האם ביופסיה גורמת לפיזור תאים סרטניים בגוף?

חולים רבים וגם חלק מהרופאים סבורים כי עצם נטילת הדגימה של רקמה סרטנית עשויה להביא לפיזור התאים הסרטניים בגוף. מחקר שנערך ב"מאיו קליניק" בארה"ב מראה כי לא רק שסיכון לכך מתגמד לעומת תועלות הביופסיה, אלא שגם עשוי לשפר את הישרדות המטופלים

ביופסיה או דגימת רקמה, היא בדיקה רפואית של רקמה או תאים המוצאים מן הגוף. בדיקת הרקמה נעשית באמצעות מיקרוסקופ ולעיתים אף נעשה שימוש בטכנולוגיות כימיות, אימונולוגיות או גנטיות לקבלת מידע נוסף על אופי הרקמה או התאים שהוצאו. אמונה ותיקת שנים, שמטופלים רבים ואף מספר רופאים שותפים לה, היא שפרוצדורה זו עלולה לגרום לפיזור של תאים סרטניים בגוף. מחקר חדש שנערך על יותר מ-2,000 מטופלים ב"מאיו קליניק", שבפלורידה קורא תיגר על אמינות מיתוס זה.

המחקר נערך על מטופלים עם סרטן של הלבלב, אולם סביר שהממצאים תקפים גם לגבי סוגי סרטן אחרים, מכיוון שהשיטה שבה נלקחו הביופסיות במחקר זה, ביופסית שאיבת מחט, היא שיטה שבה נעשה שימוש כמעט בכל סוגי המחלות הממאירות. 

ביופסית שאיבת מחט (Fine Needle Aspiration) היא פרוצדורה שבה מחדירים מחט דקה וחלולה לתוך רקמה במטרה לשאוב חלקי רקמה או תאים, כמו שנעשה בניקור כליה, שאיבת מח עצם ועוד. בספרות הרפואית ישנם דיווחים על מספר מקרים מועט ביותר בהם עלה החשד שהפרוצדורות שבוצעו לשם לקיחת ביופסיה גרמו לפיזור תאים סרטניים בגוף המטופל.

הוגה המחקר, ד"ר וולאנס מ-Mayo clinic בפלורידה, טוען שבארה"ב מבוצעות מיליוני ביופסיות בכל שנה, כאשר רק מקרה אחד או שניים העלו חשד נסיבתי לאפשרות פיזור התאים הסרטניים, ולכן מחקרו חשוב כל כך. 

הוא מסביר שביופסיה מספקת לרופא מידע החיוני לתפירת טיפול אישי למטופל. במקרים מסויימים, בזכות המידע שמספקת הביופסיה, אפשר להציע למטופלים טיפול כימותרפי וקרינתי אפילו לפני הניתוח להסרת הגידול, מה שמוביל לתוצאה טיפולית טובה יותר. במקרים אחרים, המידע שהביופסיה מספקת מאפשר להימנע מניתוח או מטיפול מיותר אחר. 

ביופסיה מאריכה חיים

המחקר הנוכחי התמקד בדגימות ביופסיה שנלקחו מאזור הלבלב, בחשד לסרטן של הלבלב. ביופסיה טרום-ניתוחית היא בעלת חשיבות גדולה דווקא בחשד לסרטן הלבלב כיוון שהניתוח המבוצע על מנת לטפל בסרטן הלבלב הוא ניתוח ענק שהשלכותיו על המנותח משמעותיות ביותר, וכולל כריתה של ראש הלבלב, החלק הרחיקני של הקיבה, החלק הראשון והשני של התריסריון, החלק הרחיקני של צינור המרה המשותף, המעי הדק הקריבני, בלוטות הלימפה באזור הניתוח וכיס המרה. 

יתר על כן, מחקר שבוצע על מנותחים, שעברו ניתוח זה בחשד לסרטן הלבלב מצא כי 9% מהמנותחים היו בעלי מחלה שפירה ולא היו חייבים לעבור את הניתוח בכלל! כך שברור שלביצוע ביופסיה חשיבות אדירה בסרטן זה. עם זאת, במידה והביופסיה עצמה הייתה גורמת לפיזור תאים סרטניים בגוף החולה, כפי שהמיתוס גורס, הרי שעדיף היה להימנע מביצוע שלה. 

המחקר ב"מאיו קליניק" ניסה לענות על הדילמה הזו ובמהלכו עקבו אחר 256 חולים עם סרטן הלבלב שטופלו במרכז רפואי זה. תוצאות המחקר הראו שלא נמצא כל הבדל בשיעור חזרת הסרטן כאשר השוו בין 208 המטופלים שעברו ביופסיה לבין 48 המטופלים שלא עברו ביופסיה. 

אולם החוקרים לא הסתפקו במדגם זה. בחלקו השני של המחקר אספו החוקרים חומר על כל המטופלים שעברו ניתוח לטיפול בסרטן הלבלב במרכז הרפואי "מאיו קליניק" בין השנים 1998 ל-2009. כך הצליחו החוקרים לבצע השוואה בין 1,536 מטופלים שעברו ביופסיה לפני הניתוח לבין 498 מטופלים שלא עברו ביופסיה לפני הניתוח. תוצאות המחקר הראו שבקבוצה שעברה ביופסיה 50% מהמנותחים מתו מסרטן הלבלב בעוד שבקבוצה שלא עברה ביופסיה 64% מהמנותחים מתו מסרטן הלבלב. ההישרדות החציונית בקבוצה שעברה ביופסיה הייתה 22 חודשים לעומת 15 חודשים בקבוצה שלא עברה ביופסיה. המסקנה של המחקר הייתה שביופסיה בחשד לסרטן הלבלב מוסיפה להישרדות החציונית של המנותחים שבעה חודשים נוספים. כלומר, המחקר הצליח להראות שביצוע ביופסיה לפני ניתוח משפרת את ההישרדות החציונית של המנותחים ומדובר בטיעון חזק בעד ביצוע ביופסיות טרום-ניתוחיות.

תשובה לא חד-משמעית

עם זאת, חשוב לציין מספר מגבלות של המחקר. ראשית, המחקר לא ענה על השאלה באופן ישיר. שנית, זמן המעקב אחר המטופלים במחקר נחשב קצר יחסית – 21 חודשים בסך הכל. אך חשוב מכל לשים לב שהמחקר התמקד בסוג אחד של סרטן, סרטן הלבלב, שיכול להיות שאינו מייצג את סוגי הסרטן האחרים.

למשל, בסרטן האשכים הרופאים לא מבצעים ביופסית שאיבת מחט אלא במקום זאת פשוט כורתים את האשך החשוד. הסיבה לכך קשורה ליכולת הגדולה שיש לסרטן זה יחסית לסרטנים אחרים לפזר תאים סרטניים ברחבי הגוף כמו גם לעובדה, שהסרת האשך החשוד פשוטה יחסית והמטופל יכול להסתדר עם אשך אחד ללא כל מגבלה. בהקשר זה חשוב לציין גם את סרטן השד, שבטיפול בו נהוג לכרות בניתוח גם את האיזור שבו עברה המחט ששימשה לשאיבת הדגימה מתוך המחשבה שלאורך איזור זה עלול להיות פיזור של תאים סרטניים.

בשורה התחתונה, האם ביופסיות עלולות לגרום לפיזור תאים סרטניים בגוף המטופל? התשובה לכך עדיין אינה חד-משמעית, אולם ברור כי גם אם ישנו סיכון שכזה, הרי שהוא מזערי ביחס לתועלת הרבה שמספקת הביופסיה לטיפול בסרטן על סוגיו השונים. 

הביופסיה מאפשרת טיפול מותאם אישית לפי הביולוגיה של הגידול הספציפי שיש למטופל ועל ידי כך מציעה למטופל את התוצאות הטובות ביותר. אולי המחקר של "מאיו קליניק" לא הצליח להפריך לחלוטין את המיתוס שביופסיה גורמת לפיזור תאים סרטניים, אך הוא קידם את הרפואה בצעד נוסף לקראת הפרכת מיתוס זה, וחיזק משמעותית את הידיעה שביצוע ביופסיה לפני ניתוח משפרת את תוצאות הטיפול בסרטן.