מסרים בלתי-מילוליים בין בני זוג - מיומנו של מטפל

לחדר הטיפולים שלי הגיע זוג בשנות השלושים לחייהם. היא עוסקת בעריכת דין והוא בראיית חשבון. האישה אוהבת מאוד את עבודתה ומשקיעה בה שעות רבות. הצלחותיה הביאו לכך שהיא נחשבת למקצועית ביותר בתחומה ומשתכרת בהתאם, משכורת גבוהה מזו של בעלה. כל אלה גרמו לבעלה להרגיש פחות ערך בהשוואה אליה. 

לא פעם הוא ניסה להתעניין בחוויות של אשתו בעבודה, אבל היא ענתה בקצרה וללא עניין, מה שגרם לקבע את עמדתו על עצמו כ'שווה פחות'. כדי לחסוך לעצמו את תחושת הדחייה, הוא התעניין פחות ופחות, מתוך מחשבה ש"היא כל כך יעילה, נמרצת ועסוקה, שאין לה עניין רב לדבר אתי על החוויות שהיא עוברת בחיי היום-יום".

האישה, לעומת זאת, חשה שאין לה פרטנר שמראה בה עניין ושאכפת לו ממנה וממה שהיא עושה במהלך היום. כשהם היו משוחחים, הוא היה מעלה נושאים שאינם העבודה שלה, מה שגרם לה להבין שהוא רואה במאמצים שלה דבר מובן מאליו ולא נושא ראוי לשיחה. היא חשה לא מוערכת על-ידו, בזמן שכל הסביבה שלה בעבודה רחשה לה כל כך הרבה כבוד והערכה. 

מכאן החלה שרשרת תגובות, שהלכו וקיבעו עוד יותר את כל אחד מבני הזוג בעמדתו, כשהריחוק ביניהם רק הלך והחריף: הבעל הרגיש מחוץ לתחום בכל הקשור לעיסוקה המקצועי של אשתו ונמנע מלהעלות את הנושא כדי שלא להרגיש דחייה, בעוד שהאישה הרגישה לא מוערכת ולא חשובה על ידי בעלה ולכן נמנעה מלשתף אותו. בני הזוג הגיעו לקליניקה כאשר שורר ביניהם מתח וניכור. הנושא תפס מקום כה מרכזי בתקשורת ביניהם, עד שהצליח להרוס כמעט כל חלקה טובה בזוגיות של השניים.

כאשר הרחבנו ועיבדנו את הנושא, התברר שמבלי לשים לב, נהג הבעל לפנות לאשתו בזמנים שהייתה לחוצה, עמוסה, קצרה בזמן או עייפה. הסיבה לפנייתו אליה בזמנים אלו הייתה רצונו להיות חלק מעולמה, כאשר הרגיש שהיא זקוקה לו; הוא רצה לא רק לדעת מה עובר עליה מבחינה אינטלקטואלית, אלא בעיקר אמוציונלית ורגשית. 

בסיטואציות אלו, היא נהגה לענות לבעלה בתשובות קצרות ענייניות, אשר גרמו לו לתחושת דחייה, בייחוד כאשר חיזקו אצלו את עמדת הנחיתות בשל מעמדה המקצועי. בדיוק ההיפך משחשב, דווקא התגובות הקצרות והענייניות שלה היו שיתוף מצידה בכך שהיא לחוצה, עמוסה ועייפה. בתגובות אלו, היא ניסתה להזמין את קרבתו והבנתו. כלומר, בזמן שהוא הרגיש דחוי מתגובותיה, לתפיסתו, היא למעשה שיתפה אותו בחוויותיה, לתפיסתה.

שני בני הזוג נדהמו לגלות כמה מסרים בלתי-מילוליים הועברו ביניהם ולאיזה הרס גרמו, בהיעדר תקשורת גלויה. שניהם נקטו עמדה שכללה פרשנות ופתרון: הבעל הרגיש דחוי על בסיס הפרשנות שלו ולכן פחות התעניין באשתו, בעוד שהיא פירשה את חוסר ההתעניינות שלו כחוסר הערכה. כאשר ההבנות היו מוטעות, גם הפתרונות שכל אחד מהם בחר היו שגויים. הם היו כל-כך עסוקים ב'לפתור את הבעיה' ופחות בלהבין אותה, מה שהוביל את שניהם לעשייה מהירה, אך לא יעילה.

אחד המוטיבים המרכזיים שחוזרים בין בני זוג הוא האופן בו כל אחד מפרש את ה'עובדות' לפי תפיסותיו והבנתו, מבלי לאשש אותן עם הצד השני. פירוש מוטעה יוצר פער בין בני הזוג, שגורר מתח ורגישות יתרה. מכאן הדרך לאינסוף חיכוכים ומרירות 'קלה', אשר עלולים להוביל לתחושה שלבעיה ולעיתים אף לזוגיות, אין פתרון.

הפרשנויות שלנו את המציאות נתפסות כה אמיתיות, מה שמקשה עלינו לחשוב שאולי יש דרך נוספת לראות את המציאות, בדיוק כמו הסתכלות על חלק מתמונה שלמה. אנו עלולים להאמין שבן/בת הזוג שלנו לא מתחשבים, לא מתעניינים, לא ברי שיח, לא אחראים ועוד, על סמך הפרשנויות שלנו בלבד. 

הפתרון הוא בדרך כלל שיח פתוח, כנה ומשתף, בו שני בני הזוג מלבנים ומבהירים את תחושותיהם, תוך הזמנה למתן וקבלה של הסברים. שיח מסוג זה, ללא האשמה או שיפוט ומתוך רצון הדדי לשיפור ותועלת, יהפוך כל קונפליקט מסוג זה להזדמנות לשיפור, בנייה וקירבה רבה יותר.