התעללות בילדות משאירה חותם בדנ"א

חוקרים ממכון מקס פלאנק במינכן, גרמניה, מצאו במחקר אשר פורסם בכתב העת המדעי Nature Neuroscience, כי המטען הגנטי של ילדים אשר עברו התעללות עובר שינוי, הגורם לשחרור מוגבר של הורמוני עקה (סטרס). מצב של שיבוש בוויסות הורמוני העקה מגביר את הסיכון לפתח הפרעת חרדה ודיכאון.

שנים רבות משערים חוקרים, כי לטראומה השפעה על המטען הגנטי האנושי. במחקר הנוכחי הצליחו החוקרים לאתר לראשונה שינוי זה. הם מצאו כי גן הקרוי FKBP5 נמצא שונה בקרב נבדקים שעברו התעללות בילדותם, בהשוואה לאלו שלא סבלו מהתעללות.

לדבריהם, בקרב ילדים בעלי נטיה גנטית מסויימת, אירועי טראומה גורמים למתילציה (הוספה כימית של מולקולות מתיל) של הדנ"א, אשר מביאה לשיבוש מנגנון הבקרה של מערכת הורמוני העקה. כתוצאה מכך, יכולת התמודדותם של ילדים אלו עם מצבי לחץ היא נמוכה יותר, מה שמוביל במקרים רבים להופעה של דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בבגרות.

ידוע כי מחלות רבות הן תוצאה של אינטראקציה בין המטען הגנטי של הפרט לסביבתו. אירועים טראומטיים, במיוחד אלו המתרחשים בילדות, מהווים גורם סיכון להתפתחות מחלות פסיכיאטריות בבגרות. עם זאת, התפתחות מחלה תלויה במידה רבה בנטייתו הגנטית של הפרט. ישנם אנשים שההרכב הגנטי שלהם אינו מושפע מאירועים טראומטיים, בעוד שאצל אחרים הטראומה תגרום למתילציה של הדנ"א.

הגן FKBP5 קשור לתגובתו של האדם למצבי עקה והוא אחראי על ויסות מערכת הורמוני העקה, הורמונים המופרשים בכמות מדודה בכל עת שהאדם נתקל במצב לחץ. כאשר בחנו החוקרים את מבנה ופעילותו של גן FKBP5 בקרב המשתתפים, הם גילו כי הגן שנדגם בקרב המשתתפים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, עבר שינוי פיזיולוגי עקב חשיפתם לטראומה.

החוקרים מציינים כי ממצאי המחקר הנוכחי תורמים להבנת יחסי הגומלין בין סביבה להרכב גנטי, כגורמים למחלות נפש. התוצאות יסייעו לפיתוח טיפולים ייעודיים לאנשים אשר נחשפו לטראומה בילדותם, במטרה לצמצם את הסיכון שלהם לפתח מחלות פסיכיאטרית. עוד מדגישים החוקרים, כי הם מקווים שמחקרם יעלה לסדר היום את הסכנות הרבות הטמונות בטראומות בגיל הילדות והשלכותיהן הקשות.