טיפול EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing)

Eye Movement Desensitization and Reprocessing

מתאים לטיפול ב:

חרדה, הפרעת חרדה
התקף חרדה
דיכאון
חרדה חברתית
התמכרות
הפרעת דחק פוסט טראומטית, PTSD
OCD - הפרעה טורדנית כפייתית

המומחים מסבירים
רופאים בתחום
המלצות לקריאה

המומחים של Infomed מסבירים:

EMDR הוא הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים. זהו טיפול מובנה המעודד היזכרות לזמן קצר בטראומה, ובו זמנית יוצר מצב של גירוי דו-צדדי (בדרך כלל תנועות עיניים) – מצב הקשור להפחתת החיות והרגש של זיכרונות טראומה. טיפול EMDR הוא טיפול התנהגותי קצר מועד, והוא נחשב מועיל להפרעות כגון דיכאון, OCD, כאב כרוני, התמכרויות ובעיות נוספות, אך בפרט להפרעות חרדה ולהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)[1].

טיפול EMDR נחשב לשיטת פסיכותרפיה יעילה שנחקרה בהרחבה והוכחה במקרים רבים כמסייעת לאנשים להתאושש מטראומות ומתסמיני PTSD. בהשוואה לשיטות טיפול אחרות, טיפול זה נחשב לחדש יחסית. הניסוי הקליני הראשון שחקר את שיטת EMDR היה בשנת 1989. עשרות ניסויים קליניים מאז מראים שהשיטה הזו יעילה ויכולה לעזור לאדם מהר יותר משיטות רבות אחרות[2].

הטיפול מבוסס על שימוש בתנועות עין סקדיות (Saccadic eye movements) - תנודות מהירות של העין, המתרחשות תוך מעקב ויזואלי אחרי אובייקט הנע קדימה ואחורה בשדה הראייה. ביצוע תנודות אלו תוך כדי חשיבה על הסיטואציה מעוררת החרדה מפחיתה את רמת החרדה.

צילום: shutterstock | Jerome.Romme

מה זה EMDR

שיטת EMDR פותחה על ידי ד"ר פרנסין שפירו, פסיכולוגית שזיהתה כי תנודות עיניים מהירות קשורות להפחתת חרדה. שפירו הניחה כי טיפול דרך תנודות עיניים אינו יעיל דיו ולכן הוסיפה לו טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות. תחילה התמקדה שפירו בפיתוח שיטה טיפולית אשר תקל על אנשים הסובלים מזיכרונות טראומטיים או מהפרעה פוסט טראומטית, אך בהמשך נמצא כי שיטת EMDR יעילה גם לטיפול בפוביות, חרדה חברתית, הפרעות פאניקה והפרעה דיסמורפית.

כדי להבין מה זה EMDR, יש להבין איך המוח עובד: המוח הוא אוסף של כל המחשבות, הזיכרונות, האמונות והחוויות שהופכים אדם למה שהוא. הדרך שבה המוח פועל מסתמכת על מבנה המוח, הכולל רשתות של תאי מוח המקשרים בין אזורים רבים ושונים, וכך למשל, ניתן לקשר בין זיכרונות וחושים. הרשת הזו מאפשרת לאזורים אלה לעבוד יחד וזו הסיבה שהחושים - מראות, צלילים, ריחות, טעמים ותחושות - יכולים להעלות זיכרונות באופן חזק ומוחשי[2].

EMDR מסתמך על מודל עיבוד מידע אדפטיבי (AIP), תיאוריה על האופן שבו המוח מאחסן זיכרונות. לפי תיאוריה זו, שפותחה על ידי ד"ר שפירו, המוח אוגר זיכרונות נורמליים וטראומטיים בצורה שונה. במהלך אירועים רגילים, המוח אוגר זיכרונות בצורה חלקה – הוא מחבר את האירועים גם לדברים אחרים שנמצאים בזיכרון. אלא שבמהלך אירועים קשים או טראומתיים, הרשת הזו לא עובדת כהלכה ויש נתק בין מה שחווים (רגש, שמיעה, ראיה) לבין מה שהמוח מאחסן בזיכרון. בדרך זו, המוח שומר זיכרונות טראומתיים באופן שאינו מאפשר ריפוי. למעשה, טראומה היא כמו פצע שהמוח לא הצליח לרפא, ומכיוון שלא הייתה לו הזדמנות להחלים, המוח לא מודע לכך שהסכנה (האירוע הטראומתי) למעשה הסתיימה. חוויות חדשות יותר יכולות להתחבר לחוויות טראומטיות קודמות ולחזק את החוויה שלילית שוב ושוב, וזה עלול לשבש את הקשרים בין החושים והזיכרונות. בדיוק כמו שהגוף רגיש לכאב בגלל פציעה כלשהי, לנפש יש רגישות גבוהה יותר לדברים שנראו, נשמעו, הורחו או הורגשו במהלך אירוע הקשור לטראומה. זה קורה לא רק עם אירועים שזוכרים, אלא גם עם זיכרונות מודחקים. בדומה לאופן שבו למדנו לא לגעת בתנור חם כי הוא עשה כוויה ביד, כך המוח מנסה לדכא זיכרונות ומונע גישה אליהם, כי הם כואבים או מטרידים. עם זאת, הדיכוי אינו מושלם ולכן "הפציעה" עדיין יכולה לגרום לתסמינים, לרגשות ולהתנהגויות שליליים[2].

מתי מתבצע

טיפול EMDR יכול לעזור לאנשים בעלי מגוון רחב של מצבים נפשיים. ילדים, בני נוער ומבוגרים בכל הגילים יכולים להפיק תועלת מטיפול זה[2].

הטיפול אינו כרוך בשיחות מפורטות על החוויה המעיקה, שכן השיטה מתמקדת בשינוי הרגשות, המחשבות או ההתנהגויות הנובעות מחוויה זו (טראומה). זה מאפשר למוח לעבור תהליך ריפוי טבעי[2].

הטיפול נבדק מחקרית, אך הדעות לגבי יעילותו שנויות במחלוקת: חלק מן המחקרים תומכים ביעילותו, אך יש הטוענים כי לתנועות העיניים אין השפעה ממשית, וכי יעילותה של שיטת EMDR נובעת דווקא מהשימוש בטכניקות הקוגניטיביות-התנהגותיות הקלאסיות.

לצד זאת, גופים גדולים ברחבי העולם תומכים בשיטת EMDR ובהם האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, האגודה הבינלאומית למחקרי לחץ טראומטי (ISTSS), הברית הלאומית למחלות נפש (NAMI), המכון הלאומי למצוינות בבריאות ובטיפול בבריטניה (NICE), ארגון הבריאות העולמי (WHO) ועוד מוסדות רבים אחרים[1].

הכנות לטיפול

במפגש עם המטפל/ת יוסבר למטופל/ת על EMDR – שיטת הטיפול, התהליכים, תרגול תנועת העיניים (או מרכיבים אחרים). EMDR הוא טיפול פרטני שניתן בדרך כלל פעם עד פעמיים בשבוע, בסך הכל 6-12 מפגשים, למרות שבחלק מהמקרים ניתן אף לבצע פחות מפגשים. ניתן לקיים את המפגשים בימים רצופים[3].

מהלך הטיפול

טיפול EMDR מורכב משמונה שלבים מרכזיים, שיכולים לארוך במספר מפגשים בודדים ועד למספר חודשים, בהתאם למצבו של המטופל/ת:

שלב ראשון - הצבת מטרות ולמידת טכניקות הרגעה עצמית: בשלב זה מתאר המטופל/ת אירועים מאיימים מן העבר ואת הסיטואציות שמעוררות חרדה בהווה. מטרות הטיפול מוגדרות ונבחנת התאמת המטופל/ת לטיפול. כמו כן, המטופל/ת לומד/ת טכניקות בסיסיות להרגעה עצמית.

שלב שני - בחינת טכניקות ההרגעה: בשלב זה נבדק אם המטופל/ת שולט/ת בטכניקות ההרגעה העצמית וחש/ה עמן בנוח. במידת הצורך, נלמדות טכניקות נוספות.

שלב שלישי – הכנה ל-EMDR: המטופל/ת מתבקש/ת לזהות דימוי ויזואלי (למשל, מראה של אוטובוס לאחר הפיגוע), ולתאר מחשבה עצמית שלילית המקושרת לאירוע ("אין לי סיכוי להתגבר ולהצליח"), ותחושות גופניות או רגשות הקשורים לאירוע. כמו כן, המטופל/ת מתבקש/ת לחשוב על תחושה עצמית חיובית חלופית שהוא מעוניין בה ("אני אדם חזק ויש לי סיכוי להצליח"). לאחר מכן מדרג/ת המטופל/ת את מידת האמונה שלו/ה בתקפותן של התחושות השליליות והחיוביות. בנוסף, בשלב זה לומד/ת המטופל/ת לזהות ולהפריד בין תחושות שליליות (מחנק, קוצר נשימה) לבין אמונות קוגניטיביות (יקרה משהו רע, אני חסר אונים).

שלבים רביעי עד שישי – בשלבים אלו המטופל או המטופלת יתמקדו ברגשות ובזיכרונות השליליים, תוך ביצוע מעקב ויזואלי אחרי אצבעותיו של המטפל/ת. התהליך חוזר על עצמו תוך כדי שהמטופל/ת מתבקש/ת "לרוקן את מחשבותיו/ה" - להתמקד בתחושות שעולות. לאחר מספר חזרות על כל אחד מן הסטים, יורדת לרוב השפעתם הרגשית העזה של הזיכרונות והתחושות השליליים. השלב מסתיים כאשר רמת החרדה ואי הנוחות בתגובה לייצוגים השליליים הופכת לאפסית. בהמשך התרגול, הופכים ההיבטים והתחושות החיוביים לדומיננטיים יותר והשלב החמישי ממוקד בחיזוק אמונתו של המטופל בתקפותם. בשלב השישי מתאמן/ת המטופל/ת בהעלאה של הזיכרונות הטראומטיים למודעות מבלי לחוות את הרגשות השליליים החזקים.

שלב שביעי - סגירה: בשלב זה בודקים המטופל/ת והמטפל/ת את השפעתם הרגשית של הזיכרונות הטראומטיים על המטופל/ת ומחזקים את טכניקות השליטה וההרגעה העצמית שנלמדו בשלב השני. כמו כן, תינתן הנחייה למטופל/ת לתעד זיכרונות, חלומות ותחושות שליליות שיכולים לעלות עד למפגש הטיפולי הבא.

שלב שמיני - הערכה מחדש: שלב זה פותח כל מפגש, וכולל בחינה משותפת של התיעוד שערך/ה המטופל/ת, של המצב הרגשי ושל הסיטואציות בהן עדיין מתעוררים קשיים וחרדה. בהתאם להערכה זו מחליטים המטפל/ת והמטופל/ת במה תתמקד הפגישה.

אחרי הטיפול

לפני ואחרי כל טיפול EMDR, המטפל או המטפלת יבקש מהמטופל/ת לדרג את רמת המצוקה.

סיכונים

בזמן הטיפול תיתכן הרגשה לא נוחה, שכן נעשית התמקדות בזיכרונות או באמונות הקשורים לטראומה. תחושות אלו הן בדרך כלל קצרות ואנשים נוטים להרגיש טוב יותר כשהם ממשיכים לעשות הטיפול. רוב האנשים שמשלימים EMDR מגלים שהיתרונות עולים על אי הנוחות הראשונית[4].

EMDR הוא טיפול בטוח יחסית, ללא תופעות לוואי שליליות בסיומו. עם זאת, ולמרות השימוש הגובר בו, אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש עדיין לא תמימי דעים בנוגע ליעילותו. חלק ממבקרי השיטה טוענים שהמחקרים שנעשו כללו רק מספר קטן של משתתפים. לצד זאת, כפי שכבר הוזכר לעיל, מחקרים אחרים הראו את יעילות הטיפול[5].