להציב גבולות לילדים

גבולות הם לא רק אמצעי להתנהלות מאוזנת יותר במערך המשפחתי, אלא כלי שיעזור לילד להגיע בעתיד לשליטה עצמית. ילד ללא גבולות הוא ילד מלא בתחושת בלבול ואי הבנה של הגבולות בעולם. אם הילד מדבר בצורה בוטה ללא גבולות להורים, בעתיד - כשיצא לחברה עם דפוס תקשורת זה, הוא עלול להיכשל ולא להבין מדוע אנשים לא 'שורדים' את השפה הלא נעימה שלו, הרי ההורים שלו 'סבלו' את זה.

מחקרים מראים שילדים אשר גדלו ללא גבולות הם בעלי סיכון גבוה יותר לסבול בעתיד מחרדות, מאחר שילדים אלו מרגישים שההורים שלהם לא מספיק 'חזקים' ושאין להם תמיכה רגשית מדמות גדולה וחזקה מהם.

איך מציבים גבולות?

ההורים הם אלו שמחליטים מהם הגבולות המתאימים לערכים, לאקלים ולאווירת הבית. חשוב כהורים להיות עקביים בגבולות שמציבים, כלומר - מה שאסור היום יהיה אסור גם מחר. כמובן שבמידת הצורך, יש מקום להתגמשות, אך לפחות ב- 80% מהפעמים אין צורך להתגמש, לכן חשוב להחליט מראש על איזה גבול עליכם כהורים להצליח לעמוד בו לטווח ארוך ולא רק ליום יומיים.

לדוגמא, אם הקצבתם זמן למשחק מחשב, לאירוח חבר בבית, לעשייה בבית וכדומה, חשוב לעמוד מאחורי הבקשה שלנו ואם כהורים אנו לא עושים זאת, אנו מעבירים מסר לילד שהאמירה שלנו לא בעלת משמעות רבה.

כמובן שכל אקט של אלימות פיזית או מילולית אינו יעיל. הוא אולי שם את הילד במסגרת לזמן קצר (יום, שבוע, חודש, או אפילו כמה שנים), אך בסופו של דבר הילד או הנער עתידים להתמרד. חשוב שלא תהיה רשימה ארוכה מדי של גבולות, כי אז הילד ירגיש 'חנוק' מדי.

חשוב להגדיר לילד מה אנו מצפים ממנו. אמירה בסגנון "אנחנו הולכים לסבתא ותהיה ילד טוב" לרוב אינה מספיק ברורה לילד, אך אמירה בסגנון "נלך לסבתא ואנחנו שמחים שתהנה שם. עם זאת, אחרי האוכל אנחנו מצפים שתוריד כלים, אם סבתא זקוקה שתביא חפצים מהחדר - תביא לה, ולגבי המחשב תוכל לשחק בין ארבע לחמש".

עוד נקודה חשובה היא שנדע מראש כי הילד יפר מדי פעם את הגבולות. לכן, חשוב מראש שנחליט מראש מה יקרה אם וכאשר הילד יפר את הכלל/גבול, אחרת במצבים אלו אנו עלולים להרגיש חוסר אונים ועל מנת להחזיר את האיזון לבית להגיב בנוקשות רבה מידי (כעסים, עונשים וכדומה), מה שעתיד להקשות על בנייה בריאה ומאוזנת של מערך הגבולות בבית. אם, לדוגמא, הילד עבר את הגבול, חשוב שלא לפגוע בזהות שלו באמירות כמו: אתה רע, אי אפשר לסמוך עליך, ידעתי שאתה לא יוצלח וכדומה . שימוש קבוע באמירות מסוג זה עלול לגרום לילד נזק רגשי קשה מאד. 

עוד חשוב לא להעניש בעונשים חמורים מדי. אם, לדוגמא, החלטתם שהילד לא עומד על הספה ואמרתם לו זאת בצורה רגועה וברורה פעם אחת, בפעם הבאה שהוא יטפס על הספה (והוא בטוח יעשה זאת), קחו אותו לחדר אחר לשלוש דקות ואמרו לו שהוא נשאר שם לשלוש דקות להירגע ואז יחזור לשחק. אחרי שלוש דקות החזירו אותו. אם הוא שוב יטפס על הספה, קחו אותו שוב לחדר האחר לשלוש דקות - חשוב להיות עקביים ולא להעלות את משך הזמן שהוא בחדר האחר. כך הילד יפנים שאי אפשר לעקוף את הבקשות שלכם, ללא מאבקי כוחות וללא רגשות אשמה מצדכם. המציאות לימדה אותו שאי אפשר לטפס על הספה, ללא מאבקי כוחות, צעקות או השפלות, אלא בצורה רגועה ועקבית.