הקפאת ביציות (egg freezing)

egg freezing

מתאים לטיפול ב:

פוריות: הפרעות בפוריות אצל נשים

הפלות חוזרות

אנדומטריוזיס

הריון מחוץ לרחם

המומחים מסבירים
רופאים בתחום
המלצות לקריאה

המומחים של Infomed מסבירים:

הקפאת ביציות היא טיפול הנעשה אצל גניקולוג או גניקולוגית, שמטרתו להקפיא את ביציות של המטופלת לצורך שימור הפוריות, ובעתיד להפשירן ולהפרותן בתאי הזרע במעבדה בחלק מטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF), ולהחזיר את העוברים שיוצרו לתוך חלל הרחם.

הפריה חוץ-גופית (IVF) כוללת את השלבים הבאים:

השראת ביוץ ומעקב.
שאיבת ביציות והקפאתן.
הפשרת הביציות והפרייתן עם זרע בן הזוג או תורם במעבדה באמצעות הזרקת זרע תוך תאית/אינטרה-ציטופלמית (ICSI) והחזרת הביציות המופרות לרחם.

הפרייה חוץ-גופית נעשית במקרים בהם קיים ליקוי בפוריות שסיבותיו האפשריות:

חסימה או פגיעה בתפקוד החצוצרות.
הפרעות ביוץ.
ליקויים בזרע.
בעיות אימונולוגיות.
אי פוריות על רקע לא מוסבר.
אנדומטריוזיס.
כישלון בטיפולי פוריות קודמים.
הקפאת ביציות.

מתי מתבצע

הקפאת ביציות היא שיטה חדשנית יחסית בטיפולי פוריות, אשר פותחה לתת מענה במקרים של:

חולות סרטן (לפני כימותרפיה ו/או הקרנות).
היעדר אפשרות להקפאת עוברים (מסיבות דתיות).
היעדר תאי זרע (אי פוריות הגבר).
תרומת ביציות.
שימור פוריות.

יד עם כפפה מכניסה מבחנה לצורך הקפאת ביציות

צילום: shutterstock | Simol1407

שלבי הטיפול

טיפול הורמונלי
אחת ממטרות הטיפול היא להשיג מספר ביציות. במחזור טבעי מבשיל על פי רוב זקיק בודד. טיפול הורמונלי (שימוש בתרופות להשראת ביוץ) מאפשר גיוס מספר רב של זקיקים ומגדיל את הסיכוי לשאוב יותר ביציות. ההליך מתבצע בעזרת טיפול תרופתי/הורמונלי משולב הניתן בזריקות תת עוריות, זריקות לשריר או בהסנפה. חלק מן התרופות משמשות לגירוי השחלה ואחרות לדיכוי הציר יתרת המוח–שחלה, ובכך מושגת יעילות יתר בטיפול.

הטיפול להשראת ביוץ מתבצע על פי מספר פרוטוקולים (תוכניות טיפול), אותן הרופא/ה המטפל/ת בוחר/ת בהתאם לנתוני המטופלות: גיל האישה, הסיבה לאי-פוריות, הריונות קודמים, תגובה שחלתית קודמת בטיפולי פוריות קודמים, סיבוכים קודמים (לדוגמא גירוי יתר שחלתי), בדיקות הורמונאליות (לדוגמאFSH ), מספר ביציות שנשאבו בעבר, שיעור ההפריות ואיכות העוברים בטיפולי IVF קודמים.

איך מתבצע המעקב ונטילת ההורמונים?

המטופלת מקבלת מידי יום זריקה של ההורמונים הגונדוטרופינים, המכילים את הורמון הזקיק (FSH) (גונל–אף או פיוריגון), הורמון הזקיק והורמון הביוץ (LH) (מנוגון או מנופור) או הורמון הביוץ (לווריס). המטופלת נמצאת במעקב רפואי מתמיד וקפדני המנטר את תפקוד השחלה בשתי שיטות במשולב:

בדיקות דם - לברור רמת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון.
בדיקות אולטראסאונד נרתיקי - למעקב אחר התפתחות הזקיקים.
בהתאם לתוצאות המעקב, הרופא/ה המטפל/ת מבקר/ת אחר המשך הטיפול.

השימוש בגונדוטרופינים בלבד לביצוע IVF אינו נפוץ היום, מאחר שכשליש מהמטופלות נחשפות לאפשרות של ביוץ מוקדם, הגורם לביטול הטיפול. בשל כך, נעשה שימוש בתכשירים נוספים לעיכוב הביוץ: אגוניסטים (פרוטוקול ארוך) או אנטגוניסטים .

האגוניסיט (דקקפפטיל או דיפרלין; בוסרלין או סופרפקט; נפרלין או לופרון) מצוי זמן רב בשימוש וניתן מיום 21 למחזור הקודם או ביום 1 של הווסת הנוכחית - פרוטוקול ארוך. התכשיר ניתן לתקופה של עד שבועיים טרם תחילת הטיפול בגונדוטרופינים.

האנטגוניסט (צטרוטיד או אורגלוטרן) פועלים בצורה שונה מהאגוניסטים, באופן קצר ומידי ולכן ניתנים מאמצע מחזור הטיפול. מקובל להתחיל את השימוש בהם מהיום השמיני של המחזור או לחילופין כשגודל הזקיקים הוא 14 מ"מ ומעלה.

האמצעים לניטור ומעקב אחרי התפתחות הזקיקים וצמיחתם בשחלות הם בדיקות דם הורמונליות ואולטראסאונד נרתיקי המבוצע כל יומיים עד שלושה.

שאיבת הביציות
במועד שבו הזקיקים יגיעו לגודל של 20-18 מ"מ, יומלץ למטופלת להזריק את הורמון ההיריון hCG (אוביטרל או פרגניל), וכ-36-34 שעות לאחר מכן תתבצע שאיבת הביציות.
שאיבת הביציות מתבצעת בחדר ניתוח ובהרדמה כללית (לאחר צום של 6 שעות לפחות). במקרים מיוחדים, ניתן גם לבצעה בהרדמה מקומית או ללא הרדמה כלל. השאיבה מבוצעת בהנחיית אולטראסאונד, בגישה נרתיקית. בזמן השאיבה, דוקרים את השחלות ושואבים מתוכן את הזקיקים עם הביציות שבתוכם, ואלה מועברות מידית למעבדה להמשך טיפול.

הפריית הביציות
בשל השינויים שהביצית המופשרת עוברת על פני המעטפת שלה (הקשחה) מקובל כיום לבצע את ההפריה על ידי הזרקת זרע ישירות לנוזל הביצית - מיקרומניפולציה (ICSI) . צוות הביולוגיים/ות מזריק תא זרע איכותי בודד לכל ביצית. למחרת תיערך בדיקה האם התרחשה ההפריה. לאחר יממה נוספת תיערך בדיקה האם התפתח עובר, אשר לרוב הוא בן שניים עד ארבעה תאים.

החזרת העוברים
החזרת הביציות המופרות מתבצעת לאחר הכנה מתאימה של רירית הרחם, שיכולה להתבצע במחזור טבעי, תוך מעקב אחר התפתחות הזקיק וצמיחת רירית הרחם או לאחר דיכוי שחלתי עם אגוניסיט (דקקפפטיל או דיפרלין; בוסרלין או סופרפקט; נפרלין או לופרון) מיום 21 למחזור הקודם או ביום הראשון של הווסת הנוכחית. לאחר מכן ייעשה שימוש בטבליות אסטרוגן (לדוגמה אסטרופם או פרוגינובה), ובהמשך תוספת תכשירי פרוגסטרון (לדוגמה טבליות נרתקיות של אנדומטרין או אוטרוגסטן ו/או זריקות גסטון או פרוגסטרון רטרד ו/או כרינון ג'יל נרתיקי), תוך מעקב אולטראסאונד נרתיקי אחר צמיחת רירית הרחם. החזרת עוברים תתבצע ביום השני, השלישי או החמישי.

החלטה הרפואית על מספר העוברים המוחזרים והמועד מתבססת על פי רוב בהתאמה לשיקולים הבאים: מספר העוברים הקיים, איכותם, גיל המטופלת וטיפולים קודמים. החדרת את העוברים לחלל הרחם מתבצעת באמצעות קשית דקה (קטטר) בהנחיית אולטראסאונד (בשכיבה כמו בבדיקה גניקולוגית רגילה). לאחר ההחזרה יומלץ על מנוחה של כמחצית השעה. לעיתים, יומלץ על טיפול נוסף במקביל כגון אספרין, פרדניזון, אסטרוגן, קלקסן ועוד.

בדיקת דם להריון (הורמון הבטא (HCG מתבצעת 12 יום ממועד החזרת העוברים לרחם.

המשך הטיפול הרפואי הוא ללא שינוי עד יום בדיקת הדם להיריון. לאחר קבלת תשובת המעבדה יש להיוועץ עם הגניקולוג/ית המטפל/ת לגבי המשך הטיפול. בכל מקרה אין להפסיק או לשנות את הטיפול עצמונית ללא קבלת יעוץ רפואי.

סיכונים

סיכונים בטיפול ההורמונלי
הטיפול ההורמונלי יכול לגרום לעיתים לתסמונת גירוי היתר השחלתית. גירוי היתר הוא על פי רב קל ומתבטא בתפיחות הבטן, כאבי בטן, הגדלת שחלות ואף הצטברות קלה של נוזלים בבטן. התופעות חולפות כ-4-3 שבועות לאחר שאיבת הביציות. לרוב מספיקה מנוחה ושתייה מרובה ולא נדרש אשפוז. גירוי בינוני ו/או קשה כוללים בנוסף לנ"ל גם בחילות והקאות, שלשולים וצמיגות יתר של הדם. בגירוי קשה (0.5% - 3%) קיים סיכון לתפליטים בריאות וכן לתסחיפים. סיבוכים נדירים נוספים כוללים אי ספיקת לב ו/או כליות. דווחו אף מקרים בודדים של צורך בקטיעת גפיים ואף מוות.

סיכונים נוספים הם תסביב שחלתי (שזור), קרע או דימום מהשחלה. סיבוך זה מחייב התערבות כירורגית (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) לשם התרת התסביב או עצירת הדימום. לעיתים נדירות דווח אף על צורך בכריתת השחלות.

ציסטות שחלתיות עלולות להתפתח כתוצאה מהגירוי ההורמונלי. הטיפול הוא מעקב רפואי או לעיתים אף שאיבתם בגישה נרתיקית.

רגישות לתכשירים ההורמונלים נדירה.

לאחרונה הופיעו בספרות הרפואית דיווחים הבודקים את האפשרות של עליה בשכיחות סרטן השחלות, הרחם ו/או שד, לאחר טיפול בגורמי ביוץ. דיווחים אלו לא אושרו במחקרים נוספים ומוזכרים פה למען הזהירות, וזאת מכיוון שהמידע עדיין מצטבר ומסקנותיו ייוודעו רק בעוד שנים.

במקרים בהם הטיפול יכלול דיכוי מוקדם של השחלות (פרוטוקול ארוך), עלולות להופיע תופעות לוואי הדומות לאלו של גיל המעבר (גלי חום, הזעה, הפרעה בשינה, חוסר סבילות ויובש בנרתיק) לפרק זמן קצר.

דיווח מוקדם לרופא המטפל על תופעות חריגות הוא חובה ויקל באבחון ובטיפול מוקדם.

סיכונים בשאיבת ביציות
פעולת שאיבת הביציות כרוכה באי נוחות קלה עד בינונית עד כאב, שלאחריה תידרש מנוחה של מספר שעות.

זיהום באגן הוא נדיר והטיפול בו הוא טיפול אנטיביוטי פומי או תוך-ורידי באשפוז והשגחה רפואית. לעיתים נדרש ניתוח לניקוז מורסה או להרחקת חצוצרות או שחלות פגועות. זיהום מקטין את הסיכוי להריון. לעיתים נדירות עלול מצב זיהומי להסתבך עד כדי כריתת רחם ו/או שחלות.

דימום קל מתרחש כמעט בכל דיקור שחלתי. לעיתים רחוקות הדימום רב יותר ומחייב אשפוז, מתן דם ופעולות לעצירת הדימום. במקרים חריגים ניתוח עלול להסתיים בכריתת שחלות ו/או רחם.

נזק למעי כתוצאה מנקב הוא נדיר ביותר. סיבוך זה מחייב התערבות כירורגית (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) לשם אבחון ותפירת הנקב במעי.
סיבוכי הרדמה כללית במקרים של שאיבת ביציות הם נדירים ביותר.

סיכונים בהפריית ביציות והחזרת עוברים
הריון חוץ רחמי – שיעור ההריונות מחוץ לרחם בהפריה חוץ גופית הוא גבוהה יותר בהשוואה להריון ספונטני. הטיפול בהריון חוץ רחמי הוא מעקב רפואי אמבולטורי או באשפוז, מתן טיפול במטרוטרקסט או בניתוח (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) הכולל פתיחת החצוצרה ושאיבת ההיריון (סלפינגוסטומי) או כריתת החצוצרה (סלפינגקטומי), בהתאמה לנסיבות הרפואיות. לעיתים העובר משתרש הן בחלל הרחם והן בחצוצרה. הטיפול בהריון הטרוטרופי זה הוא כריתת החצוצרה בניתוח.

הפלות – קיימת עלייה של עד 2-1% בשיעור ההפלות המוקדמות בהפריה חוץ- גופית.

הריונות מרובי עוברים - בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה להריון ספונטני (20-5%). ניתן לצמצם משמעותית סיכון זה על ידי החזרה של עובר בודד לחלל הרחם. הריונות מרובי עוברים הם הריונות בסיכון גבוה בשל הסיכונים לדימום, להפלות, לצירים מוקדמים, ללידה מוקדמת ופגות, להפחתה בצמיחה התוך רחמית, ליתר לחץ דם, לרעלת הריון, לסוכרת הריונית, למצגים פתולוגיים ולניתוחים קיסריים.

הפחתת עוברים – במקרים של הריון שלישיה ויותר מקובל להמליץ על הפחתת עוברים על מנת למנוע את הסכנה בלידה מוקדמת ופגות. ההליך מתבצע בגישה נרתיקית או בטנית משבוע 8 ועד 16 להריון, בהתאם להמלצות והניסיון של המרכז הרפואי בו מתבצע ההליך. שיעור הסיבוכים בהפחתת עוברים הוא 10-5% וכולל דימום, זיהום, ירידת מים מוקדמת, צירים מוקדמים והפלה של עובר בודד או של כל ההיריון. ההליך מחייב הפניית הפניה לוועדה להפסקת היריון ואת אישורה.

מומים מולדים – בספרות הרפואית לא דווח על עליה משמעותי בשיעור המומים המולדים המבניים או הכרומוזומליים בהפריה חוץ-גופית כולל מיקרומניפולציה. הנושא נבדק במחקרים נוספים ומוזכר פה למען הזהירות, וזאת מכיוון שהמידע עדיין מצטבר ומסקנותיו ייוודעו רק בעוד שנים.

סיבוכי הריון - הריונות הפריה חוץ-גופית אינם הריונות בסיכון גבוה. ברם, מדווח בספרות הרפואית על עליה קלה בשיעור הדימומים במהלך ההיריון, הצירים המוקדמים, ירידת המים המוקדמת, הלידה מוקדמת ופגות, הפחתה בצמיחה התוך רחמית, יתר לחץ הדם, רעלת ההיריון, סוכרת ההריונית, המצגים הפתולוגיים והניתוחים הקיסריים.

כשל טכני - שאיבת והקפאת ביציות כוללת סדרה של פעילויות ניתוחיות, עבודה מעבדתית, פעילות טכנית עדינה, הכרוכה בהפעלת מכשירים מכניים ואלקטרונים. הצלחת הפעולה כולה קשורה בתפקוד תקין של מערכת שלמה. לעיתים, אף אם רחוקות, עלול התהליך להיכשל ברמה הטכנית. כשל טכני עלול להתרחש ב-3-2% מהמקרים.

תוצאות

שיעור ההישרדות של ביציות מופרות מופשרות גבוה יותר בהשוואה לביציות לא מופרות מופשרות. הקושי הטכנולוגי בפיתוח השיטה נובע ממספר גורמים:

ביצית היא תא גדול אשר ניזוק ביתר קלות בתהליך הדהידרציה של ההקפאה.
מעטפת הביצית יותר שברירית בהקפאה.
הקפאה והפשרה יכולים לגרום להפרעה במנגנון חלוקתה של הביצית (מיוטיק ספינדל), שעלול לגרום לפגיעה בכרומוזומים, לכישלון בתהליך ההפריה או לכישלון התפתחותי.

כדי להימנע מנזק לביצית, מקובל היום להשתמש בשתי צורות של הקפאה (הקפאה איטית או ויטריפיקציה). הספרות הרפואית מדווחת ששיעור ההישרדות של ביצית לא מופרות מופשרת הוא 90-55%, שיעור ההפריות התקינות הוא 80-70% ושיעור ההריונות הוא 60%-20.

ד"ר אלי גבע - מומחה ביילוד וגינקולוגיה ופריון.