10% מהאוכלוסיה סובלת: הכל על הפרעת קשב וריכוז – ADHD

הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ובקיצור ADHD), הינה הפרעת התנהגות נוירולוגית, כלומר שמקורה במערכת העצבים המרכזית. היא מייצגת מספר מצבים רפואיים (הפרעות), אשר יכולים לבוא לידי ביטוי כולן יחד או באופן חלקי, בצורת תסמינים הקשורים ליכולת להתרכז ולהתמקד, וכן ליכולת השימוש בכישורי הלמידה ובכישורים החברתיים. המודעות לקיומה עלתה מאד בשנים האחרונות. בעיני רבים זו גם הסיבה לעלייה החדה באבחון הסובלים ממנה.

 מהם הגורמים ל-ADHD?

הגורמים להפרעת קשב וריכוז ותנועתיות יתר או בקיצור ADHD הינם רבים ומגוונים וכוללים גורמים סביבתיים וגנטיים. בין הגורמים לתופעה: נטייה גנטית, קשיים בהריון ובלידה (כגון: חשיפה לזיהומים, סיבוכים ועוד), מאפיינים סביבתיים, משפחתיים וחברתיים, המשפיעים על נפשו של הילד ורגשותיו (כמו, למשל, חסך רגשי, הורות נוקשה, דרישות יתר מהילד, הזנחה, התעללות וכדומה) ישנם גם גורמים נוירו ביולוגיים המשפיעים על התפתחות ההפרעה, כלומר שינוי במבנה המוח, שהינם מולדים או נרכשים (למשל כתוצאה מחבלה או חשיפה לזיהומים ורעלנים). ישנה גם עדות כי תהליכים כימיים שונים במוח משפיעים על התפתחות ההפרעה וחומרתה.  

מהם התסמינים שעלולים להעיד על התופעה?

אנשים המתמודדים עם ADHD חשים מגוון תסמינים. מאחר שהפרעת קשב לא נוטה להיות סטטית וקבועה, אלא מתפתחת לאורך הזמן ומשתנה בהתאם לגיל, למצב הרגשי, חברתי, לימודי ובהתאם להתפתחות הילד, היא תגרום לתסמינים שונים לאורך תקופות שונות בחיים.

ביטוייה המגוונים של התופעה ישתנו מעת לעת, אך נהוג להגדיר ביטויים נפוצים המשותפים לרוב המתמודדים עם התופעה לאורך חייהם. תסמיני הליבה כוללים: נטייה לחלום ו"לרחף", יכולת להתרכז ולהקשיב לזמן קצר בלבד, רגישות רבה לגירויים הגורמים בקלות להסחות דעת מרובות, קושי בהתארגנות, קשיי למידה, קושי ברכישת מיומנויות חברתיות, שיבושים בחשיבה, קושי בקבלת החלטות, קושי בשמירה על סדר, בעמידה בזמנים, בהשלמת משימות ובתשומת לב לפרטים, היעדר יכולת ריכוז והתמדה, בלבול וקושי בחשיבה, אי יכולת לנהל מספר משימות בו זמנית ועוד.

הסובלים גם מהיפראקטיביות ואימפולסיביות חשים בנוסף לאלה גם חוסר שקט ומנוחה, דיבור אינטנסיבי, קושי לחכות לתורם בשעת דיבור או משחק‏, קושי בציות לכללים, אימפולסיביות, נטייה להתפרץ, נטייה לפעלתנות יתר, התנהגות אגרסיבית, קושי בדחיית סיפוק, תנועה מרובה, אי שקט פסיכומוטורי, תנודות רגשיות שיכולות להיות קיצוניות ועוד. 

להפרעות קשב וריכוז, בייחוד אלה שאינן מאובחנות ואינן מטופלות בזמן, נלוות מחלות רקע ומצבים רפואיים נוספים, כשהנפוצים בהם הם: דכאון, חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעות מצב רוח, הפרעות למידה (דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה).

כיצד ניתן לאבחן את התופעה?

אבחון ההפרעה נעשה על ידי נוירולוג המבצע הערכה ראשונית ומפנה למבדקים נוספים לפי הצורך. בדיקות האבחון יעלו כי הנבדק סובל מהפרעת קשב וריכוז, כאשר שישה מאפיינים לפחות יצביע על חוסר קשב או כאשר שישה מאפיינים לפחות המצביעים על היפר אקטיביות מתאימים. המאפיינים מוגדרים במדריך האבחוני הבינלאומי המכונה DSM והמקובל גם בישראל. המאפיינים רבים ומגוונים וכאשר קיומם ברור, ממושך - נמשך לפחות שישה חודשים- והם מפריעים לתפקוד ולא תואמים את השלב ההתפתחותי של הילד, יחשדו כי מדובר בהפרעת קשב וריכוז. טרם המסקנה, יוודאו המומחים כי אין המדובר במקור אחר למאפיינים ההתנהגותיים הללו, כמו, למשל, הפרעה התפתחותית או הפרעה נפשית, כגון: הפרעת אישיות, הפרעת מצב רוח, סכיזופרניה וכדומה.

מהן דרכי הטיפול בהפרעת הקשב והריכוז?

הטיפול בהפרעת קשב וריכוז הוא טיפול רב מערכתי. מדובר בטיפול חשוב מאין כמותו, שיסייע לסובלים מההפרעה לשפר את איכות חייהם ולהיטיב לתפקד במסגרות השונות. הטיפול האידיאלי המומלץ הוא טיפול תרופתי בחומרים מעוררים (סטימולנטים) המשפרות את טווח הריכוז ומסייעות במיקוד הקשב,   המשולב עם פסיכותרפיה ועם שינוי אורחות החיים (למשל, שינויים תזונתיים). לרוב, הטיפול מתייעל כאשר נרתמים אליו בני המשפחה והמורים הסובבים את המטופל. יש מטופלים המעידים על הסתייעות ברפואה משלימה. 

הכותב הוא מומחה בכיר לנוירולוגיה, מנהל המכון לנוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד, במרכז הרפואי הלל יפה. הכתבה בשיתוף פעולה עם ערוץ הרופאים ב-YouTube. הרופאים המתנדבים בערוץ הינם מומחים מובילים ממרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ.