפות המשפחה או כל אדם משמעותי בחייו של המטופל/ת.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT – טיפול המעודד בחינת מחשבות שחוזרות על עצמן, כדי לזהות את השליליות שבהן ולנטרל אותן. בעקבות כך, אנשים המטופלים בטכניקות CBT לומדים לזהות ולשנות את ההתנהגויות הבלתי רצויות. הטיפול מעניק כישורי התמודדות בזיהוי מצבים מסוכנים ויכולת לדעת מה לעשות בקשר אליהם, ומונע הישנות של התמכרויות. זוהי גישה טיפולית יעילה מאחר שניתן לשלב אותה עם טכניקות אחרות. המיומנויות הנלמדות באמצעות CBT משפיעות גם זמן רב לאחר תום הטיפול הראשוני, וניתן להשתמש בטכניקה זו גם להפרעות נפשיות או גופניות המתרחשות במקביל.
ניהול מגירה (CM) – טיפול בהתמכרות שיעיל למספר סוגים של הפרעות, כגון אלכוהול, אופיואידים, מריחואנה וחומרים ממריצים. שיטת טיפול זו מספקת תגמולים, כמוטיבציה להתנהגויות חיוביות כגון שמירה על פיכחון. היתרון העיקרי של CM זה שהוא עשוי להפחית נפילות והישנות.
ראיון מוטיבציוני (MI) - שיטת טיפול המאפשרת למטופלים/ות לשנות את התנהגות ההתמכרות הבעייתית. המטרה היא לחזק את המוטיבציה והמחויבות העצמית לשינוי באופן שעולה בקנה אחד עם ערכי המטופל/ת - במקום לכפות שינויים מסוימים, עוזרים למטופל/ת להתקדם לעבר המטרות שהוצבו על ידו/ה. שיטה זו מעניקה יותר תחושת שליטה במהלך הטיפול.
טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) – טיפול זה מלמד כיצד לווסת את הרגשות כדי להפחית התנהגויות של הרס עצמי הנובעות מרגשות קיצוניים. DBT מותאם למקרים רבים של התמכרויות, אך גם מתמקד בטיפול בהפרעות אישיות, כגון הפרעת אישיות גבולית.
תוכנית 12 הצעדים - טיפול בן 12 שלבים שנועד להוביל להתנזרות מתמשכת על ידי שיתוף והשתלבות בקבוצות של אנשים הסובלים גם הם מהתמכרות דומה ונמצאים בתוכנית 12 הצעדים.
טיפול תרופתי בהתמכרויות
טיפול תרופתי (MAT) משמש לטיפול בהתמכרויות, והוא עשוי לשמור על החלמה ולמנוע שימוש במנת יתר.הטיפול תרופתי, כשמו כן הוא - שימוש בתרופות, אך הוא משולב בייעוץ ובטיפולים התנהגותיים, על מנת לספק גישה הוליסטית לטיפול בהתמכרויות. מחקרים מראים כי שילוב של תרופות וטיפול התנהגותי עשוי להוביל להצלחה ולסייע בהחלמה מהתמכרות. התרופות מותאמות לצרכים של כל מטופל/ת, אך מטרתן היא לאזן את הכימיה במוח, לחסום את ההשפעות האופוריות של סמים ואלכוהול, להקל על החשקים הפיזיולוגיים ולנרמל את תפקודי הגוף ללא ההשפעות השליליות והאופוריות הכרוכות בסמים ובאלכוהול[8].
תוצאות
תוצאות טיפול בהתמכרויות הן למעשה תהליך ארוך טווח, שממשיך להתקיים גם אחרי סיום הטיפול. לאחר הגמילה, יש להמשיך בטיפול כלשהו, כשהנפוץ שבהם הוא המשך פגישות קבוצתיות, בדרך כלל במסגרת תוכנית 12 הצעדים. המשך טיפול מאפשר להתכונן לאתגרים עתידיים ולמציאת פתרונות מראש.כמו כן, בני משפחה וחברים יכולים לתמוך לאחר הגמילה על ידי השתתפות בפגישות, עידוד בהצלחות וחיזוק ההרגלים הבריאים של המכור/ה[9].
הייתי 15 שנה עם רסיטל 30 מ"ג שעבד מצויין.
עקב המלחמה ומשבר אישי, החרדות חזרו בעוצמה.
קיבלתי צחפרלקס במקום רסיטל ועשיתי מעבר חד בין שתי התרופות.
שבועיים על 10 מ"ג ציפ' והחרדות החמירו.
העליתי ל15 מ"ג והחרדות המשיכו להחמיר.
הלכתי לרופאה מומחית ששינתה לי טיפול.
נתנה לי מירו 30 מ"ג ללילה שכבר יום למחרת הצלחתי ללכת לעבודה אחרי שלקחתי חצי לוריון, 0.5 מ"ג.
ואחרי יומיים התחלתי סימבלתה 30 מ"ג ובמקביל המשכתי ציפרלקס 10 מ"ג.
אחרי 6 ימים העליתי מינון סימבלתה ל60 מ"ג, והמשכתי ציפרלקס, אבל הורדתי אותו ל5 מ"ג על מנת להפסיק לגמרי.
אחרי 11 יום העליתי מינון סימבלטה ל90 מ"ג, ויום למחרת הפסקתי את הציפרלקס לגמרי.
אני 24 יום בתהליך שציינתי.
24 יום עם מירו 30 מ"ג קבוע בלילה.
6 ימים עם סימבלטה 30 מ"ג וציפרלקס 10 מ"ג.
11 יום עם סימבלטה 60 מ"ג וציפרלקס 5 מ"ג.
5 ימים עם סימבלתה 90 מ"ג.
4 ימים ללא ציפרלקס.
ועדיין אני מרגישה את החרדות.
נעזרת בלוריון אבל הוא לא כל כך משפיע עליי.
לפי מה שרשמתי, האם זה נראה שיהיה שינוי בקרוב?
כל כך קשה לי ככה לסבול את החרדה עדיין...
אודה לתשובה !
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
סימבלתה ומירו
שלומית שלומית שלומית15/02/2025 | 20:51
אז מה אתה ממליץ לי לקחת במקום הלוריון שכבר לא עוזר לי?
אני ממש סובלת את תופעות הלוואי של החרדה המוגברת...
ערב טוב
אני לוקחת 1000 רמוטיב . התחלתי 500 ועברתי ל1000 לפני 12 שבועות.
בשבוע האחרון מספר ימים החלו לי עוד פעם תסמיני חרדה קלים ..כגון לחץ בחזה....לחצים קטנים בפנים. בצורה חלשה הרבה פחות מהתחלה.
3 חודשים מאז המינון המוגבר לא היה לי כלום.
האם זה יעבור??
אני נעזרת בטיפול פסיכולוגי כבר חצי שנה.
תודה רבה לך על האוזן הקשבת
שלום, אני סובלת מחרדות בריאות בשנה האחרונה המצב החמיר. אני ממש חסרת אנרגיות, חולשה כללית, תשישות לפעמים הרגשה של עילפון. התחלתי לפני חודשיים לקחת סרנדה. חודש וחצי לקחתי כדור אחד של 50 מ"ג. בהתחלה היו תופעות לוואי של אי שקט, התקפי חרדה בחילות. לאט לאט התופעות לוואי נעלמו אך לא הרגשתי הטבה. בהמלצת הפסיכיאטר העלתי מינון. אחרי חודש וחצי העלתי בעוד חצי כדור, אחרי שבוע העלתי עוד חצי, במשך שבוע וחצי לקחתי מינון של 2 כדורים. אפילו הרגשתי הטבה, החרדות פחות, הייתה לי אנרגיה ואז פתאום אחרי שבוע וחצי שלקחתי 100 מ"ג הופיעה פתאום עייפות קשה ותשישות. כבר שבוע שאני מאוד עייפה, קשה לי להתעורר בבוקר במהלך היום אני ממש עייפה ורוצה לישון אני גם ממש תשושה וחלשה זה מקשה עליי לתפקד. השאלה שלי האם זה קשור לסרנדה? כשרק התחלתי לקחת סרנדה כדור 1 של 50 מ"ג לא הרגשתי עייפות או חולשה. העלתי את המינון ל 2 כדורים ואפילו 2 וחצי בשבוע האחרון. ואחרי שבוע וחצי עם 2 כדורים פתאום הופיעה עייפות ותשישות. האם זה הגיוני שפתאום יהיו תופעות לוואי חדשות שלא היו בהתחלה? אציין שאני גם נעזרת בקלונקס בחודשיים האחרונים. במינון של חצי כדור של 0.5 מ"ג וזה רק במקרה הצורך. לרוב לוקחת אפילו רק פחות מרבע כדור קלונקס. הקלונקס לא גרם לי לעייפות או תשישות. רק ברגע שהעלתי מינון בסרנדה
אני לוקח תוסף תזונה active brain וזה עוזר לי מאוד בתפקוד יום יומי ומפחית חרדות
מה אתה אומר על זה
הוסף תגובה
תודה רבה
מיכל27/04/2018 | 15:02
לפני הטיפול בסרנדה לא הרגשתי כזו עייפות ותשישות. העייפות והתשישות בשבועיים האחרונים ממש בלתי נסבלים. קשה לי לתפקד אני רוצה לישון כל הזמן ופנוי אני תשושה. אני לוקחת כבר חודשיים סרנדה. חודש וחצי לקחתי כדור אחד ואז העלתי ל 2 כדורים בהדרגה. כבר שלושה שבועות לוקחת 2 כדורים. רק אחרי שבוע וחצי לאחר שהעלתי מינון הופיעה העייפות הקשה והתשישות, ממש חולשה. כלומר התופעות הופיעו כחודשיים אחרי התחלת הטיפול האם זה הגיוני שאחרי חודשיים יופיעו תופעות לוואי? אני לא חושבת שהעייפות היא מהחרדה כי עד לפני שבועיים לא הייתי ככה עייפה ותשושה ודווקא אפילו היה שיפור באנרגיות ואז פתאום שבוע וחצי אחרי שהעלתי מינון הופיעה חולשה ועייפות. זה מאוד מדאיג אותי התופעות האלו. לא יודעת כבר מה לחשוב, אם זה באמת תופעות לוואי או אולי בכלל משהו בריאותי.
עקרונית - תופעות לוואי יכולות להופיע גם במהלך הטיפול, ואפילו לאחר חודש.
למרות זאת עדין אין זה סימן שהטיפול אינו מתאים, גם חרדה יכולה לגרום לעייפות.
הוסף תגובה
תודה על המענה ועוד שאלה
מיכל25/04/2018 | 15:35
אני לא סובלת ממש מדיכאון יותר מחרדות. נכון שהחרדות גורמות קצת לדיכאון אבל אני מתפקדת כרגיל. השאלה שלי האם הגיוני שתופעת לוואי של עייפות לא תופיע בהתחלה של הטיפול אלא תופיע רק אחרי חודש וחצי ורק אחרי שבועיים מרגע העלאת המינון ? חודש וחצי לקחתי 50 מ"ג ולא חשתי עייפות ותשישות.אחרי חודש וחצי העלתי את המינון ל 100 מ"ג שבועיים היה טוב ואז פתאום אחרי שבועיים מרגע העלאת המינון התחילה עייפות קשה ותשישות שמקשה עליי לתפקד.
דיכאון יכול לגרום לירידה באנרגייה ועייפות רבה, גם סרנדה יכולה לגרום לכך.
איני יכול דרך הפורום להעריך אם העייפות היא עקב הטיפול בסרנדה, או עקב הדיכאון שעדיין לא חלף לגמרי.
מצב שאת מתארת עדיף לרוב להמשיך בטיפול ללא שינוי. במקרים רבים עם המשך הטיפול העייפות חולפת.
לא ניתן להשיב לך דרך הפורום.
מה שמתואר בפניה שלך מחייב הערכה מלאה, בדיקה ואבחון, ורק לאחר מכן ניתן יהיה (אולי) להשיב לך.
יש להתיעץ על כך עם הפסיכיאטר שלך, הפורום לא נועד ולא יכול להיות תחליף לפניה מסודרת לטיפול פסיכיאטרי.