איך ניצור שינוי אצל בן/ת הזוג שלנו?

פתגם יפה אומר, שהחלק העצוב בחיינו הוא לא רגע המוות, כי אם חוסר היכולת שלנו לחיות חיים ראויים ונעימים בעודנו בחיים.

את רגעי הלידה והפטירה שלנו אנחנו לא בוחרים, אבל מה שקורה בין לבין תלוי בנו. יותר מדי אנשים בעולמנו מתמקדים בצורך לשרוד בעולם, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה משפחתית.

באותו האופן בו את רוב שאיפותינו בחיים אנו משיגים לכל היותר כמעט במלואם, אם השאיפה שלנו היא לא לקרוס, התוצאה תהיה שכמעט ולא נקרוס; אם השאיפה שלנו היא לשמור על המשפחה מלהתפרק, המשפחה כמעט ולא תתפרק; ואם השאיפה שלנו היא שהילדים שלנו לא יפגעו, הם כמעט ולא יפגעו.

אם החלטנו שהגיע הזמן לשינוי בקשר הזוגי – איך עושים זאת?

אם אני מעוניין שבן/בת הזוג שלי יעשו שינוי, לדוגמא: אווירת המשמעת בחינוך הילדים רופפת מדי לטעמי וזה מפריע לי בדרגה 7; אני מעוניין שבת הזוג שלי תיצור יותר אוירה של משמעת בבית, זה השינוי שאני מצפה ממנה. יכול להיות שהיא תאמר לי שהיא זקוקה לעזרה מסוימת בשביל שהבקשה שלי תמומש, והקושי שלי לעזור לה לבצע את השינוי הוא בדרגה 9 - כנראה שהשינוי שלה, אם יתרחש, אינו תוצאה של העזרה שלי, מה שאומר שהרבה סיכוי שיחול שינוי אין כאן.

לכן, חשוב שנבין את ערך ההשקעה בשינוי והאם אנו מוכנים לקחת חלק בתהליך השינוי של בן או בת זוג שלנו. אם החלטנו שאנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו בשינוי בן הזוג, וכמו שהפתגם אומר - כל אדם אחראי ב- 100% על ה-50% שלו בקשר, מהמקום הזה נמשיך לשלב הבא.

כאשר אני רוצה שבן/בת הזוג יעשו שינוי למעני, לא אסתפק בבקשה שיעשו את השינוי, אלא אשאל שאלה בונה: "מה אני יכול לעשות למען השינוי?" ואחר כך, אחרי שבן/בת הזוג עשו את השינוי, מגיע השלב החשוב בו עליי לחבר בין עשיית השינוי לתחושה טובה אצל בן/בת הזוג שלי.

כך, בכל פעם שנעשה שינוי, אפילו הקטן ביותר, ולפעמים אצטרך להיות דקדקן גדול כדי לחפש ולמצוא את השינויים הקטנים, אתגמל את בן/בת הזוג שלי על כך!

נבחן מקרה לדוגמא

בת הזוג ביקשה מבן זוגה שלא יאחר מהעבודה ובמידה והוא מאחר, שיודיע מראש. האישה לקחה אחריות ושאלה את בן זוגה: "מה אני יכולה לעשות בשביל שתחזור מוקדם יותר מהעבודה, או שתודיע לי כשאתה מאחר?". הוא ענה לה: "כשאני חוזר מוקדם יותר, אני רוצה חצי שעה ראשונה לעצמי ואחר כך להתפנות אליך, למשפחה, לזוגיות ולכל מה שצריך".

כלומר, בת הזוג ביקשה שינוי, שאלה מה היא יכולה לעשות, קיבלה תשובה וגם עשתה זאת.

לאחר מכן, בפועל, בן הזוג הגיע מוקדם הביתה, הלך לנוח, ובמקום לנוח רק חצי שעה, כפי שהבטיח, רק אחרי שעה וחצי שהוא בבית, הוא התפנה לעזור לבת זוגתו, לילדים ולכל ענייני הבית.

במקרה זה, יכולה האישה, בצדק לפי ראות עיניה, לומר לבן זוגה: "ביקשת חופש, ביקשת זמן לעצמך וקיבלת! ומה אתה נותן לי בחזרה?". אנחנו יכולים לשער, שסגנון זה יגרום לבן הזוג לחזור לדפוס הקודם שלו; הוא ירגיש מותקף ומואשם ולא יהיה לו נעים להישאר במקום זה.

מצד שני, אם הבת הזוג תשבח אותו על כך שעזר אחרי שעה וחצי, היא תגמד את העובדה שלא עמד במילתו ותעצים את העובדה שעזר, גם אם קצת, בדרך ישירה או בדרך עקיפה. כלומר, היא יכולה לדבר עם הילדים על העזרה של אבא, כאילו הוא לא שומע, אבל הוא יקלוט את המסר ובעיקר את התחושה הטובה. היא יכולה לומר לבן זוגה מילה טובה, לכתוב מכתב ועוד, העיקר ליצור קשר במוחו של הבעל בין השינוי שעשה לתחושה של הנאה, תחושה חיובית (אסוציאציה חיובית).

חלק זה חייב להיעשות על מנת שהחלטתם של בן/בת הזוג לא תהיה חד פעמית, אלא יציבה לאורך זמן. פגשתי הרבה זוגות שאחד מבני הזוג אמר לשני: "זהו! אני לא יכול/ה יותר. אני חושב/ת שצריך להפסיק את הקשר בינינו". במצב זה, הצד השני שומע את הבשורה, מרגיש רע, מתוסכל, עצוב, כואב לו והוא מתחנן: "לא! תן/י לי עוד ניסיון אחד, תן/י לי עוד פעם אחת, אני מבטיח/ה שאני עושה שינוי! אני לא אכעס יותר, לא אתעצבן, לא ארים יותר את הקול" וכאשר בן/בת הזוג נתנו לו/ה הזדמנות לשנות, כעבור שבועיים הוא/היא חזרו לדפוס הישן.

האם זה בגלל שההחלטה היתה לא אמיתית? כך מאוד יכול להיות שיאמרו בני הזוג: "בעלי לא אמין - הוא הבטיח לעשות שינוי ולא עשה זאת. כנראה שהוא לא אמין. אין לו מילה". אבל האם זה נכון?

התשובה היא לא. בגלל שמה שמניע את האדם להחלטה ומה שמניע אותו לשמר אותה, הם שני דברים שונים לחלוטין:

החלטה נובעת ממקום בו אנו מעוניינים בשינוי, אבל לא בטוח שהיא תישמר לאורך זמן. במקרה שהצגנו כעת, בן הזוג מוכן להבטיח שהוא עושה שינוי בחיים מתוך כאב ופחד שמא יאבד את המערכת הזוגית שלו, כלומר – הוא עושה שינוי מתוך תחושה של כאב וכשהוא מחליט, הדבר מלווה בהרבה מאוד רגש חיובי, אבל רגש הוא זה זמני ולכן אחרי שבן הזוג החליט לעשות שינוי, מגיע השלב השני והחשוב - שימור ההחלטה, שלב עליו אנשים רבים מדלגים, וחבל.

שלב שימור ההחלטה דורש חיזוקים חיוביים – לתת תחושה טובה בכל פעם שבן/ת הזוג עושים שינוי, אפילו הקטן ביותר, ובמקרה שהובא כדוגמא, בכל פעם שבן/ת הזוג יכולים להתעצבן ולא כעסו או כעסו, אבל לא כמו בעבר, יש לחזק ולעודד.

המילה עידוד היא גם מלשון עוד, כי כשמעודדים אדם אחר, יוצרים אצלו תחושה חיובית לגבי המעשה שבוצע, לגבי השינוי שבוצע, מה שמתחזק יותר מפעם לפעם, עד שההתנהגות החדשה הופכת חלק מדפוס ההתנהגות של האדם.

לכן, חשוב לזכור שיש שני גורמים חשובים בתהליך של שינוי:

1. ההחלטה לעשות שינוי – נעשית לרוב מתוך כאב, מצוקה, תחושה שאי אפשר להמשיך כך. כשמה כן היא, רק החלטה לבצע שינוי.
2. השלב השני הוא שימור השינוי, הנעשה ממקום של תחושה חיובית, עידוד וחיזוק השינוי שנעשה.

לסיכום

חשוב שנדע איזה שינוי אנחנו רוצים שבן/בת הזוג שלנו יעשו.
בנוסף, אנו תמיד יכולים לטעון שאין זה צודק שעלינו לעשות משהו, כי "טבעי" שבן/בת הזוג יעשו את השינוי, כי הוא כל כך בסיסי, או שכל בן/בת זוג אמורים לעשות שינוי זה. יכולות להיות לנו טענות יפות וצודקות לכך שאין זה הוגן שנצטרך לעזור כדי שהשינוי יתבצע, אבל בחיים צדק לא תמיד מועיל ולפעמים עדיף להיות חכם ויעיל מאשר צודק (ותקוע באותו המקום בחיים).

מאת: ד"ר (P.HD) הרב אייל אונגר, מטפל זוגי, משפחתי ופסיכותרפיסט