תרגילי ספורט מסייעים במניעת שברים
בנשים מבוגרות הסובלות מאוסטאופניה, מצב המתאפיין בצפיפות ירודה של המינרלים בעצם, תרגילי ספורט ופעילות גופנית יומיומית עשויים להפחית את הסיכון לשברים, כך עולה ממחקר חדש שנערך בפינלנד.
2 דקות קריאה
בנשים מבוגרות הסובלות מאוסטאופניה, מצב המתאפיין בצפיפות ירודה של המינרלים בעצם, תרגילי ספורט ופעילות גופנית יומיומית עשויים להפחית את הסיכון לשברים, כך עולה ממחקר חדש שנערך בפינלנד.
הגדרת אוסטאופניה נקבעת בנוכחות צפיפות מינרלים בעצם (ובאנגלית, Bone Mineral Density, או BMD, בקיצור) שהיא נמוכה מהנורמה, אך אינה נמוכה דיו בכדי לענות על הקריטריונים להגדרת אוסטאופורוזיס.
הופעת שברים בעצמות הינה הסיבוך הרפואי השכיח והחמור ביותר של אוסטאופורוזיס. מרבית השברים מופיעים בעמוד השדרה או בעצם אגן הירכיים – עצמות אלה נושאות את מירב משקל הגוף. שברים באגן הירכיים נובעים בעיקר מחבלה או מנפילה. שבר באגן הירכיים עלול לגרום לנכות ואף למוות כתוצאה מסיבוכים שלאחר הניתוח. כמו כן גם שברים בפרק כף היד, המתרחשים כתוצאה מנפילה, שכיחים ביותר. במקרים מסוימים, שברים בעמוד השדרה עלולים להיגרם ללא כל נפילה או חבלה. הם עלולים להיגרם רק מכיוון שעצמות הגב (החוליות) נחלשות עד כדי כך שהן מתחילות להידחס אחת על השנייה. דחיסת חוליות הגב עלולה לגרום לכאבי גב חמורים הדורשים תקופת החלמה ממושכת. במקרים אלו ייתכן אובדן של מספר סנטימטרים בגובה, בליווי יציבה כפופה.
שברים על-רקע נפילות מלווים בכאב ממושך, הפרעה בתפקוד ובסיכון מוגבר לאשפוז במוסדות ותמותה בנשים מבוגרות. שברי ירך הם החשובים ביותר מבחינה זו, מאחר שמלווים בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים. חולים הסובלים מאוסטאופורוזיס מצויים בסיכון מוגבר לשברים, לא רק בשל צפיפות מינרליםירודה של העצם, אלא גם לאור ירידה בכוח השרירים ובשיווי המשקל.
המחקר כלל 160 נשים מבוגרות עם אוסטאופניה, 84 מהן חולקו לקבוצה שהקפידה על פעילות גופנית ו-76 שימשו כקבוצת ביקורת, ולא קיבלו הנחיות בנוגע לפעילות גופנית. בקבוצת הנשים שהקפידו על פעילות הגופנית, התרגילים נערכו תחת השגחה וכללו תרגילים לשיפור היציבה, חיזוק הרגליים ואימוני כוח. תרגילי הספורט נערכו על-בסיס שבועי, למשך תקופה של שישה חודשים, בין אוקטובר למרץ של כל שנה, משנת 1998 ועד 2001. שתי קבוצות הנשים היו במעקב במשך שבע שנים.
במהלך תקופה זו, 17 נשים שהקפידו על פעילות גופנית נכונה אושפזו בבתי חולים בשל שברים, זאת בהשוואה ל-23 נשים בקבוצת הביקורת.
בקבוצת הנשים שהקפידו על פעילות גופנית לא תועדו מקרים של שברי ירך, זאת בהשוואה לחמישה מקרים בקבוצת הביקורת. לנקודה זו חשיבות רבה, שכן ידוע כי שברי ירך מלווים בעלייה בסיכון לתמותה של נשים מבוגרות.
יתרה מזאת, בקרב נשים שהקפידו על פעילות גופנית חל שיפור משמעותי בחוזק הרגליים, בהשוואה לנשים בקבוצת הביקורת.
במהלך תקופת המעקב, נרשם מקרה תמותה בודד בקרב נשים שהקפידו על פעילות גופנית, זאת בהשוואה לשמונה מקרי תמותה בקרב נשים בקבוצת הביקורת.
תוצאות המחקר מדגישות את התועלת הרבה של פעילות גופנית על-בסיס קבוע, עם השפעה חיובית על שיווי המשקל והיציבה בקרב נשים מבוגרות. מעבר לכך, הקפדה על פעילות גופנית ארוכת-טווח מלווה בהפחתת הסיכון לשברים. חשוב לקחת בחשבון כי נפילות אחראיות ללמעלה מ-90% משברי הירך, המלווים בשיעורי תמותה גבוהים.
לאור זאת, יש להמליץ על פעילות גופנית יומיומית לנשים מבוגרות עם אוסטאופניה.
Arch Intern Med. 2010;170:1548-1556מאת ד"ר עמית עקירוב - עורך ראשי, אינפומד
הגדרת אוסטאופניה נקבעת בנוכחות צפיפות מינרלים בעצם (ובאנגלית, Bone Mineral Density, או BMD, בקיצור) שהיא נמוכה מהנורמה, אך אינה נמוכה דיו בכדי לענות על הקריטריונים להגדרת אוסטאופורוזיס.
הופעת שברים בעצמות הינה הסיבוך הרפואי השכיח והחמור ביותר של אוסטאופורוזיס. מרבית השברים מופיעים בעמוד השדרה או בעצם אגן הירכיים – עצמות אלה נושאות את מירב משקל הגוף. שברים באגן הירכיים נובעים בעיקר מחבלה או מנפילה. שבר באגן הירכיים עלול לגרום לנכות ואף למוות כתוצאה מסיבוכים שלאחר הניתוח. כמו כן גם שברים בפרק כף היד, המתרחשים כתוצאה מנפילה, שכיחים ביותר. במקרים מסוימים, שברים בעמוד השדרה עלולים להיגרם ללא כל נפילה או חבלה. הם עלולים להיגרם רק מכיוון שעצמות הגב (החוליות) נחלשות עד כדי כך שהן מתחילות להידחס אחת על השנייה. דחיסת חוליות הגב עלולה לגרום לכאבי גב חמורים הדורשים תקופת החלמה ממושכת. במקרים אלו ייתכן אובדן של מספר סנטימטרים בגובה, בליווי יציבה כפופה.
שברים על-רקע נפילות מלווים בכאב ממושך, הפרעה בתפקוד ובסיכון מוגבר לאשפוז במוסדות ותמותה בנשים מבוגרות. שברי ירך הם החשובים ביותר מבחינה זו, מאחר שמלווים בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים. חולים הסובלים מאוסטאופורוזיס מצויים בסיכון מוגבר לשברים, לא רק בשל צפיפות מינרליםירודה של העצם, אלא גם לאור ירידה בכוח השרירים ובשיווי המשקל.
המחקר כלל 160 נשים מבוגרות עם אוסטאופניה, 84 מהן חולקו לקבוצה שהקפידה על פעילות גופנית ו-76 שימשו כקבוצת ביקורת, ולא קיבלו הנחיות בנוגע לפעילות גופנית. בקבוצת הנשים שהקפידו על פעילות הגופנית, התרגילים נערכו תחת השגחה וכללו תרגילים לשיפור היציבה, חיזוק הרגליים ואימוני כוח. תרגילי הספורט נערכו על-בסיס שבועי, למשך תקופה של שישה חודשים, בין אוקטובר למרץ של כל שנה, משנת 1998 ועד 2001. שתי קבוצות הנשים היו במעקב במשך שבע שנים.
במהלך תקופה זו, 17 נשים שהקפידו על פעילות גופנית נכונה אושפזו בבתי חולים בשל שברים, זאת בהשוואה ל-23 נשים בקבוצת הביקורת.
בקבוצת הנשים שהקפידו על פעילות גופנית לא תועדו מקרים של שברי ירך, זאת בהשוואה לחמישה מקרים בקבוצת הביקורת. לנקודה זו חשיבות רבה, שכן ידוע כי שברי ירך מלווים בעלייה בסיכון לתמותה של נשים מבוגרות.
יתרה מזאת, בקרב נשים שהקפידו על פעילות גופנית חל שיפור משמעותי בחוזק הרגליים, בהשוואה לנשים בקבוצת הביקורת.
במהלך תקופת המעקב, נרשם מקרה תמותה בודד בקרב נשים שהקפידו על פעילות גופנית, זאת בהשוואה לשמונה מקרי תמותה בקרב נשים בקבוצת הביקורת.
תוצאות המחקר מדגישות את התועלת הרבה של פעילות גופנית על-בסיס קבוע, עם השפעה חיובית על שיווי המשקל והיציבה בקרב נשים מבוגרות. מעבר לכך, הקפדה על פעילות גופנית ארוכת-טווח מלווה בהפחתת הסיכון לשברים. חשוב לקחת בחשבון כי נפילות אחראיות ללמעלה מ-90% משברי הירך, המלווים בשיעורי תמותה גבוהים.
לאור זאת, יש להמליץ על פעילות גופנית יומיומית לנשים מבוגרות עם אוסטאופניה.
Arch Intern Med. 2010;170:1548-1556
האם המאמר עניין אותך?
רופאים בתחום