טיפול בדיכאון וחרדה הוא טיפול נפשי, רגשי, התנהגותי ו/או תרופתי שנעשה על ידי אנשי ונשות מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון פסיכולוגית ופסיכיאטרית, כדי לסייע בהתמודדות עם הפרעות אלו.
פעמים רבות כונו הפרעות החרדה והדיכאון כ"השפעת של המאה ה-21". ואכן, הפרעת חרדה ודיכאון הן ההפרעות השכיחות ביותר באוכלוסייה, וגורמות לסבל נפשי ולפגיעה משמעותית בתפקודם של ילדים, בני נוער ומבוגרים. השכיחות הגבוהה של דיכאוןוהפרעת חרדההביאה בעשורים האחרונים להתפתחות של שיטות טיפול מגוונות המביאות להקלה ולשיפור משמעותיים.
המונחים חרדה ודיכאון הם שמות כוללים לקבוצות שונות של הפרעות הנובעות ממגוון גורמים ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים. ישנה חפיפה בין קבוצת הפרעות החרדה לבין הפרעות מקבוצת הדיכאון, כך שרבים מהלוקים בחרדה יסבלו גם מדיכאון ברמה זו או אחרת.
למעשה, אפשר לסבול מדיכאון וחרדה בו-זמנית ואין מדובר בתופעה חריגה כלל. סקר עולמי משנת 2015 מצא שקרוב למחצית מהאנשים שסובלים מדיכאון מז'ורי כל החיים, יש גם הפרעת חרדה כלשהי כל החיים[1].
קבוצת הפרעות החרדה כוללת הפרעת פאניקה, פוביה, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD),הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD ואף חרדה חברתית לסוגיה. במסגרת הפרעות הדיכאון, השייכות לקבוצה המכונה הפרעות מצב רוח כלולים דיכאון מזורי, דיסתימיה (דכדוך מתמשך) וכן דיכאון אחרי לידה.
צילום: shutterstock | Kateryna Onyshchuk
מטרת הטיפול
טיפול בחרדות ודיכאון נועד לעזור לאדם לנהל ולהפחית את הסימפטומים של שתי ההפרעות, לעתים קרובות בו-זמנית. במקרה בו יש הפרעה אחת שגורמת למצוקה גדולה יותר, יש לטפל בה קודם. לדוגמה, אם אדם סובל מדיכאון מז'ורי, סביר להניח שיהיה קשה לו להתחיל טיפול בהפרעת חרדה, אשר דורש מוטיבציה ואנרגיה גבוהים, ולכן יהיה צורך לטפל תחילה בדיכאון. עם זאת, לעתים קרובות קשה לדעת איזו קבוצת תסמינים של איזו הפרעה שולטת, ולכן הטיפול בחרדה ודיכאון יתחיל בו-זמנית[2].
מתי מתבצע
בין דיכאון וחרדה יש קשר הדוק – דיכאון פעמים רבות מעורר חרדות, וחרדה לעתים קרובות גורמת לדיכאון. כשמרגישים עצובים, חסרי תקווה, לא שמחים מפעילויות שפעם היו מהנות, יש תחושה שאנחנו בדיכאון. דאגנות, פחדים וחוסר שלווה יכולים להישמע כמו חרדה. אלא שעליות ומורדות, שמלוות רבים ורבות מאיתנו בחיים, הן לאו דווקא הפרעות נפשיות. טיפול בחרדות ודיכאון מיועד לאנשים שהפרעות אלו משבשות את שגרת החיים שלהם. כדי לדעת אם מדובר במשבר זמני או בהפרעה נפשית, יש לפנות לאיש או אשת מקצוע לצורך אבחון[3]
הכנות לטיפול
כדי לברר האם הדיכאון ו/או החרדה דורשים טיפול ואינם אירוע חולף או בעיה גופנית כלשהי, יש לפנות לרופא/ת משפחה. במקרים מסוימים יש צורך לפנות לפסיכיאטר/ית כדי לסייע באבחון. בשלב הראשון סביר להניח שתתנהל שיחה לצורך הערכה פסיכולוגית. בשיחה איש או אשת המקצוע ירצו לשמוע על המחשבות, הרגשות וההתנהגות של המטופל/ת כדי לאבחן את הבעיה ולבדוק אם יש לה גם סיבוכים קשורים[4].
לפני הפגישה, יש כמה דברים שכדאי למטופל/ת לשים לב אליהם[4]:
תסמיני החרדה - מתי הם מתרחשים, האם נראה שמשהו משפר או מדרדר את מצבם, ועד כמה הם משפיעים על הפעילויות והאינטראקציות היומיומיות שלכם.
מה גורם ללחץ - כולל שינוי משמעותי בחיים או אירועים מלחיצים שיש להתמודד איתם לאחרונה. חשבו גם על חוויות טראומטיות שחוויתם בעבר או בילדות.
היסטוריה משפחתית - האם ההורים, הסבים, האחים או הילדים שלכם התמודדו או מתמודדים עם בעיות נפשיות כלשהן.
בעיות בריאותית אחרות - כולל בעיות גופניות ובעיות נפשיות.
שימוש בתרופות – רשמו את כל תרופות, הוויטמינים ותוספי מזון אחרים שנצרכים, כולל את המינונים שלהם.
מהלך הטיפול
קיימות כיום גישות רבות המציעות טיפול בדיכאון וחרדה, אך שני הטיפולים העיקריים הם פסיכותרפיה (טיפול נפשי בשיחות) ותרופות, כאשר במקרים רבים מומלץ לשלב בין שני הטיפולים לשם השגת התוצאה האפקטיבית ביותר ובזמן הקצר ביותר. ייתכן שיידרש ניסוי וטעייה כדי לגלות מה הטיפול המתאים ביותר.
פסיכותרפיה טיפול קוגניטיבי התנהגותי - הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוא שיטת טיפול קצר מועד וממוקד המציע טיפול בסימפטומים הדיכאוניים או החרדתיים דרך שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לא יעילים. במסגרת הטיפול המטופל רוכש כלים ומיומנויות לשליטה בדפוסי החשיבה האוטומטיים והשגויים העומדים בבסיס הסימפטומים ("לאף אחד לא יהיה אכפת אם אמות", "הביצועים שלי חייבים להיות מושלמים") וכן בהתנהגויות המגבילות הנלוות להם (הימנעות מאירועים חברתיים, התבודדות). כמובן, אופי ומוקדי הטיפול מותאמים לאופיים הספציפי של קשייו של המטופ/תל: טיפול קוגניטיבי התנהגותי בדיכאון עשוי להתמקד בשיפור הערך העצמי; טיפול בפוביהיבוצע באמצעות חשיפה הדרגתיתלמושא הפחד; וטיפול בפוסט טראומה יקנה, בין יתר, מיומנויות להתמודדות עם סימפטומים כגון פלשבקים והימנעות מסיטואציות המזכירות את הטראומה.
פסיכותרפיה דינאמית - אמנם, טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול יעיל המביא להקלה מהירה יחסית בסימפטומים, אך לעיתים קיים דפוס קשיים נרחב וממושך יותר המחייב עבודה טיפולית מעמיקה יותר. טיפול בדיכאון וחרדה המבוסס על שיחות יכול לאפשר למטופל לבחון לעומק את גורמי הקושי, דפוסי היחסים וההתנהגות וכן אירועי עבר מחייו, במטרה לרדת לשורש הבעיה. למשל, נפגעות תקיפה מינית עשויות להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לניהול הסימפטומים הפוסט טראומטיים, אך להסתייע גם בטיפול מקיף שיסייע בשיקום האמון, יצירת מערכות יחסים עם גברים, התמודדות עם תחושת האשמה ועוד.
טיפול זוגי, טיפול משפחתי - דיכאון וחרדה משפיעים לא רק על האדם הסובל מהם אלא גם על בני משפחתו המתקשים לעזור לו ופעמים רבות נאלצים להתאים את אורח חייהם סביב קשייו (לדוגמא, הורים לילד חרד שאינם יכולים לצאת לבילוי או זוגיות המתפוררת עקב דיכאון של אחד מבני הזוג). בהתאם, פעמים רבות הטיפול בחרדה ודיכאון מלווה גם בטיפולים משפחתיים וזוגיים או בהדרכות הורים. אלה משמעותיים במיוחד כאשר מדובר בילד או מתבגר הסובל מדיכאון ו/או חרדה, אך יכולים לשפר ולתרום גם כאשר מדובר במטופלים בוגרים.
תרופות פסיכיאטריות טיפול בדיכאון וחרדה באמצעות תרופות התפתח בעשורים האחרונים וכיום הוא נחשב לטיפול בטוח אשר כמעט ואינו מלווה בתופעות לוואי. טיפול זה ניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי והוא יעיל במקרים שקיימת מצוקה או פגיעה תפקודית קשה, וכאשר טיפולים פסיכולוגיים בלבד אינם מהווים מענה מספק. כאמור, לרוב השילוב בין טיפול נפשי לטיפול תרופתי אשר המביא לתוצאות משמעותיות בזמן הקצר ביותר.
טיפולים נוספים מלבד שיטות אלה לטיפול בדיכאון וחרדה, מלבדן קיימות התערבויות טיפוליות יעילות נוספות. במקרים של דיכאון קשה טיפול יעיל אפשרי הוא פנייה למסגרת של אשפוז פסיכיאטרי, בו מתאפשר טיפול אינטנסיבי כמו טיפול בנזעי חשמל (ECT) במקרים מסוימים. כמו כן, ישנם מגוון טיפולים המיועדים להפרעות ספציפיות כגון טיפול בין אישי בדיכאוןאשר ממוקד בשיפור יחסים בין אישיים, שיטות טיפול ייחודיות לפוסט טראומה (כמו חשיפה ממושכתמעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי) וכן טיפול קבוצתי המסייע בהתמודדות עם חרדה חברתית.
אחרי הטיפול
במרבית המקרים פסיכותרפיה ו/או תרופות יביאו לשיפור במצב, אך לצד זאת חשוב לשמור על אורח חיים בריא כדי למקסם את התוצאות[4]:
פעילות גופנית – מומלץ לפתח שגרה עם פעילות פיזית ברוב ימות השבוע. פעילות גופנית מפחיתה מתח ועוזרת לשפר את מצב הרוח.
להימנע מאלכוהול וסמים - חומרים אלו עלולים למנוע שיפור או להחמיר את המצב.
להפסיק לעשן ולשתות משקאות המכילים קפאין - גם ניקוטין וגם קפאין יכולים להחמיר את התסמינים.
טכניקות לניהול מתח והרפיה - מדיטציה ויוגה הן דוגמאות לטכניקות הרפיה שיכולות להקל על דיכאון וחרדה.
איכות שינה – לשינה טובה יש חשיבות גדולה בטיפול בדיכאון וחרדה, ולכן יש לעשות ככל הניתן כדי לוודא שישנים מספיק שעות ביום ובאיכות גבוהה. במידה וקיימות הפרעות שינה, יש לפנות לרופא/ה.
תזונה מאוזנת - אכילה בריאה העשירה בירקות, בפירות, בדגנים מלאים ובדגים, עשויה לשפר את המצב.
במקרים מסוימים יש צורך לנסות מספר תרופות או לשלב כמה מהן עד שמוצאים את זו שעובדת. לתרופות מסוימות לוקח מספר שבועות או יותר להשפיע באופן מלא ולהביא להפחתה בתופעות הלוואי, ולכן יש צורך באורך רוח.
קיים סיכון בהפסקה פתאומית של תרופות נגד דיכאון וחרדה – ללא ייעוץ רפואי תיתכן הופעה של תסמינים דמויי גמילה והחמרה פתאומית של הדיכאון והחרדה. יש להתייעץ עם הרופא/ה ובמידת הצורך להפחית בהדרגה את המינון עד להפסקה מלאה.
במקרה של הריון או הנקה, ישנן תרופות נגד דיכאון וחרדה שעלולות להוות סיכון בריאותי לעובר או לתינוק יונק. יש ליידע את הרופא/ה במידה ואת מתכננת להיכנס להיריון, את כבר בהיריון או שאת מניקה.
רוב התרופות נגד חרדה ודיכאון בטוחות בדרך כלל, אך במקרים של ילדים, בני נוער ובוגרים מתחת לגיל 25, קיים סיכון לעלייה במחשבות או בהתנהגות אובדנית בעת נטילת תרופות אלו, במיוחד בשבועות הראשונים לאחר התחלת הטיפול או לאחר שינוי המינון.
בכל מקרה של החמרה בתסמינים או הופעה של התנהגות חריגה לאחר התחלת נטילה או שינוי מינון של תרופות נוגדת דיכאון וחרדה, יש לפנות בהקדם לייעוץ רפואי.
תוצאות הטיפול
תרופות נוגדות דיכאון וחרדה מביאות לשיפור במצב הרוח בטווח הארוך, וביחד עם שילוב של טיפול פסיכותרפיה, הדבר יכול להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים של המטופל/ת[5]:
הקלה על תסמינים כגון חוסר תקווה, כעס וכו'.
זיהוי אמונות והתנהגויות שליליות והחלפתן באמונות בריאות וחיוביות.
אינטראקציות חיוביות עם אנשים.
מציאת דרכים טובות יותר להתמודד עם בעיות ויכולת לפתור אותן.
זיהוי בעיות שתורמות לדיכאון ולחרדה ושינוי התנהגויות שעלולות להחמיר בעיות אלו.
החזרת תחושת הסיפוק והשליטה בחיים.
יכולת להגדיר יעדים ריאליים.
פיתוח יכולת לקבל מצוקה באמצעות התנהגויות בריאות יותר.
[1] Anxious and non-anxious major depressive disorder in the World Health Organization World Mental Health Surveys. Epidemiology and Psychiatric Sciences, 24(3), 210-226. doi:10.1017/S2045796015000189
שלום,
אחי נוטל מזה שני עשורים ויותר באפן קבוע SEMAP 20MG. כדור זה ייצב את מצבו ואפשר תפקוד שלא הצריך אשפוז.ייצור תרופה זו הופסק והאח ,בינתיים, לא מוכן להחליף התרופה. אנו חוששים להתדרדרות במצבו עד לאשפוז.
נודע לנו שיש תחליף בשם ACEMAP.
האם יש למישהו פרטים על התחליף?
היכן ניתן להשיגו?
אודה לתשובתכם!
תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
SEMAP
אבי13/03/2025 | 10:09
מצאתי תחליף ל SEMAP בסין אבל הם מסרבים לשלוח מחוץ לסין. איך אפשר ליב את התרופה מסין? תודה
למוטי שלום,
לאחר בדיקה, ASEMAP 20mg היא גנריקה של SEMAP 20mg והינה בעלת אותה פעילות וניתן להחליף בין שתי התרופות ללא התדרדרות במצב.
על קופת החולים חלה החובה להשיג את התרופות שייבואן לארץ הופסק. לעיתים קופות החולים עושות בעיות בנדון. במקרה כזה עליך לפנות לנציבות הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, עם התלונה, כיצד ניתן לחזור אליך ותשובת קופת החולים למייל: kvilot@moh.health.gov.il. לנציבת הקבילות החדשה קוראים עו"ד אסתי בן חיים. עליך לציין בדיוק מה שכתבת אליי ולצרף את תשובת קופת החולים. אם יתעוררו קשיים נוספים, פנה אליי שוב.
בברכה,
דר' קרני רובין
היי שמעתי שמוח רגיל שורף בממוצע 85 אלף תאים, האם אנשים שנוטלים כדורים פסיכאטרים כמו נוגדי דיכאון ואנטי פסיכו שורפים יותר תאים ביום? האם ריספרדל נחשבת כדור חזק?
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
המלצה על מרפאה אורתומולקולריֶת
דרוש ריפוי אורתומולקולרי09/03/2025 | 02:11
שלום אשמח להמלצות על מקום טוב ללכת עליו זה די דחוף לנו. אשמח באימייל rentbetshemesh@013.net
הוסף תגובה
ריספרדל
לידור בן טובים 15/06/2024 | 18:43
אני לא יודע מי את/ה אבל אתה גאון
הוסף תגובה
ליצור קשר
ברוך לקאצאו 17/04/2023 | 19:24
אפשר ליצור איתך קשר
הוסף תגובה
רספרידל
צמח06/08/2022 | 13:12
גדולים בראש5 סרטן זבל שהוכנס לראש. בצי כף
הוסף תגובה
רספירדל
....15/05/2022 | 15:08
רספירדל לא מטפל בבעיה עצמה אלא בסממנים חיצוניים בלבד כמו לחיות עם פילטר של אינסטגרם כשלמעשה הבן אדם מכוער התרופה גורמת להחרפת הבעיות הנפשית במעטפת של נורמליות חיצונית במידת מה שכולנו יודעים שהדחקה שכזאתי רק גורמת להחרפת שבסופו של דבר תתפרץ החוצה בדרך כזאת או אחרת מי שלקח את התרופה יודע שמה שאתה עובר כאשר אתה לוקח אותה למעשה הוא סבל נפשי ומנטלי כמו התעללות בתוך המוח של עצמך ברמה כזאת שאתה נכנע אומר אני אעשה מה שאני יכול אני אוותר על עצמי על העקרונות החלומות על מי שאני רק שיסתיים הסבל הזה! התרופה גורמת לך לסתום ת'פה ולהגיד אמן לסביבה שלך ולרצות כל מי שעומד בפניך בסופו של דבר המוח שלך נכנע בתוך עצמו לריקבון הריקני שהתרופה מייצרת לך בתוך הראש וכמובן שתיכנע כי החומר יותר חזק ממך מהמוח שלך וממערכת העצבים הטבעית שלך חזקה ככל שתהיה
הוסף תגובה
ריספרדל זה כדור רע
אנונימי06/05/2020 | 18:57
וגם ריספרדל גורם לעלייה בשיעור התמותה אצל מי שלוכח את הכדור- פי שלושה מי מה שבדכ!
הוסף תגובה
בקשר למה שנאמר פה למעלה
אנונימי06/05/2020 | 16:49
אני נטלתי ריספרדל כבר כמה שנים ואחרי שלקחתי כמה ימים ריטלין גמרתי בבית חולים אז העלו לי את המינון ל3 מד ריספרדל ולקחתי אותו בערך שנה, אני לא אוטיסט, בחיים לא שמעתי קולות או ראיתי דברים שלא קיימים ובקיצור אני רגיל לגמרי אבל דחפו לי את הכדור הזה במינון שמיועד כמעט לסכיזופרנים במשך שנה ועוד שנים של מינון אחר ועכשיו אני צריך לדאוג איך אני אגמל ממנו, חוץ מזה מאז שלקחתי את הכדור ניהייתי אדיש, סגור ומבולבל, והילדים בכיתה התרחקו ממני ולא אהבו אותי מרוב האדישות, וגם בבית חולים הפסיכיאטרי אחד מאלה שמחלקים תרופות צחק עליי ואמר לי שאני מאושפז בכפייה.
קראתי המון מאמרים מדעיים שבהם מדובר על כך שיש ירידה משמעותית בנפח המוח אצל מי שלקח את הכדור ועכשיו אני צריך להיות מוטרד כבר שאין סיכוי לחזור מהפגיעה הזאת.
ביום שלא קחתי ריספרדל פעם אחת הרגשתי מצויין, מלא באנרגיות וחיובי אבל לא יכלתי להמשיך שלא לקחת את הכדור כי הגוף שלי לא רגיל להיות בלעדיו.
אני אומר בבירור כמה שאפשר: אני בן אדם רגיל לגמרי ובכל מקרה הייתי על ריספונד כמה שנים ועל ריספונד 3 מג שנה ויותר!
עוד יותר מעבר גם כשהייתי בבית החולים סבלתי מרשלנות, מדי פעם החריכו אותי לקחת את התרופה ומידי פעם לא ונתנו לי פעם ריספונד ופעם ריספרדל ואימו עליי בזריקה.
אני נגד כדורים לטיפול נפשי או לשיפור קוגנטיבי, לדעתי כל הנושא הזה שפסיכאטרים חושבים שאפשר לאבחן בן אדם במחלה נפשית בלי לעשות לו בדיקות mri או כל שהם אמצעים שיכולים להוכיח בבירור שמדובר במחלת מוח זה טעות רצינית! וחוץ מזה בכלל הרעיון המגוכך הזה שניתן לרפא מוח ממחלה בעזרת החדרת כימיקלים זרים למוח היא שגיאה הרסנית. מה ה"שיגעון" הזה של פסיכיאטרים שחושבים שהם פותרים בעיה?
כשבכלל אף פעם לא ברור אם יש בעיה כלשהיא בכלל! ושהם לוקחים את התוצאות הלא ברורות האלה? בדכ מתבטעות באדישות, חוסר חיים, אפטיה וחוסר באנרגיה וככה הם פותרים בעיה של אגרסיה?!
רשע!!!
ועוד בכלל הייתי ילד רגיל מכל בחינה וגם מוכשר מתמטית.
וגם לא תיערתי פה את כל מה שעבר עלי עם ה"תרופה" הזאת.
תפסיקו עם האבחנות שלכם!
הוסף תגובה
חוצפה!
דוראל אחיאל11/03/2019 | 13:04
קודם כל את מדבר שטויות דחפו לי ריספרדל מתוך הבחנה רפואית של התקף פסיכוטי רק בגלל שהשתמשתי בקנאביס,לאחר הטיפול שנמשך חודש וחצי של נטילת תרופות פסיכוטיות מתוכם תרופת הריספרדל,לאחר שסיימתי את הטיפול לא יכולתי לחזור לחיים אני מרגיש שריפות ברגליים עלייה החרדות, שיכחון רב, והכי חשוב שיתוק בצד השמאלי ביותר תפקודי חמישי של המוח, הסתדרתי בבית וכל רגע ורגע רק החריף את המצב, מיכאל הביא כאן את התגובה הרצויה של ד"ר כמוך שחושבים שלדחוף לאנשים תרופות פסיכוטיות זה הדרך הטובה ביותר לחזור לבריאות איתנה, אבל את טועה בגדול אנשים שנטלו את התרופות הללו לא רק שלא נכנסו לקו הבריאות, אלא הוציאו אותם לגמרי השיתוק מוחין מאוד חזק, אם לטענתך תרופה פסיכוטית שגורמת לתופעות לוואי מאוד מסוכנות פלוס נלחמת לשיתוק המוח ופעילותו, היא תרופה יעילה לבריאות הנפש אז את ממש לא ד"ר, הלוואי ויכניסו לך ולכל מי שחושב כמוך, את הכדורים האלו במשך חודשיים עד שישרה לכם בגוף ונראה איך תסתדרו אם היום יום, נכנסתי לטיפול בריא יצאתי חולה נפש!
הוסף תגובה
דר' קרני רובין שלום, כשאת מכנה ריספרידל תרופה את מתכוונת שהחומר מצליח לרפא?
יחזקאל30/11/2018 | 11:59
מהניסיון שלך, כמה מטופלי ריספרידל את יכולה להצביע שנרפאו מהתופעות שבעטיין נרשם להם החומר? תוך כמה זמן זה קרה? ואם זה קרה מתוך כמה מטופלים?
הוסף תגובה
היו לי פסיכוזות ונרפאתי מנטילת ה-מ-ו-ן ויטמינים
winner07/06/2018 | 10:08
שלום היו לי מספר פסיכוזות ונטלתי ריספונד. המצב שלי היה קטסטרופה. לא תפקדתי. הייתי מדוכאת. היו לי חרדת. החיים שלי היו בזבל. התחלתי ליטול המון ויטמינים בהמלצת רופא אורתומולקולרי. (10000 מ"ג ניאצין עם תופעת בעירה. coq10 400 מ"ג- 5 טבליות ביום. b12 10000 mc"g 5 טבליות ביום. וגם עוד 7 ויטמינים נוספים בכמויות שונות.) כיום אני לא נוטלת ריספונד ותרופות פסיכיאטריות. אני מרגישה מצויין. מאושרת. יציבה. ממליצה מאד לכל מי שאוהב את עצמו לפנות לרפואה "אורתומולקולרית"
הוסף תגובה
אוסנת, מעולם לא הבנתי מה את רוצה
אני25/04/2016 | 18:09
מה לדעתך המצב האידיאלי? לא לאשפז אף אחד, לא לתת כדורים לאף אחד ולא לטפל באף אחד?
להשאיר את כולם סובלים בגלל מבנה מוחם או בגלל סביבתם?
מה אפשר לעשות נכון להיות, כשהעולם מדכא ורחוק ממושלם...(דווקא בעיקר בגלל הגישות הישנות והפרימיטיביות)...
ואני לא אחת שמעודדת כדורים בכלל.
הוסף תגובה
תודה לפסיכיאטריה ולחברות התרופות
אוסנת25/04/2016 | 17:45
שהחזירו את החולים לקהילה. שנותנים להם להסתובב חופשי עם התרופות המושלמות דור ראשון ודור שני.
תודה לפסיכיאטרים שמאשרים יציאה מהמכלאות שלהם ומחזירים אנשים לקהילה, ואז מטפלים בהם באופן פרטי עם התרופות המושלמות.
יש אפילו חולים שגם זוכים לקבל את התרופה בזריקות, שזה הכי שווה. הם גם מסדרים קיצבה לאנשים שלא יכולים בלי התרופות האלה, ומאפשרים להם להתמסטל עם התרופות בלי לעבוד. באמת כל הכבוד, ישר כח!
בקיצור, חבל שיש כל כך הרבה רע במערכת שאמורה להיות בריאותית.
למיכאל שלום,
מאז ומתמיד בדיכאון, הסכנה הייתה בזמן הכניסה לדיכאון כשיש עדיין מספיק אנרגיה ובזמן היציאה מהדיכאון וזאת ללא קשר לתרופות. עוד בתחילת לימודיי כאשר לא היו בכלל SSRI'S ו SNRI'S. אך היו אז כבר TCA, הדגישו את הסכנה בתקופות אלה.
דומני שאין לנו ויכוח שבזמן דיכאון יש ירידה בתינגודת של הגוף ולכן הסכנה לזיהומים ולתאי סרטן.
אשר לנוגדי הפסיכוזה, יש אכזבה קשה מתופעות הלוואי של הדור השני אשר כוללות את תופעות הלוואי שהזכרת. יחד עם האמור גם הדור הישן וגם הדור החדש רוקנו את בתי החולים הפסיכיאטריים והוציאו את מרבית החולים לקהילה. אני עוד ראיתי את החולים הכרוניים אשר דעכו בבתי החולים הפסיכיאטריים. נכון יש טרדיב דיסקינזיה וצריך להיות ער לתחילת הסימנים בכדי להפסיק בזמן את התרופות בתקופה שבה התופעה עדיין הפיכה. זה עדיין לא סיבה לא לטפל.
יש רגישות יתר לפניצילין שהיא מסוכנת וגם רגישות יתר לשאר האנטביוטיקות. אם זו סיבה לא לתת אנטביוטיקה? וכך גם לגבי תרופות אחרות כמו תרופות אנטיאפילפטיות וכו'.
בברכה,
דר' קרני רובין
הוסף תגובה
אין הוכחה הגיונית
אוסנת15/04/2016 | 11:36
איך אפשר לדעת אם הכדורים עוזרים למערכת החיסון לתקוף תאים סרטניים? הרי לא ניתן לראות תא סרטני אלא אם כן הוא חלק מקבוצה של תאים סרטניים שניתן לראות בגלל הגודל.
אם יש אנשים שהאמונה שלהם היא שהכדורים הפסיכיאטרים מזיקים לא צריך לתת אותם בכפייה.
נתקלים בהרבה פסיכיאטרים אשר משתמשים בכל מיני שיטות על מנת ללחוץ על בן אדם לקחת כדורים, אפילו שהוא טוען שהכדורים לא עושים לו טוב. או במשפחות שמשתמשות בפסיכיאטרים ככלי נשק נגד בן משפחתם על מנת לכפות עליו את הדעה שלהם.
הפסיכיאטריה מתנהגת כמו הדת. לדת אין שום הוכחה שקיים אלוהים, ועדיין הם כופים את דעתם על הציבור החילוני.
הוסף תגובה
לדעתי כדאי להיזהר ממסקנות מחקרים כאלו
מיכאל14/04/2016 | 17:48
ד"ר קרני היקרה
לדעתי כדאי לא למהר לאמץ מסקנות של מחקרים כאלו ולבדוק היטב מי מממן מחקרים כאלו. לא אתפלא אם מדובר ביצרני תרופות שמממנים מחקרים כאלו בתקופת שיווק התרופה, שבה היא מוגנת בפטנט ובעוד בעלי אינטרסים.
על גבי התרופות "נוגדות הדיכאון" מצויה אזהרה לגבי סיכון מוגבר להתאבדות. הסיכון מצוי בעיקר בתחילת הטיפול, בעליה במינון, או בירידה במינון והפסקת התרופה (כתוצאה מגמילה). הדבר רשום לא מרצון טוב של היצרנים אלא כתוצאה ממקרים חמורים שקרו, ותביעות כנגד היצרנים הללו.
חלק מהדברים שכתבת הם בהיפוך גמור למציאות:
התרופות גורמות פעמים רבות להשמנה, הן "נוגדי הדיכאון" ובמיוחד "נוגדי הפסיכוזה", וזאת עקב תאבון מוגבר. העייפות שנגרמת מקשה על מטופלים לעסוק בפעילות גופנית ומטופלים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות נוטים לעשן בתדירות גבוהה על מנת לזרז פירוק התרופות בגוף (ההשפעה של התרופות לא נעימה עבורם). כן נצפים לרוב סוכרת, השמנה, וטוקסיות ללב בתרופות הנוירופלטיות בנוגדיד דיכאון גם יש השמנה וסוכרת.
התרופות נוגדות פסיכוזה ניתנות כיום גם כתוספת בדיכאון, חרדה, אוסידי, נדודי שינה, בעיות התנהגות אצל ילדים ואי שקט אצל קשישים (בדמנציה).
התרופות "נוגדי הדיכאון" גורמות לרוב בתחילה לאופוריה ולאחר מכן לרוב זו מתחלפת באדישות ואפתיה, והקהיית רגשות, ולא שיפור מצב רוח.
אצל חלק מהמטופלים האופוריה מתפתחת למאניה של ממש ולהפחתת עכבות ומעצורים, מה שעלול כנראה לגרום להתאבדות או למקרי רצח המוניים (כפי שקורה לעתים בארהב שם יש זמינות של נשק וכן פסיכיאטריה מאוד מתקדמת שבה המון אנשים מטופלים במס' תרופות במקביל).
המוח הוא איבר מאוד מורכב של אלפי שנות אבולוציה. יודעים עליו מעט מאוד היום, ולא הצליחו ממש לפענח אותו עד היום, וכנראה שגם לעולם לא יצליחו.
בברכה
הוסף תגובה
כתבתי שיש הטוענים, לא שזה חקוק בסלע
מיכאל14/04/2016 | 17:31
לא כתבתי שאלה עובדות החקוקות בסלע, אלא שיש חוקרים הטוענים כך ומציגים מחקרים המאששים את דבריהם לגבי האטרופיה של המוח לאחר שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות. אני אינני בקיא עד הסוף בנושא (וגם אין לי מספיק זמן לעסוק ולהתעמק בכך), אז אני רושם מה שידוע לי ומסייג את דבריי.
אם אינני טועה, אחד המחקרים בנושא נעשו על קופים ובו נתנו לקבוצה אחת הלידול וקבוצה שניה זיפרקסה, והתוצאה הייתה הקטנה של המוח בשתי הקבוצות, אבל בקבוצת הזיפרקסה ההתכווצות של המוח הייתה קטנה יותר (ייתכן בגלל מינונים יחסיים נמוכים יותר). למיטב זיכרוני המחקר מומן על ידי אליי לילי במטרה להראות עדיפות של זיפרקסה על הלידול. הטענה הדומיננטית שכנראה הופצה על ידי יצרני התרופות בזמן שהיה פטנט ושיווקו התרופות האנטיפסיכוטיות היה שהסכיזופרניה גורמת להתכווצות המוח ולנזק המוחי ושבעצם התרופות האנטיפסיכוטות כמו זיפרקסה מגנות על המוח ושהן בריאות למוח. כיום יש חוקרים (ובהם גם פסיכיאטרים) שמפקפקים בעניין ולטענתם התרופות גרמו להתכווצות המוח (הסריקות נעשו על חולי סכיזופרניה שנטלו התרופות אם ינני טועה), ומדובר על אנשים בעלי קומה, חלקם הי במינסטרים של הפסיכיאטריה והמחקר הפסיכיאטרי, ולא מדובר על סיינטולוגים.
לגבי טרדיב דיסקינזיה, ידוע שזה נזק מוחי, וידוע שהתופעה פעמים רבות היא בלתי הפיכה, ויכולה גם לפגוע בצעירים (ולא רק בקשישים). (כך שלא ברור למשל אם התרופות בראות למוח ומגנות עליו אז כיצד הן גורמות למחלה כמו טרדיב דיסקינזיה?). אם אינני טועה אז בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שהופיעו התסמינים של טרדיב דיסקינזיה לראשונה, פסיכיאטרים מובילים וידועים טענו שזה לא נגרם מהתרופות ושהתסמינים של דיסקינזיה נבעו כתוצאה מסכיזופרניה והיו קיימים אצל החולים עוד לפני נטילת התרופות. (וזה כנראה מדגים את אלמנט ההכחשה שקיים לעתים בתחום הפסיכיאטריה).
אני באופן כללי חושב שהפציינטים צריכים לקבל את כל המידע לגבי התרופות והטיפולים, וזה כולל גם נזקים אפשריים וחסרונות אפשריים של טיפולים אלה, כמו על טרדיב דיסקינזיה, סוכרת, טוקסיות ללב, אפשרות לאטרופיה של המוח (atrophy(( ועוד. וזה כנראה דבר שלא נעשה מספיק (ולעתים קרובות לא נעשה בכלל). חוק זכויות החולה מחייב את הרופאים לכך ורופא שלא פועל כך חשוף לתביעות, זאת למרות שכנראה בארץ כמעט ולא תובעים רשלנות רפואית במקרים אלו (בארהב דווקא כן). גם המוסר האנושי מחייב זאת.
אני מתאר לעצמי שבעבר טרם עידן האינטרנט אנשים כמעט ולא היו מצליחים להגיע למידע הזה, וזה לא היה נושא לשיחה בין מטופל לרופא.
למיכאל שלום,
חבל שאתה כותב דברים שנויים במחלוקת כאילו אלו עובדות שחקוקות בסלע. יש הרבה עובדות שמדברות נגד הטיעונים שלך והייתי מצפה שגם אם אתה מתנג לתרופות, תכתוב את הדברים בפחות פסקנות בלתי מוצדקת.
הדבר מסוכן כי אתה מטעה אנשים.
בברכה,
דר' קרני רובין
ליעל שלום,
לגבי תרופות נוגדות דיכאון, מעבר לירידה באחוז המתאבדים, על פי מספר מחקרים, הן עשויות לעזור לגוף להילחם בסרטן. מחקרים אלו מצביעים על כך שתרופות נוגדות דיכאון עשויות לעזור למערכת החיסון להילחם בזיהום חמור. התרופות יכולות להגביר את פעילותם של תאים מסויימים, הנוטלים חלק מהמערכת החיסונית על ידי תקיפת תאים סרטניים, חיידקים ווירוסים.
לסיכום, טיפול בדיכאון באמצעות תרופות נוגדות דיכאון יכול לעזור, במקביל לטיפול במצב הרוח, בחיזוק המערכת החיסונית. דיכאון מעורר דלקות, ותרופות נוגדות דיכאון עשויות לצנן את הדלקת.
תרופות לטיפול בדיכאון בעלות יתרונות חיוביים אחרים שבעקיפין מסייעים לדלקת, כמו גם, כאשר אנשים מדוכאים שנתם טרודה יותר, הם נוטים לאכול תזונה עשירה בשומן, נמנעים פעילות גופנית, מעשנים ושותים יותר, כלומר מקיימים אורח חיים שעשוי לקדם התפתחות דלקתית. דלקת נקשרת למחלות תלויות גיל רבות, כמו מחלות לב ושבץ, ולכן טיפול בדכאון עשוי לקדם בריפוי הגוף.
אשר לתרופות האנטי פסיכוטיות והאם הן גורמות לשריפת תאים מוגברת במוח, מחלת הסיכיזופרניה נקראה ולא בכדי דמנציה פרקוקס - דמנציה מוקדמת כי המחלה הורסת את המוח. התרופות מהדור השני כמו רספרידל אינן אידיאליות ועדין לא משקמות את ההרס הנ"ל אך לפחות הן מאפשרות לקורבנות המחלה הזו לצאת מכתלי בתי החולים הפסיכיאטריים. יש עבודות מעניינות ומחקרים רבים שנעשים כדי למצוא דור שלישי טוב יותר ולמצוא דרכים למנוע את פריצת המחלה.
פרופ' וינר: "היום ידוע, משהפגיעה הגורמת למחלת הסכיזופרניה מתרחשת כבר אצל העובר ברחם, ככל הנראה בשל שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים במהלך ההיריון. עם זאת, תסמיני המחלה מופיעים רק שנים רבות לאחר מכן, על־פי־ רוב בגיל הנעורים או הבגרות המוקדמת. כלומר, קיים פרק זמן של 20-15 שנה, שבו הילד ואחר־כך הנער מתפקד לכאורה באופן תקין. מנסים כיום למצוא תרופות שישפיעו בתקופת הביניים וימנעו את התוצאות הרות האסון בשנות ה20. במילים אחרות זה ההפך ממה שאת טוענת.
הרספרידל היא תרופה אנטי פסיכוטית, פוטנטית (חזקה, אפקטיבית) מהדור השני.
בברכה,
דר' קרני רובין
הוסף תגובה
יש טענה להתכווצות של רקמות במוח
מיכאל13/04/2016 | 17:47
יש הטוענים שתרופות אנטי פסיכוטיות גורמות תוך שנה להתכווצות של המוח, איבוד נפח ומשקל המוח. הדבר נקרא atrophy. בגדול, עדיין לא ברורה לחלוטין ההשפעה של הדבר הזה בפועל מבחינה קלינית על המטופלים, אבל כפי הנראה זהו לא דבר חיובי.
בגדול, מדובר בחוקרים רציניים שמעלים טענה זו כגון joanna moncrieff, פסיכיאטרית בריטית מוערכת. בנוסף, פסיכיאטר אמריקאי בשם פיטר ברגין- peter breggin, העלה טענה זו של התכווצות המוח לפני שנים רבות ונתקל בזלזול. היום יודעים שכנראה הוא צדק והקדים את זמנו.
דוגמה לנזק מוחי שעשוי להיות בלתי הפיך כתוצאה מתרופות אנטי פסיכוטיות הוא טרדיב דיסקינזיה, הפרעה של תנועות לא רצוניות, שמלווה בדרך כלל בפגיעה/ירידה קוגניטיבית. מדובר בנזק מוחי משום ההשפעה של התרופות הללו על האזור של מערכת התנועה (המוטורית) במוח. לצערנו, יש סוג של קשר שתיקה בעניין זה של נזק מוחי של תרופות אנטי פסיכוטיות (ושל נזק גופני גם כן), ופסיכיאטרים היום רושמים תרופות אלה גם לדיכאון, חרדה, נדודי שינה, בעיות התנהגות אצל ילדים, ואי שקט אצל קשישים עם דמנציה, מבלי להתריע, להזהיר או ליידע את המטופל לגבי נזק אפשרי.
שלום רב, בני בן 10, לוקח אוראפ פורטה 4 מ'ג ביום, לטיפול בטיקים. אני חוששת שמא התרופה תזיק לו, אני מתלבטת האם להמשיך לתת לו אותה? האם היא מזיקה לטווח הארוך?
תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
טיקים
ליאת 08/03/2025 | 12:12
אשמח לדעת האם האוראפ 4 מג עזר לו?
כי גם אנחנו מתחילים במינון כזה מהתקף טיקים קשה שהתחיל פתאום בהמלצת רופא תנועה.
או לתת בהתחלה 2 מג ומשם לטפס בזהירות המצב ממש קשה מבחינת טיקים.
לחגית שלום,
אני מבינה שמדובר בתסמונת טורט. בדרך כלל בכדי להפסיק את הטיקים מספיק חצי מ"ג הלידול. האם יש סיבה שעברו לאוראפ פורטה
פימוזיד (אוראפ) יחסית לתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות היא בעלת השפעה סדטיבית (מרגיעה) קלה מאד והיא ניתנת דרך הפה, פעם ביום. פימוזיד עלולה לגרום לתופעות לוואי אקסטראפרמידאליות כמו: דיסקינזיה, אקתיזיה ופרקינסוניזם. אלו הן תנועות בלתי רצוניות וקישיון בפנים והגפיים. בנוסף, יש לה השפעות אנטיכולינרגיות ביניהן: נמנום, הפרעה בראייה ויובש בפה.
יש מצבים בהם אין ברירה אלא לתת לילד הסובל מטורט, תרופה אנטי פסיכוטית בכדי למנוע את הטיקים. ככלל, התרופות הללו יכולות לגרום בין השאר לטרדיב דיסקינזיה לטווח הרחוק.
ייתכן וניתן לנסות להשתלט על המצב עם קלונידין שאינו עושה תופעה זו.
הייתי ממליצה שתקבלי חוות דעת נוספת מפסיכיאטר של הילד.
בברכה,
דר' קרני רובין