התבגרות בצל נטיות חד מיניות

גיל ההתבגרות, איננו גיל פשוט עבור אף נער או נערה. בגיל זה הוא חווה שינויים פיזיולוגים ופסיכולוגיים רבים. בין היתר הוא מתחיל בגיל זה לפתח את הזהות המינית שלו, ולהתנסות בחויות מיניות שונות. אז יכולים בני הנוער לגלות לראשונה משיכה לבני אותו מין, מה שיכול להפוך את גיל ההתבגרות, להרבה יותר מסובך.

הומוסקסואליות היא תופעה אשר מוגדרת כמשיכה מינית בין שני בני אותו מין.הומוסקסואליות אומנם כוללת אקט מיני, אך טמון בתוכה גם סגנון חיים והזדהות בתור הומוסקסואל. נטייה אישיותית זו מתחילה לטענת מומחים, עוד בגיל הילדות, אך מתפתחת ומתגברת בגיל הנעורים, אז הגוף מקבל מקום מרכזי בחיי המתבגר, מתחילה אינטרקאציה מינית בין המתבגר לסביבתו, אז גם מתבצעות ההתנסויות המיניות הראשונות, אשר לא אחת מתחילות בחיפוש אחר התנסויות מסוימות (מכאן הטענה שנערים רבים מקיימים יחסי מין הומוסקסואלים חד פעמיים), עד לכדי גיבוש הזהות המינית באופן סופי.

במהלך השנים ניתנו הסברים שונים מדוע מתבגרים מקבלים נטייה מינית הומוסקסואלית. חשוב לציין שההסברים שיינתנו כאן הם מלומדים ולא הסברים שבאים לסתור או לצאת כנגד נטייה זו (דוגמת הסברים התומכים בדת). ההסבר הביולוגי שניתן לנטייה זו היא, שישנם גנים שגורמים להומוסקסואליות והם נמצאים אצל מי שקיימת בו נטייה שכזו. ההסבר הפסיכולוגי טוען, שבני האדם נולדים ביסקסואליים, אך הם בוחרים נטייה מינית הומוסקסואלית, בהתאם לקשר עם האם. במידה והקשר הינו חזק, אזי שהמתבגרים מתחילים לראות בנשים, דמויות א-מיניות. ההסבר החברתי הוא, מאחר ובגיל ההתבגרות, הגיל בו מתגבשת הזהות המינית, הקשר החזק ביותר של המתבגרים הוא עם בני מינם, אזי, שהם חשים קירבה מינית אליהם ולא לבני המין השני.

כפי שצוין בתחילת המאמר, מתבגרים שחשים משיכה מינית לבני מינם, ומפתחים זהות הומוסקסואלים, גיל ההתבגרות עבורם הופך להיות מסובך יותר. לרובם, אין אפשרות לשתף בכך איש, לא משפחה ולא חברים, מחשש לכעס או לריחוק מצידם, הצורך לשמור סוד זה גורם להם להרגיש בלבול, בדידות ורגשות אשם, כתוצאה מכך הדימוי העצמי שלהם יורד, תוצאות הלימודים שלהם יורדות, ולא אחת הם חשים דיכאון. מחקרים מראים שקרוב לחמישים אחוז ממתבגרים הומוסקסואלים פנו לטיפול פסיכולוגי ויותר מארבעים אחוז, ניסו בשלב מסוים בגיל ההתבגרות אף להתאבד.

במידה והם כן בוחרים לספר על כך, הם סובלים לעיתים לעוינות מצד החברה, אשר לא פעם מלווה בהתנכלויות, פגיעה מינית ואלימות. המשפחה מגיבה, לא פעם בניתוק הקשר עם המתבגר, החרמתו, ואף זריקתו מהבית. לא פעם הורי המשפחה דורשים מאחיו לנתק עמו את הקשר, מחשש שמא ידביק אותם ב"מחלה". רבים ממתבגרים אלו מתדרדרים לחיי רחוב קשים. לא תמיד זהו המצב, כיום, ישנן משפחות לא מעטות שמקבלות את בניהן ובנותיהן בתמיכה ואהבה רבים.

על מנת לעזור למתבגרים הומוסקסואלים, יש להכיר תחילה בכך, שהומוסקסואליות היא איננה מחלה ואין בה שוני מנטיות מיניות אחרות. יש להימנע מהדבקת תוויות וחשיבה בדעות קדומות, כמו כן יש להימנע מדרישה לטיפול פסיכולוגי אשר "ישנה" את הנטייה המינית. טיפול שכזה רק גורם לתחושת אשם רבה יותר אצל המתבגר. מבחינת המתבגר, אזי שעליו לשתף את המשפחה והחברים בנטייתו המינית, רק כאשר היא מגובשת מספיק והינו מרגיש שלם וחזק איתה.

אין ספק, בשלושים השנה האחרונות חלה התקדמות ביחס למתבגרים הומוסקסואלים בחברה המערבית, אך ישנה עדיין דרך ארוכה שעליהם לעבור, על מנת שהחברה תקבל אותם בלי שאלות ובלי תוויות.