חשוב שתכירו: 6 בעיות שעלולות להיגרם מגמילה לא נכונה מחיתולים

גמילה מחיתולים היא אחד מהתהליכים החינוכיים הראשונים והמשמעותיים שהורים ופעוטות צריכים לצלוח. זוהי אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהתפתחות תינוקות ופעוטות. אך יחד עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, זהו לא תהליך התפתחותי אלא תהליך חינוכי.

אין לראות בגמילה מחיתולים תהליך התפתחותי משום שהיא אינה 'צרובה' בדי.אן.איי שלנו. זאת בשונה מתהליכים התפתחותיים כגון זחילה, הליכה, דיבור וכיוב' - שכל תינוק, בכל מקום בעולם ומאז שחר ההיסטוריה האנושית - חייב להשיג אותם במסגרת ההתפתחות הנורמלית. גמילה מחיתולים היא למעשה תהליך חינוך וחיברות (סוציאליזציה) שמתנהל כך: ביום מסויים מחליטים ההורים או הגננת שהגיע הזמן שהפעוט ייגמל מעשיית צרכיו בחיתול (על פי גישתי רצוי שלא להשאיר את ההחלטה החינוכית הזו בידיו של הזאטוט), מפסיקים לחתל אותו ומחנכים אותו כיצד עליו לעשות מעתה את צרכיו - עליו ללמוד להתאפק כל עוד הוא לבוש בבגדיו, וללמוד לעשות את צרכיו עם הושבתו על הסיר/האסלה.

אולי זה נשמע פשוט, ואכן רוב תהליכי הגמילה עוברים בקלות ובשלום. אך מחקרים ונתונים קליניים מצביעים על כך שכתוצאה מתהליכי גמילה משובשים אחוז הקשיים גבוה כיום לעין שיעור מאי פעם בעבר, וקרוב ל 50% מהילדים בגילים שלוש עד שש סובלים מקשיים כאלו או אחרים בעשיית הצרכים כנדרש וכמצופה. 

ישנם קשיים שהם חלק טבעי ונורמלי מתהליך הגמילה מהחיתולים, אך ישנם קשיים המחייבים טיפול. לא תמיד יודעים ההורים לזהות מהם הקשיים ה"נורמליים" איתם הם אמורים להתמודד בכוחות עצמם, ומהם אותם קשיים שצריכים להדליק 'אור אדום'. אנסה להכניס קצת סדר בדברים: 

1. פספוסי פיפי/קקי הנמשכים מעבר למספר שבועות סביר 

מובן שבתחילת תהליך הגמילה הפספוסים הם חלק בלתי נמנע מתהליך רכישת השליטה של הפעוט על צרכיו. על ההורים לעקוב ולראות שמיום ליום ומשבוע לשבוע הפספוסים הולכים ומתמעטים. כל עוד ישנה התקדמות ובמקביל לפספוסים הילד משפר את שליטתו על הצרכים ומשפר את מיומנות עשייתם בסיר או באסלה - אפשר להיות מרוצים, ויש לייחס פחות חשיבות למשך הזמן שהתהליך אורך. יש ילד שייגמל ביום-יומיים ויש אחר שיהיה זקוק לחודש-חודשיים לשם כך. כל אחד והקצב שלו. אך במידה וההורים אינם רואים התקדמות - כנראה שמשהו לא מתנהל נכון בתהליך, ואם אינם מצליחים לקדם את הגמילה מן הראוי להיוועץ.

2. התאפקויות קיצוניות ועצירויות 

הפעוט הלומד לשלוט על צרכיו לוקח לפעמים את השליטה הזו צעד אחד (או יותר) רחוק מדי ולא משחרר פיפי במשך שעות על גבי שעות, וקקי במשך ימים רבים. כמובן שזוהי בעיה הגורמת לסבל פיזי ונפשי רב ואף עלולה להזיק בריאותית אם היא נמשכת לאורך זמן. שימוש בנרות ובחוקנים עשוי לפתור מקרה נקודתי, אך אינו פתרון מומלץ כלל וכלל  ואינו תחליף לטיפול אחראי ומקצועי. סבלנות, רוגע, עידוד והתמדה של ההורים עשויים להקל ואף לפתור את הקשיים, אך אם בעיות אלה ממשיכות -  צריך לפנות לטיפול ללא דחיות מיותרות.

3. החתלת הילד על מנת שיעשה בחיתול את צרכיו 

ישנם ילדים הנראים כגמולים, אך רק לכאורה. הם אמנם לא מפספסים ונדמה כאילו אין להם בעיה, אך למעשה הם לא מצליחים להשתמש בסיר או באסלה על מנת לעשות את צרכיהם, והם זקוקים לחיתול כדי להתרוקן בו. לכאורה נדמה שאפשר איכשהו להתנהל כך ביומיום ולכן הורים רבים ואף אנשי מקצוע לא רואים בכך בעיה. אבל שכזו היא כמובן לא ההתנהלות הנכונה והיא מחייבת טיפול, שכן במקרים רבים היא עלולה להמשך פרק זמן ארוך מדי. "כשפניתי לרופא הילדים כשבני היה בן ארבע והתייעצתי איתו הוא פטר אותי בחיוך: 'אל תדאג, תנו לו חיתול, זה יעבור עם הזמן, הוא לא יתגייס עם חיתול...' אבל עכשיו, כשהוא כבר גדול ועדיין מסוגל לעשות קקי רק בחיתול - אני מבין שהסתבכנו. ברור לי שהילד וגם אנחנו משלמים על זה מחיר כבד והגיע הזמן לטפל בבעיה" - דברי אביו של ילד בן 9 (בכיתה ד').

4. חרדת אסלה 

הינה אותה תופעה בה הילד נרתע, בבהלה גלויה, מישיבה על האסלה (לעתים גם מישיבה על סיר). כל הולכה של הילד לשירותים או הושבה שלו על האסלה מכניסה את הילד לסערת רגשות קיצונית. ההורים חשים חסרי אונים ואף חרדים מול ההתפרצות הרגשית של הילד. ברור שילד כזה - כל עוד הוא חווה עוצמת רגשות שליליים שכזו - אין סיכוי שיצליח לעשות את צרכיו בשירותים ולכן יש צורך לטפל בחרדה זו בליווי מקצועי.

5. אנורזיס 

תיאור מצב אשר בו חודשים רבים, ואף שנים, מאז תחילת תהליך הגמילה מחיתולים הילד עדיין (או שוב) אינו שולט כהלכה על מתן השתן, ולאורך היום מרטיב את בגדיו, ברמה כזו או אחרת, בשתן.  במקביל הילד עשוי לשלוט כהלכה על עשיית הצואה ואף לגשת באופן חלקי לשירותים על מנת לעשות פיפי. מסוג הקשיים המצריכים התערבות מקצועית.

6. אנקופרזיס (הצטאות) 

עשיית קקי בתחתונים באופן קבוע לאורך זמן רב, הרבה מעבר לתקופת תהליך הגמילה הראשוני. אלה אינם אותם פספוסים הצפויים בימים או בשבועות הראשונים, אלא בעיה רצינית שאף נחשבת להפרעה התנהגותית כשהיא נמשכת מעבר לגיל ארבע. כמו בבעיית האנורזיס, ככל שההורים מתעכבים לטפל בזה וככל שהילד מתבגר - כך ההתנהגות הזו משתרשת. בעיני מטפלים רבים בעיית האנקופרזיס נתפסת כעמידה בפני טיפול. אך לשמחתנו תפיסה זו אינה נכונה ורצוי מאוד שההורים יפנו בהקדם לייעוץ בגישה התנהגותית-חינוכית בעזרתה כן ניתן לטפל בבעיה.

מה עושים?

מגוון הבעיות והקשיים העלולים להופיע במהלך הגמילה הם רבים. את כל אלה ניתן למנוע כשהורים מובילים את הגמילה בדרך הנכונה. בכל מקרה - אין סיבה לחשוב ש"הילד לא בשל לגמילה" ובשום אופן אין צורך להפסיק את התהליך.

כשיש בעיות - צריך פשוט לטפל בהן, ואין להתמהמה בטיפול. הסבל שנגרם הן לילד והן להורים כשהתהליך מקרטע - מצדיק עשייה אקטיבית לפתרון הקשיים. עדיף שהורים לא יתפתו להאמין לעצות ולנחמות של הסובבים אותם ש"תניחו לילד, זה יעבור עם הזמן", משום שלעיתים קרובות מדי לא רק שהבעיה לא נפתרת עם הזמן אלא שהזמן עושה רק נזק נוסף ומיותר: מעבר לכך שעלולה להיות הסלמה והחרפה של הבעיה, בעקבות הקשיים בגמילה נפגע הדימוי העצמי של הילד, עלולים להיפגע יחסיו החברתיים, ועלול להיגבות מחיר גם מהתשתית הרגשית שבין ההורים המתוסכלים לבין הילד ה''מאכזב". 

עדיף שהורים לא יחכו ללחץ שמפעילה המסגרת החינוכית כדי להבין שחייבים לטפל בבעיה. הורים אחראיים לא "סוחבים" קשיים אלא פונים לייעוץ ופותרים את הבעיות.

טיפול בבעיות בגמילה מחיתולים היא מומחיות בפני עצמה. מכיוון שמקורם של קשיים אלו, רובם ככולם, הינם התנהגותיים ולא רפואיים, הרי שפנייה לרופא הילדים, לאורולוג או לגאסרואנטרולוג - לא בהכרח תיתן מענה הולם ומספק. גם פנייה לפסיכולוגים דינמיים או למטפלים רגשיים - עשוייה אולי להביא להטבה כללית, אך לרוב אינה מביאה לפתרון הקשיים בעשיית הצרכים שמטרידים את הילד וההורים ושבעטיים פנו לטיפול. הטיפול המומלץ שמביא לתוצאות חיוביות הוא טיפול התנהגותי (CBT) הניתן על ידי איש מקצוע שהתמחה בבעיות של שליטה בעשיית הצרכים.