כל מה שצריך לדעת על אבולה

מעל 4,000 קורבנות בנפש ועוד קרוב ל-9,000 חולים גבתה התפרצות מגיפת האבולה במערב אפריקה, המאיימת להתפשט למדינות נוספות. כיצד נדבקים? מה התסמינים? והאם ניתן לטפל בה?

רקע כללי

מחלת האבולה היא מחלה נגיפית קשה ומדבקת ביותר אשר גורמת לחום, דימומים ובסופו של דבר למוות. התפרצות האבולה הראשונה תוארה בשנת 1976 בסודאן ובקונגו, ולאחר מכן התפרצה שוב ביבשת אפריקה ליד נהר האבולה, וכך קיבלה את שמה. ההתפרצות הנוכחית, אשר מתרחשת במערב אפריקה נחשבת לאירוע המורכב והקשה ביותר מאז גילוי המחלה, וכיום דווח כבר על יותר מקרי מוות כתוצאה מהמחלה לעומת כל התפרצויות העבר יחדיו.

איך נדבקים באבולה?

מחלת האבולה מועברת לבני אדם כתוצאה ממגע קרוב עם בעלי חיים הנגועים בנגיף. ככל הנראה, האחראים הישירים להדבקה באבולה הם עטלפי הפירות, אך הנגיף יכול להגיע לבני האדם גם לאחר מגע עם שימפנזות, גורילות, קופים, אנטילופות וקיפודים. נגיף האבולה מגיע לגופם של בני האדם לאחר שבאו במגע עם דם, הפרשות או נוזלי גוף אחרים של החיות החולות, בדרך כלל לאחר שמצאו אותן חולות או מתות ביער. 

לאחר ההדבקה הראשונית, נגיף האבולה יכול לעבור מאדם לאדם, ומדובר במחלה מדבקת מאוד אשר דורשת שימוש באמצעי מיגון קיצוניים כפי שרואים באמצעי התקשורת. הנגיף יכול לעבור בין בני אדם באמצעות מגע ישיר (על ידי תאי העור והאפיתל הנושרים), דרך מגע בדם, הפרשות או נוזלי גוף אחרים. ולכן, אנשי שירותי הבריאות אשר מטפלים בחולי האבולה נמצאים בסיכון משמעותי להידבק במחלה (וכבר דווח על נפגעים מקרב צוותי הרפואה), ועליהם להתמגן בהתאם.

אחת הטענות לגבי ההתפרצות הנוכחית היא שהמחלה הועברה מאדם לאדם בגלל טקסי הלוויה המוניים, בהם המשתתפים באו במגע עם המתים, אשר בדיעבד התברר שהיו חולים באבולה. ולכן, בתקופות כאלה יש להימנע מלבוא במגע עם אנשים או בעלי חיים חולים, וחשוב לזכור שלאחר שמחלת האבולה מדבקת, ההתמודדות איתה קשה ביותר.

התסמינים של אבולה

תסמני מחלת האבולה מופיעים לאחר תקופת דגירה של 2-21 ימים, ובמהלך תקופה זו החולים אינם מדבקים. בשלב ראשון, חולי האבולה סובלים מחום, חולשה, כאבי שרירים וכאבי גרון, ולאחר מכן יופיעו הקאות ושלשולים, פריחה ותסמינים נוספים. סימן ההיכר של מחלת האבולה הוא דימומים פנימיים וחיצוניים, חולי האבולה יכולים לסבול מדימום מהחניכיים, לזהות דם בצואה ולדמם ממקומות נוספים. בדיקות המעבדה של חולי אבולה ידגימו הפרעות בתפקודי הכבד והכליות וירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות.

אבחנת המחלה

האבחנה של מחלת האבולה אינה פשוטה, ולעתים קשה מאוד להבחין בינה לבין מחלות חום אחרות הקשורות ליבשת אפריקה כמו מלריה.כאשר קיים חשד לגבי הדבקה באבולה, ניתן לבצע בדיקות מעבדה ייעודיות אשר יוכיחו את הימצאות הנגיף בדם. בדיקות אלה כוללות בדיקת ELISA לזיהוי נוגדנים כנגד הנגיף, בדיקת אנטיגנים, בדיקת RT-PCR ובדיקות נוספות. חשוב לזכור שדגימת הדם אשר נלקחה מהחולים מסכנת את כל האנשים אשר באים במגע איתה, ועל עובדי המעבדה להתמגן בהתאם בזמן שהם מבצעים את הבדיקות.

הטיפול במחלה

אין כיום טיפול מוכח למחלת האבולה, ועיקר הטיפול בחולי אבולה הוא טיפול תומך אשר כולל נוזלים וטיפול סימפטומטי. מכיוון ש"אין מה להפסיד", כיום בודקים תרופות מסוגים שונים, הכוללות מוצרי דם ואימונותרפיה, אשר יכולות לסייע לחולים אך יעילותם עדיין לא הוכחה. כמו כן, קיימים כיום שני חיסונים אשר בטיחותם עדיין נבדקת, וייתכן שבעתיד ישמשו להגנה על עובדי בריאות ואנשים באזורים בהם התפרצה המחלה.

מניעת המחלה

מחלת האבולה היא מחלה אשר מתפשטת במהירות, ושליטה בהתפרצות המחלה הכוללת התערבות מתאימה, מעקב אחר חולים ובידוד האוכלוסיה הנגועה יכולה למנוע התפרצות קשה כל כך כפי שמופיעה כיום. אחת הבעיות הגדולות בהתפרצות האבולה הנוכחית היא שירותי בריאות חלשים במדינות בה המחלה התפרצה, ומחסור במשאבים, אמצעי מיגון ותרופות אשר פגעו ביכולת ההתמודדות שלהן עם המחלה וגרמו להתפשטותה.

ארגון הבריאות העולמי חושש כיום מהפיכת ההתפרצות הנוכחית למחלה עולמית. החשש הגדול הוא ממקרים בהם חולי אבולה טסים למדינות זרות בזמן תקופת הדגירה וסובלים מהתפרצות המחלה במדינה אחרת. במקרים אלה הם יכולים להדביק אנשים אחרים ולגרום להתפרצות מקומית אשר לא תמיד תאובחן ותנוהל בזמן.

כמו כן, קיימת חשיבות להסברה במדינות האנדמיות לאבולה, אשר תסייע לתושבי המדינות הללו לנפחית את הסיכון שיידבקו במחלה. הפחתת הסיכון להדבקה במחלה כוללת בראש ובראשונה הימנעות ממגע עם בעלי חיים אשר חולים במחלת האבולה או במחלה אחרת, ובעיקרכ להימנע ממגע עם עטלפים וקופים. יש לטפל בבעלי החיים עם כפפות ובגדים מתאימים, ולאכול אך ורק בשר אשר בושל היטב. בנוסף, על אנשי מערכת הבריאות המקומיים אשר מטפלים בחולי אבולה או בחולים החשודים כסובלים מאבולה להתמגן בהתאם, ולגעת בהפרשות הגוף שלהם אך ורק עם אמצעי הגנה מתאימים. מיגון מתאים הוכח כמונע את העברת המחלה ומפחית את הסיכון להדבקה ולהתפרצויות.