חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
הכול בראש? בעד ונגד הטיפול בפלצבו
דיכאון, הפרעות שינה, כאבים, תופעות של גיל המעבר ואפילו תסמונת המעי הרגיז: כולן מחלות שהוכח מחקרית כי טיפול בפלצבו יעיל עבורן. מדוע, אם כן, לא נעשה בו שימוש רב יותר בעולם הרפואה? בעד ונגד התרופה העתיקה ביותר בעולם
הוא חלק בלתי נפרד מהרפואה הקונבנציונלית, ממחקרים קליניים, מהרפואה האלטרנטיבית ואפילו מעולם הרוח והאמונה. הוא יכול להיות תרופה בצורת כדור או זריקה, או לחילופין - קמע מזל או טיפול אחר שניתן על ידי מטפל מכל תחום כמעט. "פלצבו" (או בעברית תקנית: אינבו) הוא מושג שרובנו מכירים, אך כמעט אף אחד אינו יודע כיצד יש להתייחס אליו: הרי מצד אחד אין שום פסול בכך שההטבה נגרמת מאמונה גרידא של החולה בטיפול, אך מצד שני, כמו בכל טיפול או תרופה – שימוש בתרופות "רגילות" כולל סכנה לתופעות לוואי. האם מדובר ברפואה מבוססת ראיות או שמא בסוג של "דמיון מודרך", והאם ניתן להשתית טיפול במחלה אמיתית על תרופה שלמעשה אין לה שום אפקט תרפויטי למעט האמונה של החולה בה?
חומר-דמה ללא אפקט תרפויטי אמיתי
פלצבו היא אחת השיטות המשמשות חוקרים בהגיעם לבדוק יעילות ובטיחות של תרופה שעתידה להיכנס לשוק. במחקר כזה, הידוע כ"מחקר כפול סמיות", מחלקים את הנבדקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת מקבלת את התרופה האמתית (קבוצת הניסוי) והקבוצה השנייה את הפלצבו (קבוצת הביקורת), שנראה אומנם זהה לתרופה האמיתית אך אינו כולל שום חומר פעיל ומלא בקמח, סוכר או חומר אינרטי אחר.
מטרת המחקרים הללו היא לאמת שהתרופה הנבדקת אכן יעילה ומה האפקט שלה. תנאי הכרחי להצלחת מחקר שכזה היא שאף גורם, חוקר או נבדק, לא ידעו מי מהמטופלים משתייך לקבוצת המחקר ומי לקבוצת הביקורת, וזו הסיבה שמחקרים כפולי סמיות נחשבים ל"תקן" ברפואה המודרנית ומטרתם לבטל השפעות של דעות קדומות או גורמים סובייקטיביים על תוצאות המחקר.
כשמדברים על שימוש בפלצבו ברפואה מדברים לרוב על "אפקט הפלצבו", כלומר האפקט שנוצר אצל החולה מנטילה של תרופת-דמה, כך שכל אפקט הוא פרי דמיונו, רצונו ואמונתו של החולה. פירוש המילה "פלצבו" בתרגום מלטינית הוא "אני אשביע רצון" והוא מתאר בצורה טובה את האפקט של חומר כזה: האמונה של מטופל בכך שהוא מקבל טיפול יעיל יכולה לגרום לו להאמין שמצבו הוטב ואפילו לגרום לשיפור אמיתי, אובייקטיבי, במצבו.
ידוע כבר מזמן שאפקט הפלצבו יכול להעצים אפקט תרפויטי של תרופות אחרות, אבל מחקרים הוכיחו גם (באופן מפתיע) שבפתלוגיות מסוימות ניתן לטפל בפלצבו ולקבל שיפור בסימפטומים – גם כשהמטופל יודע שהוא נוטל פלצבו. בין המצבים הללו ניתן למנות דיכאון, הפרעות שינה, כאבים, מנופאוזה ותסמונת המעי הרגיז (IBS). במחקר אחר, שבחן חולי אסתמה, הוכיחו החוקרים שלמרות שלא היה שיפור אובייקטיבי במדדים הנשימתיים של החולים - התחושה הסובייקטיבית שלהם השתפרה.
אפקט הפלצבו: האם באמת "הכול בראש"?
רוב הטיפולים הרפואיים לאורך ההיסטוריה נשענו כמעט לחלוטין על אפקט הפלצבו. טיפולים שניתנו על ידי רופאי אלילים, מרפאים, אנשי דת, הומאופטים ואפילו מתחזים הסתמכו על הקשר מטפל-מטופל ועל יכולת השכנוע של הראשון כלפי האחרון, והעיקרון הזה מנחה את המערכת הרפואית עד היום: לא פעם הוכח שמטופלים שמרגישים בנוח מול הרופאים שלהם דורשים מינון קטן יותר של אותה תרופה, לעומת מטופלים שלא סומכים על הרופא שלהם.
אפקט הפלצבו מיוחס ברובו לציפיה של החולה מהתרופה או הטיפול. על פי הגישה הזו - אם האדם מצפה לתגובה מסוימת מהתרופה אותה הוא נוטל, הגוף "יכוון" את עצמו למילוי הציפיה הזו ויצירת תגובה תואמת. מחקר שבדק את ההשערה הזו מצא שנבדקים שקיבלו "תרופה מעוררת" לכאורה, העידו כי הם נמרצים יותר, הדופק שלהם עלה וכך גם לחץ הדם. מיותר לציין שה"תרופה" היתה לא יותר מאשר גלולת דמה.
במקרה אחר קיבלו החולים כדורי פלצבו לטיפול בכאב והודגמה יצירה גבוהה יותר של אנדורפינים, נוגדי כאב טבעיים הפועלים במוח. מחקר שבוצע ב-2001 מצא שישנם חומרים רבים בעלי אפקט נוגד כאב בגוף שמשוחררים כתלות ב"ציפיה" להטבה, ביניהם אדרנלין, קורטיזול וחומרים שונים ממשפחת האופיואידים (הדומים לתרופה המוכרת לשיכוך כאב: מורפיום).
בתוך כך, בשנות ה-50 של המאה הקודמת היה מקובל לבצע ניתוח לקשירת אחד העורקים בחזה, כטיפול בכאבים בחזה. כחלק מהניסיון להבין מה בעצם תרם להפחתת הכאבים, חילקו הרופאים את המטופלים לשתי קבוצות, כשחלק עברו את הפרוצדורה במלואה וחלק רק הורדמו, בוצע בהם חתך בחזה והוא נתפר מיד. לאחר ששתי הקבוצות דיווחו על שיפור בכאבים – הבינו הרופאים שלא הפרוצדורה עצמה היא זו שתרמה לשיפור בכאב, אלא אפקט הפלצבו. בעקבות זאת החליטו להפסיק את ביצוע הפרוצדורה הזו ברחבי העולם, לאחר שהיא כבר בוצעה באלפי מטופלים.
הקשר בין גוף לנפש: האם הטיפול בפלצבו מהווה בעיה אתית?
חברות התרופות גילו כבר לפני שנים את היתרון שיש לפלצבו כשהוא משולב עם תרופות רגילות, והן משתמשות בקשר שבין מיתוג להשפעה על מנת למקסם את רווחיהן. הן גילו, למשל, שכמוסות גדולות יעילות יותר מכמוסות קטנות, אריזות צבעוניות יעילות יותר מאריזות בצבע אחיד ושזריקה יעילה יותר מגלולה, גם כשאין בה צורך ממשי. בנוסף הוכח כי לשם התרופה ולצבע הכמוסה יש השפעה תת-הכרתית ולפיכך גם אפקט מסוים על האדם הנוטל אותה.
למרות שאפקט הפלצבו יכול לשמש ככלי טיפולי בפני עצמו, זה כמעט ולא קורה בשטח ללא מעורבות של תרופה אמיתית. הסיבה היא שהשימוש בו מעלה תהיות אתיות ביחסי המטפל-מטופל, המקבלות משנה תוקף בתקופה הנוכחית, כאשר הרפואה הופכת יותר ויותר ל"מבוססת ראיות".
ראשית, כדי לקבל את האפקט של הפלצבו הרופא צריך בהכרח לשקר למטופל, אחרת לא יתקבל האפקט הרצוי. האקט הזה עלול לפגוע באמון של המטופל ברופא, ולערער את מעמדו כסמכות וכמקור ידע. בנוסף, שימוש כזה בפלצבו אינו חוקי שכן לכל אדם יש את הזכות לאוטונומיה על גופו, כולל הזכות לסרב לטיפול רפואי והזכות לתבוע כאשר ניתן לו טיפול נגד רצונו או טיפול אחר ממה שהובטח לו.
יחד עם זאת, ובניגוד לכל האמור לעיל, הפלצבו עדיין מהווה חלק חשוב בכל הקשור למחקרים קליניים שמתבצעים עבור תרופות ופרוצדורות חדשות, כאשר במקרים רבים, תחת אישור של ועדות אתיקה, חולים במחלות קשות משתתפים במחקר כפול סמיות עבור קבלת תרופה מצילת חיים, אך הם אינם יודעים בוודאות שמה שהם מקבלים הוא אכן החומר הפעיל. למעשה, רק חצי מהם מקבלים את התרופה האמיתית.
כיום לא ניתן לחזות מי מהמטופלים יגיב לפלצבו ומי לא. ניסיונות להבין מדוע חלק מהאוכלוסיה "רגיש" יותר לאפקט הפלצבו הביאו את החוקרים למסקנה שאנשים עם נטייה לחרדתיות ותלותיות גבוהה מושפעים מהפלצבו יותר מאחרים. בנוסף, ידוע שהפלצבו יעיל במיוחד בטיפול בכאב, הפרעות בחילה, חרדה, דיכאון והפרעות במדדים הנתונים לשליטה נוירו-הורמונלית כמו יתר לחץ דם. בעוד פלצבו יעיל בעיקר למצבים כרוניים ולא מסכני חיים - הוא אינו יעיל כטיפול חירום (כגון טיפול בהתקף אלרגיה או אוטם בשריר הלב).
פלצבו בשימוש הרפואה המערבית
כאמור, רופאים "מערביים" ומודרניים נוטים להתנער מהפלצבו בטענה שהוא בבחינת "אחיזת עיניים". סיבה נוספת היא שאפקט הפלצבו יעיל כאשר חומרת המחלה היא קלה-בינונית, אבל הוא יורד דרסטית כשהבעיה חמורה יותר. באופן טבעי, חולים קשים ייהנו יותר מאפקט תרפויטי מוכח מאשר מאפקט פלצבו שתלוי בהתניה קיימת, בטח כאשר מדובר במחלה קשה וכשהזמן הוא לרעתם.
הפלצבו נוצל במשך אלפי שנים על ידי רופאים כדי להיטיב עם המטופלים, אך מאמצע המאה ה-20 השימוש בו בקליניקה הלך וקטן, במקביל לשימוש גדל בתעשיית המחקרים. מעולם לא חקרו את עמדתם של החולים ביחס לפלצבו ככלי טיפולי, אך הגיוני לחשוב שרובם, בתנאים מסוימים, לא יתנגדו לקבל תרופת פלצבו כאשר הטיפול הוא בדרך כלל זול, ללא תופעות לוואי, יוצר התניה לעתיד (ולכן האפקט מתחזק עם הזמן) ולרוב גם יעיל.
בתור מטופלים, יש לזכור שפלצבו הוא רק כלי נוסף בארגז הכלים של הרופא והוא נתון לשיקול דעתו המקצועי. במצבים מסוימים, במיוחד כאלה קלים או שהאבחנה בהם היא לא חד-משמעית, טיפול כזה יכול להיות יעיל לא פחות מטיפול "קונבנציונלי", ובכל מקרה עם סכנה מינימלית לתופעות לוואי. הגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא כנראה רמת האמון של החולה ברופא, מה שיצור "ציפיה" להטבה ואפקט חזק יותר. אל תמהרו לדחות טיפולים מן הסוג הזה, שכן הם הוכחו כיעילים מאות שנים טרם כניסתן של חברות התרופות הגדולות לשוק.
האם המאמר עניין אותך?
שאלות מתוך פורום ייעוץ תרופתי
-
-
זריקת פרוליה
-
אוסטרופורוזיס ותרופות
-
פרוליה ואנמיה - אכן ירד לי המוגלובין ל 7.5 תחת פרוליה
-
K+ פרוליה : ויטמין שגורם לאנמיה
-
פרוליה וירידת המוגלובין
-
תשובת מומחה
פרוליה
-
-
-
קיבלתי zaldiar 37/5 mg 325mg להקלה בכאב שדיר בשוק בברך
-
תשובת מומחה
זאלדיאר
-
