נוירופידבק – טיפול בתסמונת אספרגר ללא תרופות

בעשורים האחרונים נרשמה עלייה מתמדת במספר הילדים המאובחנים כסובלים מהפרעה בקשת האוטיסטית בכלל, ומתסמונת אספרגר בפרט. טכנולוגיית נוירופידבק היא תהליך של אימון המוביל לשיפור הדרגתי בפעילות החשמלית במוח, וכתוצאה לשיפור התנהגותי. באמצעות נוירופידבק ניתן להביא לשיפור בתפקודו של הילד ללא תרופות או פעולות פולשניות.

המונח אוטיזם מתייחס לקבוצה רחבה של מחלות, שכולן מאופיינות בהפרעה התפתחותית נרחבת. למעשה כאשר אנו מדברים על אוטיזם, אנו מדברים על "הקשת האוטיסטית" – קבוצה של מחלות בדרגות חומרה שונות המתייחסות להפרעות ההתפתחותיות.

הקשת האוטיסטית מונה 5 מחלות: אוטיזם, תסמונת אספרגר, הפרעת ילדות דיסאינטגרטיבית, הפרעה התפתחותית נרחבת לא ספציפית (PDD-NOS) ותסמונת על שם ראט.

הפרעות אלו מתאפיינות בפגיעה ביכולת ליצור כישורים חברתיים, בקושי ברכישת כישורי שפה או שימוש בלתי תואם בשפה ובהפרעות התנהגותיות שונות, כל אלה במידת חומרה כזו או אחרת.

סקרים עדכניים מעריכים כי שיעור ההפרעות האוטיסטיות פוגע באחד מכל 150 ילדים (כאשר השכיחות גבוהה יותר בקרב בנים). הפרעת אספרגר עלתה בשכיחותה בעשרות אחוזים בשני העשורים האחרונים.

הסיבות האפשריות לעלייה בשכיחות הפרעות הספקטרום האוטיסטי בכלל ואספרגר בפרט רבות: עלייה בגיל האימהות הממוצע, השפעת גורמים סביבתיים ואולי השיפור ביכולת האבחון והתגברות המודעות בקרב הצוותים הרפואיים.

תסמיני אספרגר

א. פגיעה בתפקוד חברתי – הפרעות בתקשורת לא מילולית, כגון קושי ליצור קשר עין, תנוחות גוף חריגות, קושי לזהות שפת גוף ועוד. כל אלה מקשים על יצירת קשרי חברות עם ילדים בני אותו הגיל. הפגיעה מתאפיינת גם בחוסר עניין לשתף אחרים ברגשות, במחשבות, בתחומי עניין ועוד. חלק מהפגיעה בתפקוד החברתי נובעת מהקושי ליצור הדדיות בקשרים החברתיים.

ב. צמצום נושאי עניין, התנהגויות סטריאוטיפיות חוזרות – הישאבות לנושא, לעיתים אזוטרי לחלוטין, ופעמים רבות עניין עז בחלקי אובייקט. לסובלים מתסמונת זו צורך עז בביצוע פעילויות שגרתיות באופן טקסי וחוזר וחוסר גמישות לוותר על טקסים אלה. לפעמים מתעורר צורך לבצע תנועות סטריאוטיפיות בעלות צורה חזרתית מדויקת, המפעילות איבר בגוף או תנועת גוף מלאה.

הקריטריונים להפרעת אספרגר אינם כוללים קשיי שפה. זהו אחד ההבדלים בין אלה הסובלים מתסמונת אספרגר ואלה הסובלים מאוטיזם.

הגורמים לתסמונת אספרגר אינם ידועים. ידוע כי ישנו קשר משפחתי ברור בין תסמונת אספרגר והפרעה אוטיסטית. לכן מקובל להניח, שבדומה לאוטיזם, גם בתסמונת אספרגר הרקע למחלה מורכב ותלוי במספר רב של גורמים, כגון גורמים גנטיים, סביבתיים, זיהומים במהלך הריון, מחלות מטבוליות ועוד.

ביטוייה השונים של ההתנהגות החריגה בתסמונת אספרגר מופיעים בעוצמות שונות ולכן ישנו טווח רחב של חומרה אצל אלה הסובלים מאספרגר. חלקם יזוהו כחולים על ידי כל אדם וחלקם יאובחנו כסובלים מהבעיה רק בראיון מעמיק עם איש מקצוע.

גורמים מנבאים לפרוגנוזה טובה יותר הם אינטליגנציה בטווח התקין או הגבוה וכן קשיים חברתיים בעוצמה נמוכה. חומרת המחלה היא גם זו שתקבע באיזו מסגרות הילד יוכל לשהות. יש שיוכלו להשתלב בבית ספר רגיל ובכיתה רגילה ויש שיזדקקו לבית ספר מיוחד ולעזרה צמודה.

אבחון אספרגר

אבחנת אספרגר נעשית על ידי ראיון קליני עם המטופל ובני משפחתו. לאחרונה נעשים ניסיונות להשתמש באמצעי הדמיה מודרניים על מנת לאבחן מטופלים בקשת האוטיסטית.

בשנים האחרונות נעשה שימוש ברישום של האות הנוצר מהפעילות החשמלית של המוח (EEG) למטרות אבחון. ברישום EEG המנותח כמותית, הקרוי QEEG, ניתן לזהות הפרעות בפעילות המוח בקרב מטופלים בקשת האוטיסטית. יש לדעת כי 50% מהילדים הסובלים מהפרעה בקשת האוטיסטית סובלים מהפרעה חשמלית או פעילות חשמלית לא תקינה.

לעיתים מתגלה בבדיקה, שלמעשה מדובר במחלה אחרת, כמו סוגים שונים של אפילפסיה, המצטיירת כאספרגר או אוטיזם.

לעיתים ההפרעה החשמלית מבטאת את הפעילות הלא תקינה שאופיינית לאספרגר. הפרעות שונות הודגמו גם בשימוש באמצעי הדמיה אחרים כגון SPECT ו- fMRI. ככלל ברור היום, שהפרעת אספרגר היא הפרעה מוחית אורגנית.

טיפול נוירופידבק בהפרעות ברצף האוטיסטי בכלל ובתסמונת אספרגר בפרט

הטיפול באמצעות טכנולוגית נוירופידק מבוסס על עיקרון ההתניה שבאמצעותו מסדירים את הפעילות החשמלית הבלתי תקינה באזורי מוח מסוימים בהתאם להפרעה.

בשלב הראשון מבוצעת בדיקת QEEG בתום הבדיקה מתקבלות מפות מוח המתארות את מיקום הבעיה ומהוות בסיס להתערבות.

בשלב השני מבוצע הטיפול, שנועד לנרמל את הבעיה שאותרה.

טכנולוגיית נוירופידבק מתבססת על זיהוי של תבניות תקינות ובלתי תקינות: באמצעות תהליך של התניה מאפשרת הטכנולוגיה "לאמן" את גלי המוח לפעול באופן תקין.

בטיפול נוירופידבק המטופל מקבל חיזוק צלילי, חזותי או תחושתי בכל פעם שנרשמת פעילות חשמלית תקינה של מוחו ואילו פעילות בלתי תקינה אינה זוכה לחיזוק.

בעשור האחרון נהוג להשתמש בחיזוק באמצעות סרטים. המטופל צופה בסרט ואיכות הסרט מושפעת מהתפקוד המוחי. כאשר מופיעים גלי מוח תקינים ובריאים, איכות הסרט טובה. כאשר מופיעים גלי מוח המוגדרים לא רצויים, איכות הסרט פחות טובה. באופן זה מועבר למוח משוב, שהוא הבסיס לתהליך ההתניה. חזרה על פעילות זאת על פני מספר מפגשים מביאה להסדרה הדרגתית בפעילות המוח, המתבטאת במקביל בהקלה בסימפטומים הקליניים.

הטיפול בנוירופידבק נחקר לא מעט ביחס לקשת ההפרעות האוטיסטי. עד היום פורסמו תוצאות טיפול במאות ילדים בספרות המדעית. נעשו מחקרים שבדקו כמה זמן משפיע הטיפול והתברר שאף לאחר שנתיים הישגי הטיפול נשמרים. ילדים נוטים להגיב מהר מאוד לטיפול זה ובדרך כלל כבר לאחר 10 טיפולים ניתן לחוש בשינוי המתרחש בקרב ילדים אלה. השינוי משפר את יכולות החברות, מוריד את הנוקשות ההתנהגותית ומאפשר תקשורת מלאה יותר.

יש לכם שאלות נוספות על טיפול נוירופידבק לאספרגר? כנסו לפורום טיפול באוטיזם, אספרגר ו-PDD בעזרת נוירופידבק