שתיית קפה מונעת פרקינסון? כל המאפיינים והגורמים למחלה

מחלת פרקינסון ובעברית רטטת, היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המתרחשת כתוצאה מניוון מגוון רחב של תאים, ומאופיינת בהפרעות מוטוריות טיפוסיות ופרוגרסיביות וכן שכיחות הפרעות שאינן במערכת התנועה כמו בחשיבה, מצב רוח, שינה, תחושה וכאב, כמו גם בכל התפקודים הנשלטים על ידי מערכת העצבים האוטונומית, לרבות מתן שתן, תפקוד מיני, פעילות מעיים, איזון לחץ דם, הזעה ועוד. מדובר במחלה המתקדמת באיטיות תוך שהיא פוגעת בתפקודו של האדם, במערכות גופו וביכולותיו הפיסיות והקוגניטיביות. הסיבה למחלה אינה ידועה עדיין, אך ברור כי מדובר במחלה המתפתחת על רקע רגישות גנטית והשפעות סביבתיות. בנוסף, מחקרים שונים אף מצאו כי גורמים חיצוניים, כמו שתיית קפה וביצוע פעילות גופנית עשויים להפחית את הסיכון לפיתוחה. המחלה מאובחנת בעיקר באנשים גילאי 55 עד 65, וכ – 10% מהחולים מאובחנים לפני גיל 50. בישראל מתמודדים כ-25,000 אנשים עם המחלה. מהם מאפייני המחלה המסתורית ומהם הגורמים לה? מומחה מסביר.

מהי מחלת הפרקינסון?

פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המרכזית (מוח וחוט שדרה) והאוטונומית, הגורמת באופן איטי והדרגתי לפגיעה תפקודית משמעותית בכל תפקודי הגוף והנפש. היא נפוצה מעט יותר בגברים ופוגעת בכ-1-2% מהאוכלוסייה מעל גיל 60, כשבאופן גס ניתן לומר כי שליש מהחולים חולים במחלה קלה המגיבה היטב לטיפול, שליש סובלים ממחלה בינונית ושליש ממחלה קשה והפרעה תפקודית משמעותית. לרוב אבחון המחלה מתרחש בגילאים 55-65. על אף הסברה, כי המחלה פוגעת בעיקר באוכלוסייה המבוגרת, מתגלים לעיתים סימניה גם בקרב צעירים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם. הגיל הממוצע לגילוי המחלה בישראל הוא סביב 65. 

במהלך המחלה נפגעים תאי עצב רבים בעלי תפקידים שונים ומגוונים, אך על הופעת הסימנים המוטורים אחראי בעיקר ניוון התאים המייצרים דופמין. תאים אלה מכונים תאי עצב, נוירונים, והם מצויים במוח התיכון באזור הקרוי Substantia Nigra. הדופמין הינו חומר חשוב ביותר וחיוני לתפקוד המוח, מאחר שהוא משמש להעברת אותות ממנו אל מערכת העצבים המרכזית. הוא מהווה מעין שליח כימי האחראי על העברת אותות בין ה-Substantia Nigra ו"תחנת הממסר" הבאה במוח, ה-Corpus Striatum, על מנת ליצור פעולת שרירים תכליתית וחלקה. 

כיצד פגיעה ביצור הדופמין תורמת להתפתחות המחלה הניוונית?

איבוד דופמין, גורם לתאי העצב של ה-Striatum לשגר גירויים עצביים בלתי תכליתיים, בהותירם את החולים ללא יכולת להוביל או לשלוט בתנועותיהם באופן נורמלי. מחקרים הראו כי חולי פרקינסון מאבדים 80% או יותר מהתאים המייצרים דופמין באזור ה- Substantia Nigra, לפני שסימני הרעד, איטיות או נוקשות בתנועה מתחילים לבוא לידי ביטוי תפקודי. הסיבה למות התאים או לפגיעה בהם היא מורכבת ומשולבת, וברור כי היא מערבת שינויים גנטיים הגורמים לאדם לפתח את המחלה וחשיפה סביבתית ופנימית המתרגמים רגישות זו לכדי התפתחות מחלה וניוון תאי עצב רבים בכלל הגוף.  אבחון המחלה נעשה רק עם הופעת סימני הפרעת התנועה (רעד במנוחה, נוקשות ואיטיות), אך המחלה דוגרת בגופו של החולה כנראה עשרות שנים לפני שבאה לידי ביטוי בהפרעת התנועה. לאחר אבחון המחלה מתווספים סימנים רבים אחרים ובמהלך 10-20 שנה המחלה מתפתחת לידי הפרעה תפקודית מורכבת וקשה. 

המחלה פוגעת בכל מערכות הגוף, ועם הזמן תפקודים נוספים של החולה נפגעים. איכות החיים של החולה נפגעת משמעותית בעיקר בעשור השני והשלישי לחיים עם המחלה. הפגיעה היא רב מערכתית: פיזית, נפשית וקוגניטיבית, עד לכדי חוסר תפקוד מלא של החולה באותן שעות שהתרופות אינן יעילות או אינן ניתנות. מרגע הופעת תסמיני המחלה החולה ועולמו, כלומר מראהו, יכולותיו, אורח חייו, תפקודו, אישיותו, בריאותו ועוד, משתנים בהדרגה ובאיטיות. החולה, למרבה הצער, הופך עם השנים למוגבל ונזקק לעזרה ברבות מפעולות היומיום. נטל הטיפול בחולה נופל בעיקר על בני המשפחה, החווים קושי רב, הן קושי רגשי נפשי והן קושי מעשי, ולכן זקוקים להדרכה, ייעוץ, עידוד ותמיכה. 

מהם הסימנים האופייניים למחלה?

מבחינה מוטורית סימניה האופייניים של המחלה הם: רעד במנוחה בגפיים ובלסת, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, כיפוף הגו, הפרעות שיווי משקל, וכן על רקע הטיפול התרופתי מתפתחות תנועות לא רצוניות ובלתי נשלטות, שיבוש הדיבור וירידה ביכולת ההבעה בפנים ובשפת הגוף. נוסף על כך, מתפתחות הפרעות אוטונומיות, כמו במערכות העיכול, השתן והשליטה בסוגרים, קשיים בזקפה בגברים, הפרעות באיזון לחץ הדם ומשק חום הגוף. למחלה גם היבטים נפשיים, כמו: הפרעות בחשיבה ובריכוז, בזיכרון וביוזמה, נטייה לישנוניות, דיכאון, חרדה ולעיתים הזיות ומחשבות שווא משניות לטיפול התרופתי. לאורך שנות המחלה, החולה נזקק לתרופות מרובות לטיפול בהפרעת התנועה ובכל ההיבטים הלא מוטוריים, עד כדי נטילת כדור כל שעה.

בשנים הראשונות החולה חווה תקופה טובה בה הטיפול מאוד יעיל וסימני המחלה מינוריים ועם היבט תפקודי מינימלי. לאחר 3-7 שנים יעילות התרופות יורדת ומתפתחות תופעות לוואי שמחייבות איזון עדין. בהמשך התפתחות המחלה סימניה כבר לא תמיד מגיבים לתרופות, ובהדרגה מתפתחות תופעות לוואי המגבילות את השימוש בתרופות. לאחר 10-15 שנה מרבית החולים מתמודדים עם סימני המחלה עצמה במקביל להתמודדות עם מכלול תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי המשפיע על מוח חולה. 

למחלת הפרקינסון אין סיבה אחת ידועה וברורה, אולם סביב המחלה מתבצעת עבודת מחקר מקיפה ביותר, וכל הזמן לומדים פרטים חדשים אודותיה. כיום, ההשערה היא כי המחלה נגרמת כתוצאה ממרכיב גנטי (בחלק מהחולים), בעקבות הרס של תאי עצב במוח, כתוצאה מחוסר איזון כימיקלי או רעלנים הפועלים תוך ניצול הדופמין כמעביר הגירוי העצבי, או כתוצר של פגיעה ב-DNA מיטוכונדרי, הנמצא בכל תאי בעלי החיים, והופך את האנרגיה במזון לדלק עבור התאים.

לאור האמור, מקובל לחשוב כיום, כי ישנם כמה גורמי סיכון למחלת הפרקינסון שקיומם מגביר את הסיכוי לפתח את המחלה, ביניהם: חשיפה לרעלים, חומרי הדברה, או חומרים מסוכנים אחרים, גיל מתקדם והיסטוריה משפחתית.

הכותב הוא מומחה בכיר לנוירולוגיה, מנהל המחלקה לנוירולוגיה ומרכז המצוינות לאבחון וטיפול במחלת הפרקינסון והיחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי תל אביב. הכתבה בשיתוף פעולה עם ערוץ הרופאים ב-YouTube. הרופאים המתנדבים בערוץ הינם מומחים מובילים ממרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ. עוד על המיזם ב: www.doctorschanneltube.org