המדריך המלא: כל מה שצריך לדעת על תרומת ביצית

הילד הראשון שנולד מתרומת ביצית דווח ביולי 1983 במרפאת IVF באוסטרליה. פריצת הדרך המדעית הזו הביאה עמה תקווה חדשה לכל מי שלא הצליחו להביא ילדים בשל אי פוריות נשית, ולנשים הנמצאות בסיכון גבוה להעברת מחלות גנטיות.

קראו עוד: החידושים הרפואיים שיעזרו לכם להיכנס להריון

תרומת ביצית הינה הליך רפואי המאפשר לזוגות רבים להגשים את החלום ולהביא ילד לעולם. בעקבות שינויים חברתיים שהתרחשו במאה האחרונה ביחס למעמד האישה, וכן לאור ההכרה הגוברת במערכות יחסים חד מיניות - נולד הצורך במענה רפואי-טיפולי עבור זוגות הרוצים להרות ולא מצליחים מסיבות כגון איכות ביציות ירודה או היעדר ביציות. 

מהו הליך תרומת ביצית?

תהליך תרומת ביצית הוא הליך שבו נשאבות ביציות מתורמת בריאה וצעירה ומופרות בזרע של בן הזוג של הנתרמת -  או בזרע של תורם. לאחר מספר ימים מחזירים את הביצית המופרית לרחמה של הנתרמת, בתהליך שדומה בעיקרו להזרעה תוך רחמית. 

למי מתאים הליך תרומת ביציות?

זוגות עקרים עשויים לפנות לתרומת ביציות כאשר הביציות של בת הזוג לא מסוגלות לייצר הריון בר קיימא, או כאשר הסיכויים לכך נמוכים מאוד. במקרה כזה האופציה של תרומת ביציות היא מעשית יותר, וכך גם סיכויי ההצלחה. מצב כזה שכיח יותר בגיל פוריות מתקדם.

נשים שעברו טיפולי פוריות והוכח כי איכות הביציות שלהן אינה גבוהה עלולות להיזדקק אף הן לתרומת ביציות, כמו גם נשים שהן בעלות רזרבה שחלתית נמוכה ביותר - מצב הנגרם לאחר כריתת שחלות, בגיל המעבר, בעקבות טיפולי כימותרפיה או הקרנות, ומבעיות אוטואימוניות (האינדיקציות המצביעות על רזרבה שחלתית נמוכה, המצריכה טיפול עם תרומת ביציות: AFC - Antral follicle count - קטן מ- 0-3; AMH - קטן מ-0.1; FSH - מעל 25.

תרומת ביציות תתאים בדרך כלל גם לנשים עם כשל שחלתי מוקדם, שהוא הגורם המוביל להפסקת ייצור ביציות בגיל צעיר -  לעתים כבר בשנות ה-20 המוקדמות.

באילו עוד מצבים יזדקקו לתרומת ביציות?

- במצב של הופעת גיל המעבר לפני לגיל 40 (אצל נשים מסוימות הדבר עלול לעתים להתרחש כבר בשנות ה-20).

- בהיעדר מולד של שחלות (חלק מהנשים נולדות ללא השחלות), או בהיעדר שחלות כתוצאה מפרוצדורה ניתוחית. 

- במקרה של הפרעה גנטית אצל האישה, הגורמת לעקרות ומהווה סיכון לצאצאים. 

- אצל נשים עם בעיה מולדת בייצור ביציות, כמו למשל בתסמונת טרנר (חוסר מלא או חלקי של אחד מכרומוזומי המין X).

- אצל נשים בנות 45 שנה ויותר, שהסיכוי להרות מביציותיהן בטיפולי פריון היא אפסית. 

- אצל זוגות חד מיניים.

- במקרים של כישלון חוזר בטיפולי הפריה חוץ גופית או נגישות קשה לשאיבת ביציות מהשחלה.

- אצל נשים עם מחלות גנטיות, שהליך תרומת הביציות יסייע במניעת לידת ילד פגום גנטית.

באילו מצבים יימנעו מהליך תרומת ביציות?

- בגיל מאוד מבוגר (מעל 54 לפי ההוראה הישראלית).

- בהיעדר רצון שרירותי לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית.

- במצב של גחמה לילד עם מראה ומאפיינים מסוימים - על אף שהאישה היא בעלת יכולת להביא ילדים משלה.

- במצב של מחלה העלולה לסכן במידה משמעותית את חיי האישה במהלך ההריון.

כיצד מתכוננים לקראת תהליך תרומת ביצית?

הכנת התורמת: ההכנה של האישה התורמת את הביציות כוללת סדרת בדיקות לגילוי מחלות כמו דלקת נגיפית של הכבד ואיידס (HIV), בדיקות גנטיות כנדרש (ציסטיק פיברוזיס ו-X שביר), בדיקת סוג דם ו-RH. בחינת עברה הרפואי של התורמת מבחינה מיילדותית ומבחינה רפואית חשוב ביותר על מנת למנוע סיבוכים עתידיים במהלך ההריון, כמו גם כל מידע בדבר ההיסטוריה הרפואית המשפחתית שלה והערכה לגבי בריאותה הנפשית. כל אלה הם חלק מתהליך המיון של התורמות. 

בנוסף על זאת, מידע לגבי המאפיינים החיצוניים של התורמת (גובה, משקל, צבע שיער, צבע עיניים), מוצאה והשכלתה הם רלוונטים ביותר וחשובים לצורך הליך ההתאמה (בהתאם לחוק הישראלי זהותה של התורמת נשארת חסויה). עוד נדרשת התורמת לעבור בדיקה רפואית מקיפה, הכוללת בדיקת אגן ובדיקת אולטרסאונד, כדי לבחון את מצב השחלות ואת מצב אברי האגן האחרים. 

הכנת הנתרמת: במסגרת ההליך האישה שלה תורמים את הביציות תעבור בדיקות דם לצורך בירור מחלות זיהומיות כמו צהבת B ו-C,HIV ,סיפיליס, סוכר, כימיה כללית, תפקודי כבד, כליות, קרישה, משטח פאפ, סוג דם ו-RH, וירוסים כמו CMV, טוקסופלסמוזיס ובדיקת שד.  

גם בן זוגה של הנתרמת יחויב לעבור את כל הבדיקות הזיהומיות ובנוסף לבצע בירור גנטי מקיף לשלילת נישאות גנטית כלשהי. אם משתמשים בזרע תורם - ישנם בנקי זרע המבצעים לזרע המיועד כ-50 בדיקות שונות (המספר המקסימלי של בדיקות) לנישאות גנטית.

ההליך הטיפולי מחייב גם מתן טבליות הורמונליות לנתרמת. אלה הן טבליות המכילות אסטרוגנים, שיבטיחו התעבות הולמת של רירית הרחם עד למועד הנדרש לשם החזרת העוברים שיוצרו. התורמת, לעומתה, תקבל סדרה של זריקות להשראת ביוץ על מנת שאפשר יהיה לשאוב משחלותיה מספר אופטימלי של ביציות בשלות.

כיצד מתבצע הליך שאיבת הביציות וההפריה? 

שאיבת הביציות עצמן היא הליך זעיר-פולשני, שנמשך 30-20 דקות, ומתבצע תחת הרדמה. מחט מונחה אולטרסאונד קטן מוחדרת דרך הנרתיק כדי לשאוב את הזקיקים בשתי השחלות. במקרים שבהם הטיפול נעשה בחו"ל, מעבירים לשם את מנת הזרע של בן הזוג או של התורם (אם זה נעשה בארץ והתרומה מחו"ל אז זרע קפוא) -  או שבן הזוג טס במיוחד על מנת למסור דגימת זרע טרייה למעבדה בחו"ל. במעבדה בחו"ל מבוצעת ההפריה בין הזרע שהתקבל לבין הביציות שנתרמו. החזרת העוברים לרחמה של הנתרמת מתבצעת בטווח של יומיים עד שישה ימים לאחר ההפריה. ההחזרה יכולה להתרחש במרפאה בחו"ל או לחילופין ביחידה בארץ שאליה מועברים העוברים, כאשר הם טריים, באינקובטור נייד, או מוקפאים במיכל של חנקן נוזלי.

כיצד מתכוננים לקראת החזרת העוברים לרחם?

לצורך החזרת העוברים לרחם יש צורך בהכנת רירית הרחם של הנתרמת. הכנת רירית הרחם של נתרמות מדמה במידה רבה את המחזור הטבעי על ידי שימוש עוקב באסטרוגן בשלב ראשון, ובפרוגסטרון ואסטרוגן בשלב שני. הכנת השלב הראשון נעשית באמצעות אסטרוגן באופן אורלי (8-4 מ"ג) או טרנסדרמלי (בפאץ' - 0.2- O.4 מ"ג). ההכנה של רירית הרחם במינונים סופר פיזיולוגיים תורמת בין היתר לשיעור ההריונות הגבוה המושג בטיפולים עם תרומת ביציות. היתרון היחסי בשימוש טרנסדרמלי של אסטרוגן להכנת רירית הרחם אינה גורמת לעלייה עודפת של רמות האסטרוגן בדם על כל המשמעות הקלינית ותופעות הלוואי האפשריות.

אורך השלב הראשון של טיפול באסטרוגן משתנה וחסר משמעות קלינית - בטווח של שישה עד 38 יום, עד לתחילת השלב השני של הוספת פרוגסטרון להליך הטיפולי. במרבית הפרוטוקולים להכנת רירית הרחם ניתן אסטרוגן 14 יום לפני מתן הפרוגסטרון, אולם גם אם תקופה זו התארכה, לא הודגמה שום ירידה בשיעור ההריונות (וזאת עקב הצורך לסנכרן את ההכנה אל מול מועד השאיבה של תורמת הביציות).

הסינכרוניזציה של הנתרמת והתאמת רירית הרחם שלה למועד החזרת העוברים שהתקבלו מתרומת הביציות הוא יחסית פשוט. הנתרמת מתחילה את הטיפול כמה ימים לפני תחילת השראת הביוץ אצל התורמת, על מנת לאפשר כ-14 ימי חשיפה של רירית הרחם לאסטרוגן - לפני מתן הפרוגסטרון.

אצל נשים מבייצות אפשר לתת טיפול לדיכוי התהליך ההורמונלי באמצעות תכשיר המאפשר התחלת טיפול באסטרוגן החל משבועיים לאחר מתן הדיכוי כשהושג דיכוי הורמונלי מתאים, המדמה את הסטטוס ההורמונלי של אישה בזמן המחזור - חלון הזמן שבו נוצר דיכוי מאפשר התחלת טיפול עם אסטרוגן לפי הצורך - ללא סכנה של ביוץ מוקדם, העלולה לשבש את התהליך של הכנת רירית הרחם של הנתרמת.

אצל נשים מבייצות אפשר להתחיל את הטיפול באסטרוגן ביום השני והשלישי למחזור, עד למועד שאיבת הביציות של התורמת - ואז מוסיפים את תכשיר הפרוגסטרון (שלב שני).

כמה מחקרים הצביעו שחשיפה לפחות של יומיים עד ארבעה ימים לפרוגסטרון חיונית לצורך השתרשות של עוברים בני שניים עד 12 תאים. כמות הפרוגסטרון המומלצת לצורך הכנה מתאימה של רירית הרחם לקליטת העוברים המושגים מתרומת ביציות היא 100 מ"ג בזריקות תוך שריריות או 600-100 מ"ג בנרות וגינליים. היתרון בשימוש בנרות הווגינליים הוא הספיגה המקומית ורמות נמוכות יותר של פרוגסטרון בדם (רמה גבוהה של פרוגסטרון גורמת לתופעות לוואי). כאמור במרבית הפרוטוקולים אפשר בשלב השני גם אסטרוגן בתוספת לפרוגסטרון.

אם הושג היריון, יש להמשיך את הטיפול באסטרוגן ופרוגסטרון עד למועד שבו השלייה ההריונית מתחילה לספק את הצרכים של ההיריון - בסביבות שבעה-תשעה שבועות. לעתים, מטעמי ביטחון , ממשיכים בטיפול תוך הורדת המינון בהדרגה עד לסוף הטרימסטר הראשון.