איך פותרים קונפליקטים בזוגיות? כך תעשו זאת ב-5 שלבים

לכולנו יש דברים שמפריעים לנו בבן או בת הזוג ונושאים שאנו לא רואים עין בעין. הבעיה היא שפעמים רבות אנו פותחים שיחה בנושא ומסיימים אותה כועסים - בלי שפתרנו דבר. הנה 5 שלבים פשוטים למדי, שיעזרו לכם לדבר על הבעיה ולהגיע לפתרון אמתי עבור שניכם:

שלב ראשון: תזמון זה הכל

אם בחרנו לפתור קונפליקטים, חשוב לבחור את הזמן המתאים לשני בני הזוג, כי לא פעם אנו מתחילים לדון בנושא מסוים כאשר רק לאחד מאתנו זהו זמן מתאים, מה שגורם לצד שאינו פנוי רגשית לדו-שיח להיות לא מרוכז ולענות קצר ולא תמיד 'לעניין' ולבן הזוג הראשון שיזם את דו השיח לתחושה של "הנה אני מתאמץ, אני מדבר, מנסה לפתור בעיות ובן הזוג לא מספיק רציני, הוא לא משקיע כמוני בדו שיח".

לכן, דבר ראשון תדאגו למצוא זמן מתאים לשניכם. תחליטו שעתיים או יומיים מראש, העיקר ששניכם תהיו מוכנים רגשית לדו שיח - זה השלב שבו אנו יוצרים את המסגרת לדו שיח. בשלב הזה אני פונה לבת הזוג ושואל אותה: "חשוב לי לדבר על נושא שעות העבודה שלך. האם זה בסדר מבחינתך לדבר על זה כעת?" האישה יכולה לומר "כן" וזה מצוין, אבל היא יכולה גם לומר: "לא כעת, אני לא יכולה" ואז חשוב שבן הזוג לא יפרש את תשובתה כחוסר אכפתיות, אלא שימשיך הלאה וישאל אותה: "בסדר, כעת את לא יכולה. מתי אפשר? היום בערב, מחר בבוקר? בואי נמצא זמן שיתאים לשנינו". 

זה לא מס שפתיים. זו פנייה שמגיע מתוך כבוד והערכה לבת הזוג, מתוך הבנה שבן הזוג שלנו לא יכול להיות זמין לנו כל הזמן ויש לו צרכים שונים, בזמנים שונים. זה מגיע ממקום המקבל את השני, הווה אומר שמעבר למילים שנאמרות יש מסר ברור שעובר בזוגיות הזו - מסר של כבוד והערכה לשונות שבינינו.

שלב שני: התמקדות בבעיה אחת

אם יש לנו מספר בעיות, לא יהיה מועיל לדבר על כולן בבת אחת, כי כך אנו נכנסים למערבולת של בעיות ותחושות שליליות, מה שיוצר שני דברים שלילים לפחות: דבר ראשון, אם לא נהיה ממוקדים סביב בעיה אחת לא נצליח לפתור את הבעיות שהעלינו. דבר שני, כשאנו מציפים עוד בעיה ועוד בעיה, אנחנו יוצרים אוירה של ריחוק וניכור, מוצפים בתחושה שמעצימה ומדגישה את ההבדלים בינינו, תחושה המפנה זרקור כלפי עוצמת הבעיות ואי ההסכמות שיש בינינו. לכן, חשוב להיות ספציפי ולהתמקד בבעיה אחת. וחשוב אף יותר להציג את נושא הדיון בצורה ברורה. לדוגמא, במקום לומר: "יש לנו בעיות בחינוך ואנחנו צריכים לדבר עליהן", משפט שהוא כללי ומעורפל מדי, אמרו: "אני רוצה לדבר על המשמעת של הבן הבכור שלנו, אני רואה שהדעות בינינו חלוקות, חשוב לי לשמוע את דעתך ולהשמיע את דעתי ולראות מה עושים". באופן זה תוכלו לקיים דו שיח מפורט ומדויק יותר.

התמקדו כל פעם בבעיה אחת והציגו את נושא הדיון בצורה ברורה

שלב שלישי: הצגת הבעיה ללא פרשנות

כשאנחנו מציגים את הבעיה שלנו, נציג אותה בלי פרשנות. לדוגמא, אם אני אומר לבת הזוג שלי: "הדרך שלך ליצור אווירת משמעת בבית היא לא טובה ולא מצליחה וכבר אלף פעמים אמרתי לך איך ליצור אוירה של משמעת בבית, אבל זה נראה כאילו זה בכלל לא מעניין אותך", זו הצהרה שיש בה הבעת פרשנות, כי אולי מבחינת בת הזוג הדרך ומידת המשמעת בבית היא בסדר גמור, זו פרשנות של בן הזוג שהמשמעת שאשתו יוצרת בבית היא לא טובה. גם האמירה של בן הזוג גם: "זה נראה כאילו זה בכלל לא מעניין אותך" היא פרשנות, כי ייתכן שזה כן מעניין אותה. הוא יוצא מנקודת הנחה שלא.

הכנסת פרשנות של צד אחד לדו שיח גוררת תגובה של הצד השני בפרשנויות מצדו ותוך כמה שניות אנו נלכדים למערבלות של פרשנויות ושוכחים בשביל מה אנחנו מדברים.

כמובן שכשבני זוג אומרים אחד לשני "כבר אלף פעמים אמרתי לך כך וכך" זו ביקורת סמויה, כי מי לא מבין אחרי שאמרו לו אלף פעמים, חוץ מאדם בעל בעיות אינטלקטואליות. לכן משפטים כאלו רק פוגעים ביכולת שלנו להצליח להעביר מסר, כי המאזין לנו כבר לא עסוק בלשמוע את המסר שלנו, אלא בלהגן על עצמו מפני הביקורת.

שלב רביעי: העלאת 5 פתרונות 

בשלב זה, כל אחד מכם רושם על דף חמישה פתרונות לפחות לבעיה שהעליתם, המתאימים לשני בני הזוג. אל תוותרו לעצמכם. רשמו חמישה פתרונות, גם אם זה נראה לגם לא ריאלי או הגיוני, כי לא פעם מה שקורה בזוגיות הוא שדפוס החשיבה הופך מקובע ובעקבות זאת פעמים רבות גם הזוגיות מקובעת. חשיבה יצירתית יכולה לאפשר חוויות ותחושות חיוביות בזוגיות. לכן חשוב בשלב זה לפתוח את ערוץ המחשבה היצירתית.

כשאנו מרגישים שלא מבינים אותנו ושהדעות שלנו לא נכונות, המוח שלנו עסוק בלהתגונן ולהצדיק עצמו ואז אנו חושבים בצורה מאוד חדגונית ופעמים רבות גם נראה לנו שיש פתרון אחד בלבד - הדרך שלנו - ואם לא, אין שום פתרון אחר. השלבים המקדימים לשלב זה עוזרים למנוע מצב רגשי זה.

חשוב שהפתרונות יענו על הצרכים של שני בני הזוג. לדוגמא, אם בת הזוג מרגישה שבן זוגה רך מדי עם הילדים, להציע פתרון בסגנון "מעכשיו תתחיל לומר לילדים מה לעשות וגם תדאג שהם יצייתו לך" הוא פתרון שמתאים במאת האחוזים לאישה, אבל כנראה שלבן הזוג זה לא יתאים בכלל. לעומת זאת, פתרון שאומר "אל תאמר לילדים מה לעשות כל הזמן, תן להם חופש כמו שזה חשוב לך, אבל כשאתה מחליט לומר להם לעשות משהו - חשוב לי שתעמוד מאחורי המילה שלך ותעמוד על זה שיעשו מה שאמרת להם". כאן בת הזוג מציעה פתרון העונה גם על הצרכים שלו וגם על הצרכים שלה.

אם בני הזוג יעלו כך עשרה פתרונות (כל אחד חמישה), הם יוכלו לבחור מתוך מאגר הפתרונות שלהם את המתאים ביותר או לנסות ולמזג בין מספר פתרונות. אחד הדברים היפים שיעלו מתרגיל זה הוא ששני בני הזוג מתרגלים לחשוב גם על פתרון המתאים לצד השני, מה שנותן תחושה טובה לשני בני הזוג, יוצר אוירה של גישור על פערים, תחושה של אחווה והבנה, אשר בהחלט עשוי להוסיף נדבכים חשובים לבניין הקשר הזוגי.

שלב חמישי: יישום, בדיקה ושכלול הפתרון

אחרי שבחרנו את הפתרון שנראה לנו מתאים, אנחנו מתחילים לתרגל אותו במציאות. כאן חשוב להדגיש שבתנאי מעבדה, כלומר בתיאוריה, הפתרון שבחרנו ודאי נראה מתאים, אבל כעת כשאנו בחיי המציאות, לא בטוח שהפתרון יעבוד מאה אחוז. 

בגלל שאנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, עולם שאחד הדברים הבטוחים בו הוא שינוי מתמיד, יכול מאוד להיות שהפתרון שהעלנו היה מתאים לסיטואציה של חודש שעבר והיום כבר פחות מתאים. לכן תמיד נצא מנקודת הנחה שיכול להיות כי המציאות תשתנה קצת ושזה לא יהיה הפתרון המתאים לנו ביותר.

לכן, אם שמנו לב שהפתרון לא מתאים לגמרי, אין זה אומר שהתהליך היה לא נכון, אלא שלא הצלחנו לחזות טוב את המציאות.
מה שעלינו לעשות הוא לבדוק מה כן היה טוב בפתרון הנוכחי. על מה שלא היה טוב, נדבר יחד ונבדוק איך לשכלל את הפתרון, כי בטווח הארוך התהליך יביא לשינוי חיובי במערכת הזוגית ולפעמים הפתרון זקוק לכוונון נוסף.