ריפוי בעיסוק (Occupational therapy)

המינוח "ריפוי בעיסוק" הוא שם של תחום טיפול הרחב בהרבה מזה הכלול בשם עצמו. התחום כולל, את האבחון והטיפול שייעודו לעודד את המטופל לפעול במידה המרבית האפשרית כעצמאי, כאשר הוא מיישם את כל יכולותיו באמצעות המיומנות שרכש בטיפול.

מכאן, תשומת הלב בטיפול מופנית למיקוד ואיתור היכולות של כל אדם, כך שניתן יהיה להפעילו במידה המרבית כדי לטפל בעצמו, במשפחתו, בבית ובקהילה. השאיפה לאפשר לכל אדם לפעול במידה המרבית להשגת סיפוק עצמי, תעסוקה, בילוי ופרנסה. הטיפול מתבצע באמצעות עבודה פרטנית וקבוצתית בתחומי התפקוד השונים: תפקודי "היומיום" הבסיסיים, כמו לבוש ורחצה (ADL - אי.די.אל), תפקודי "היומיום" המורחבים, כמו נסיעה בתחבורה ציבורית, תשלום בכסף, אחזקת משק בית ופעילות חברתית, כמו גם רכישת מיומנויות לשיפור התקשורת בבית ובקהילה. כך, תחומי הטיפול נרחבים וכוללים מיומנויות מוטוריות, קוגניטיביות והתנהגותיות. הטיפול כולל עבודה במכון, בבית המטופל ובקהילה, נוסף לאלה, ייעוץ והתאמה בנושאי אביזרי עזר וניידות לבית, לקהילה ולעבודה.

זהו תחום התמחות טיפולית בפני עצמו, הנלמד בחוגים ייחודיים באוניברסיטאות. כדי לעסוק בתחום, יש צורך בהכשרה אקדמאית. 
הפעילות היא בתת-התמחויות שונות:

1. בילדים: הלוקים בהפרעות בהתפתחות מוטורית, קוגניטיבית, ברכישת השפה והתנהגותיות/רגשיות. התאמת אביזרים לעידוד העצמאות, למרות הנכות.

2. במבוגרים: הפרעות נרכשות בשל פגיעה מולדת, אקוטית, כרונית או כתוצאה מהזדקנות. ההפרעות יכולות לנבוע ממחלות בתחומים שונים, כמו פגיעה בגפיים, במערכת העצבים (ההיקפית ו/או המרכזית) והפרעה בתפקוד ההתנהגותי/רגשי.

3. התאמת ציוד עזר לפעילות הנכה. בנייה והתאמה של סדים. המלצות לארגון הבית וסביבתו כדי שיותאם להגבלות שבהן לוקה הנכה. התאמת סביבת העבודה (ארגונומיה).

הטיפולים הניתנים על ידי המרפאים בעיסוק, הם בדרך כלל חלק מכלל הפעילות של צוות רב-מקצועי הכולל רופאים ובעלי מקצועות "עזר רפואיים" אחרים, כמו רפואת ילדים (מיילדות, התפתחות הילד), אף אוזן גרון, נוירולוגיה, רפואה פיזיקלית, שיקום וכן מקצועות עזר רפואיים, כמו פסיכולוגיה, קלינאות תקשורת ופיזיותרפיה. המרפאים בעיסוק מועסקים בבתי חולים כלליים, שיקומיים, גריאטריים ופסיכיאטריים, בגני ילדים, בבתי ספר, במרכזי השמה ובמוסדות לחולים כרוניים.