מחסור בברזל בראי ההומיאופתיה

נראה שכיום קל מאוד לטפל בבעיות של מחסור בגוף האדם. באמצעות בדיקות המעבדה ניתן לבדוק את רמתו של כל חומר, להשוות אותו לממוצע באוכלוסייה ובמקרה של חוסר פשוט נותנים את החומר החסר. פשוט והגיוני, הלא כן?

ניתן לכנות שיטה זו בשם "רפואת התוספים". הבסיס העומד מאחורי רפואה זו פשוט למדי ועיקרו הוא: "חסר? אז נוסיף". בין אם ע"י לקיחה של ברזל או הגברת צריכת מאכלים עתירי ברזל ניתן להעלות את רמתו בדם ולפתור לכאורה את הבעיה. מהי אם כן המניעה מלהשתמש בשיטה זו?

נתינת תוספים לגוף, תוספים שהגוף אמור לייצר בכוחות עצמו, דומה לעשיית שיעורי הבית במקום ילדכם שמתקשה בלימודים. אם עד עכשיו הוא התאמץ במלוא הכוח לעמוד בדרישות היום יום, גם אם הצליח באופן חלקי בלבד, הרי שמעתה הוא יתאמץ אף פחות וזאת מכיוון שאנו "עוזרים" לו. הגוף שהתאמץ לספוג/לשמור/לייצר את כמות הברזל התקינה עובד עכשיו בהילוך נמוך מכיוון שרמת הברזל הפכה גבוהה בעקבות התוספים והגוף מבין שאם אין משבר אין טעם להתאמץ.

כפועל יוצא אנו רואים הרבה פעמים עליה בפרמטר אותו אנו רוצים להעלות, בהמשך התמתנות ולעתים אף ירידה שמחייבת אותנו להגדיל את מינון התוספים ובסוף התהליך אנו עלולים להגיע למצב שבו הגוף תלוי לגמרי בתוספים אותם אנו צורכים. ניתן לנסח זאת בקצרה בחוק שתקף גם בתחומים אחרים בחיים: תחליף יוצר ניוון.

יתרה מכך, הטענה כי חוסר או עודף בחלבון/מינרל/ויטמין מסוים הם הגורמים למחלה ממנה המטופל סובל הינה משוללת יסוד ומבלבלת בין גורם לתוצאה.

מדוע חסר לנו ברזל? מהו הגורם למחסור זה? האם גופנו צורך פחות מידי ברזל? אולי ישנו חוסר בחלבון ferritin שאמון על ספיגת הברזל? ואם כן מהי הסיבה לחוסר זה? ידוע גם שחומציות מופחתת של הקיבה (achlorhydria) מהווה סיבה לחסר ברזל, מה גורם אם כך לחומציות מופחתת? ניוון של רירית המעי במחלת צליאק, החיידק הליקובּקטר פּילורי וגורמים אחרים יכולים גם הם לגרום לאי ספיגת ברזל.

אין כאן כוונה לשאול שאלות קנטרניות אלא להראות כי ככל שהמדע מתקדם הוא מגלה, בעיקר במחלות הכרוניות, שאין גורם מחלה ראשוני חומרי בו ניתן לטפל ע"י תוספת/הפחתה כלשהיא ו"שלום על ישראל" ומאחורי כל סיבה מסתתרת סיבה אחרת. כל טיפול של תוספים, אם כן, לא יורד לעומק הבעיה ולפיכך גם לא יכול להביא לפתרון.

מחסור בברזל הוא ברוב הפעמים סימפטום לבעיה רחבה יותר, הוא התוצאה של המחלה ולא הגורם למחלה ולפיכך הפיתרון הקל של לקיחה מלאכותית של ברזל אינו פיתרון אמיתי.

גם הגישות ה"טבעיות" שאינן דוגלות בלקיחת תוספים מלאכותיים אלא בשינוי תזונתי כך שעל המחסור בברזל נפצה באכילה מרובה של מאכלים עתירי ברזל לוקות בשטחיות. תרופה לא הופכת לכזאת מרגע שהיא נדחסת לכדור לבן ונמכרת בבית המרקחת בתוך אריזה מקרטון אלא מהרגע שבו אנו נוטלים אותה על מנת להשפיע על מצב בריאותנו.
בין אם לקחתי ברזל ע"י צריכה מוגברת של צימוקים ופרי הדר או באבקה לבנה דחוסה בכדור קטן - ביצעתי למעשה את אותה פעולה שהיא העלאת רמת הברזל בדם באופן מלאכותי. אין שום פסול כמובן באכילת מישמשים, צימוקים או כל מאכל אחר כל עוד אני רוצה לאכול אותו כשם שאין שום פסול בשתיית מים כל עוד אני צמא. הגבול בין מזון לתרופה נחצה ברגע שאני כופה על עצמי שינויים כדי לבצע מניפולציה על הגוף ומרגע זה אני פוגע בבריאות שלי.

מה מציעה ההומאופתיה?

מתוך ההבנה כי חולשה, עייפות ובעיות אחרות הינם רק סימפטומים של מחלה אשר נמצאת ברבדים עמוקים יותר מאשר בעיה של רמה נמוכה של חומר זה או אחר בדם, ההומאופתיה לוקחת בחשבון את מכלול הסימפטומים של המטופל ועל סמך תמונה רחבה זו מתאימה לו תרופה ייחודית.

טיפול הומיאופתי מנסה לחזק האדם כך שיהיה מסוגל לפתור את הבעיה בכוחות עצמו, לא תרופה יום-יומית שיוצרת תלות אם כי תרופה חד פעמית (לעיתים יש לחזור על התרופה, בהתחלה בתדירות של פעם בחודש ולאחר מכן בתדירות נמוכה עוד יותר) שמחזקת את גופנו כך שהוא יוכל בכוחות עצמו לשמור על רמות נאותות של החומרים הדרושים לו. זוהי בריאות אמיתית וזוהי מטרתו של הטיפול ההומאופתי.

מאת: ערן אינדיג, הומיאופת קלאסי מוסמך