7 כללים להתמודדות עם התקפי זעם של הילד

חשוב לא להיענות לבקשותיו של הילד כשהן נעשות ממקום של זעם. אפשר לומר בקול שלו, אך נחוש: "אני לא יכול לשמוע כשאתה מדבר אלי בצורה כזו" ולרוב לא מספיק לומר זאת פעם אחת, אלא יש לומר זאת שוב ושוב.
אם הילד בזמן התקף זעם מדבר אלינו לא יפה, צועק או מרביץ לאחד האחים (אפילו אם יש לו סיבה טובה לכך, כי באמת הציקו לו או שלא אכל כבר כמה שעות), אין זה משנה מבחינתנו – להתקף זעם לא מגיבים! 

פסק זמן

לעיתים, אפשר לשלוח את הילד להירגע. יש שיקראו לזה עונש, תוצאה טבעית או 'פסק זמן'. העיקרון הוא שהתקף זעם שלו נתקל בתגובה, אשר תיצור במח שלו התניה לכך שבאופן בו הוא מתפקד כיום, לא כדאי לתפקד. שליחת הילד להירגע, משמעה בפועל שליחתו לפינה בבית שאינה בחדר שלו (כי שם יש לו משחקים והוא ייהנה בפסק הזמן, מה שייאבד מאפקט העניין). רצוי לשלוח אותו למשך 2-3 דקות, אחריהן יחזור לפעילות רגילה בבית, בתנאי שהוא רגוע כ- 40-50 שניות בחדר אליו שלחנו אותו לפסק זמן.

ויתרתם לילד? הפסדתם כפליים!

אם ניכנע לילד ונחזיר אותו לפעילות רגילה בבית לפני שהוא מצליח להירגע, אנו בעצם מלמדים אותו שתוקפנות ואגרסיביות הן כלים יעילים עבורו על מנת להשיג מה שהוא רוצה. גם אם הוא לא משיג זאת בבת אחת, אבל לבסוף משיג את התוצאה הרצויה מבחינתו, הבנה זו תגרום לו להחרפת התקפי הזעם שלו.

אם אנו יודעים שהילד שלנו משתמש בכלי של התקפי זעם בניסיון להשיג מה שהוא רוצה, כדאי בזמנים רגועים, בהם האווירה בבית חיובית יותר, ללמד אותו איך להרגיע את עצמו, על ידי נשימות הרפיה שמבוצעות אתו ביחד, שאיפת אוויר ושמירתו בפנים לכמה רגעים ולאחר מכן נשיפה החוצה באיטיות. ביצוע תרגילים עם הילד בזמנים רגועים עשוי ליצור אווירה חיובית בינינו לבין הילד שלנו וכן ללמד אותו תרגילי הרגעה, לשימוש עתידי.


אחרי שהילד שלנו מסיים את השהייה בפסק זמן, הוא ינסה לרוב לדבר אתנו – על כך שהוא לא אוהב את זה שתמיד הוא מפסיד במשחקים, שלאף אחד לא אכפת ממנו, שלא אוהבים אותו ושהוא מתכוון לשבור את המשחקים של אחיו, למשל. כך, סביר להניח שהילד יגע בנקודות הכי רגישות אצלנו ובכל זאת עלינו לא להיכנע. נכון שהתעלמות דורשת אומץ, אבל בדרך זו אנו משאירים אותו במקום בו אין לו ברירה אלא להירגע.

לא להפגין רגשות אשמה

לאחר שהילד נרגע, הוא חוזר לפעילות רגילה בבית. כעת מגיע השלב בו הורים רבים הורסים כל מה שעשו עד כה, בעקבות רגשות אשמה חזקים: הם מתנצלים ומסבירים לילד למה היו צריכים להוציא אותו לפסק הזמן. כתוצאה מכך הילד מבין שההורה למעשה מרגיש רע עקב המעשה והוא למעשה לא צריך לנטרל את אותה התנהגות של התקף הזעם, כי תגובת ההורה לשליחתו לפסק זמן הייתה בסך הכל תגובה רגשית המונעת מרגש של אשמה.


חיזוק חיובי

כעת מגיע שלב חשוב ביותר - עשר דקות אחרי שהילד נרגע וחזר לפעילות שגרתית, נחפש הזדמנות בה פועל הילד בצורה חיובית ונעודד אותו, נחבק אותו, או נאמר לו מילה טובה. כלומר, אחרי ההתעלמות שלנו מהתקף הזעם שלו, מגיע הזמן בו אנו מחזקים אותו על פעילות חיובית שעשה וכך מקשרים במוחו בין התנהגות חיובית לחוויה חיובית .

דבר נוסף שיש להיזהר ממנו אחרי התקף זעם של הילד הוא לדבר איתו על איך יש ואיך לא להתנהג, או על 'חוקי הבית'. 

שיחה מסבירה ואוהבת

המתינו כמה שעות, או לזמן לפני שינה, כדי לומר לילד כמה אנחנו אוהבים אותו, כמה הוא חשוב לנו, ושלמרות שאנחנו רוצים לשמוע אותו – כשהוא צועק, אנחנו לא יכולים להצליח בכך , כמה נשמח לשמוע אותו בצורה אחרת, מבלי שיצעק, ושגם אם לא תמיד נוכל לעשות מה שהוא רוצה באותו הרגע, אם לא יצעק - יש סיכוי גבוה יותר שנוכל להתייחס לרצון ולבקשה שלו. סיימו את השיחה בחיבוק, במילה טובה ובאווירה אוהבת. 

כך אנו מחנכים ומרגילים את הילד שלנו להתנהלות אישית ובין-אישית בריאה ונכונה, התנהלות שתעזור לו להסתגל ולהשתלב בעתיד במערכות החברתיות הרבות בהן ישתתף.