סכיזופרניה: כל המידע על הגורמים, האבחון והטיפול
1% מכלל האוכלוסייה סובלים מסכיזופרניה, הפרעה נפשית כרונית חשוכת מרפא. ביטויה העיקרי הוא בפגיעה ביכולת להבדיל בין דמיות למציאות, מאפיין המביא לקשיי תפקוד בכלל תחומי החיים, לרבות מערכות יחסים, עבודה ותפקוד בחברה. שילוב של טיפול תרופתי עם ליווי פסיכולוגי מסייע בהתמודדות עם השלכות המחלה וקשיי היום-יום: כל המידע החיוני
1 מכל 100 אנשים סובל מסכיזופרניה (שסעת), הפרעה נפשית כרונית חמורה השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות. המחלה מתבטאת באופנים שונים של תופעות נפשיות והתנהגותיות ובעיקר בפגיעה ביכולת להבדיל בין הדמיון למציאות. למרות שמשמעות המילה "סכיזופרניה" היא "נפש שסועה" (ומכאן גם שמה העברי - שסעת), אין הכוונה לפיצול או ריבוי אישיויות אלא לפגיעה באיזון המחשבות והרגשות התקינים. המחלה משפיעה על האופן שבו אדם חושב, מרגיש ומתנהג. אנשים אשר סובלים מהמחלה סובלים מהזיות, מחשבות שווא, הפרעות בהתנהגות ועוד. שיעור שכיחות המחלה באוכלוסייה עומד על 1%.
מהם הגורמים לסכיזופרניה?
כיום, הגורמים המדויקים להתפתחות המחלה אינם וודאיים, אך הדעה הרווחת היא שמקור המחלה הוא בשילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים. מחקרים שונים מראים שסכיזופרניה עוברת בתורשה, אך עם זאת, קיימים אנשים רבים שיש להם סכיזופרניה ואין להם קרובי משפחה עם המחלה ולהיפך, אנשים רבים עם אחד או יותר בני משפחה עם המחלה שאינם מפתחים אותה בעצמם.
סביר להניח כי ישנם גנים שונים המגבירים את הסיכון לסכיזופרניה, אך אין גן אחד הגורם למחלה לבדו. כיום אין בנמצא את הכלים לחזות מי יפתח סכיזופרניה. דוגמאות לגורמים סביבתיים שעלולים להביא להתפתחות ההפרעה הנפשית הם חשיפה לווירוסים, תת תזונה לעובר, בעיות במהלך הלידה, גורמים פסיכו-סוציאליים, חוסר איזון בתגובות הכימיות המורכבות במוח המערבות את מנגנוני הנוירוטרנסמיטרים (חומרים שתאי המוח משתמשים בהם כדי לתקשר זה עם זה), דופמין וגלוטמט, ואולי גם אחרים. ישנם חוקרים שסבורים שבעיות במהלך התפתחות המוח לפני הלידה יכולות להוביל לקשרים פגומים במוח. כמו כן, שינויים בהתפתחות המוח במהלך ההתבגרות עלולים גם הם להביא לסימפטומים פסיכוטיים בקרב אנשים פגיעים עקב גנטיקה משפחתית.
מהם הסימפטומים שעלולים לעורר חשד?
הסימפטומים של סכיזופרניה משתנים באופן נרחב מאדם לאדם, אך מוגדרים תחת שני פרוטוקולים בינלאומיים הידועים בשם DSM-IV TR ו- ICD-10. סימני המחלה מתחילים להופיע בגילאי 15 – 30, לרוב אצל גברים הם יופיעו קודם. במקרים נדירים, ילדים יהיו חולי סכיזופרניה.
מקובל לחלק את הסימפטומים לשלוש קטגוריות: "חיוביים" (כאשר משהו מתווסף לחיים הרגילים), "שליליים" (כאשר משהו פוגע בשגרה היומיומית) וקוגניטיביים.
הסימפטומים האופייניים לסכיזופרניה מחולקים לשלוש קטגוריות: סימפטומים חיוביים, שליליים וסימפטומים קוגניטיביים
סימפטומים חיוביים
מתייחסים להתנהגויות פסיכוטיות שאינן נראות בדרך כלל אצל אנשים בריאים. אנשים עם סימפטומים חיוביים עשויים "לאבד מגע" עם כמה מהיבטים של המציאות. התסמינים כוללים: הזיות (שמיעה וראית דברים אשר אינם קיימים), אשליות (בעיקר שמיעת קולות), מחשבות שווא (דרכי חשיבה חריגות או בלתי מתפקדות, למשל החולה משוכנע שרוצים לפגוע בו), הפרעות בתנועה (תנועות גוף נרגשות) ועוד.סימפטומים שליליים
קשורים לשיבושים ברגשות והתנהגויות רגילות. התסמינים כוללים: הזנחה עצמית, קהות רגשית - ביטוי מופחת של רגשות באמצעות הבעת פנים או קול, הפחתה ברגשות הנאה בחיי היומיום, חוסר מוטיבציה, קושי בהתחלה ופעילות מתמשכת, הפחתה בדיבור, חוסר עניין במה שקורה בסביבה הקרובה והרחוקה והימנעות מקשרים חברתיים.סימפטומים קוגניטיביים
עבור חלק מהחולים הסימפטומים הקוגניטיביים של סכיזופרניה חמורים מאוד ועלולים לכלול הפרעות בזיכרון או בהיבטים אחרים של חשיבה. התסמינים כוללים: "תפקוד מנהלים" ירוד (היכולת להבין מידע ולהשתמש בו לקבלת החלטות), קשיים בריכוז או תשומת לב, בעיות עם "זיכרון עבודה" (היכולת להשתמש במידע מיד לאחר הלמידה). לעיתים קרובות סימפטומים אלו יקשו על ניהול אורח חיים תקין, כגון היכולת לעבוד ולהתפרנס ובנוסף הם יכולים להביא למצוקה רגשית גדולה.
איך ניתן לאבחן סכיזופרניה?
אבחון מחלת הסכיזופרניה נעשה על-ידי פסיכיאטר הנעזר בתשאול המטופל ובני משפחתו, הערכה פסיכולוגית של המטופל, בדיקות דם ובדיקות גופניות. על פי ה-DSM, ספר המחלות הפסיכיאטריות, ישנם כמה קריטריונים לאבחון סכיזופרניה. האבחון מבוסס על נוכחות חלק מהסימפטומים שתוארו קודם, יחד עם חוסר תפקוד חברתי או תעסוקתי למשך תקופה ניכרת, והעדר אבחנה נוספת היכולה להסביר טוב יותר את המצב (כמו מחלה פסיכיאטרית אחרת, שימוש בסמים או תרופות או הפרעה התפתחותית).
מהן דרכי הטיפול?
כאמור, סכיזופרניה היא מחלה כרונית הדורשת מעקב וטיפול למשך כל חיי המטופל. בזכות הטיפולים התרופתיים הקיימים היום, ניתן לשלוט בסימפטומים שלה ולאפשר לחולים לנהל אורח חיים תקין.
רוב התרופות המשמשות לטיפול בהפרעה הנפשית הן תרופות אנטי פסיכוטיות, המשפיעות בעיקר על הפרשת דופמין וסרוטונין, פעילות המוח. לרוב ישנה הטבה אך לעיתים רצוי להוסיף גם תרופות נוגדות חרדה ודיכאון.
קראו עוד: המדריך המלא: כל מה שצריך לדעת על תרופות נגד דיכאון
אמנם כיום אין ריפוי מוחלט מהמחלה, אך התרופות מונעות הרבה סבל לחולים ומפחיתות את הצורך ואת משך האשפוזים. אי מתן התרופות יכול להביא לדיכאון, בעיות בריאותיות קשות, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים, קשיים משפחתיים ועוד.
חשוב להיות במעקב רפואי תדיר ולשלב בנוסף לטיפול התרופתי, ליווי של פסיכולוג או עובד סוציאלי שיהוו לחולים מוקד לתמיכה רגשית, לצורך השתלבות בחברה והתמודדות עם אתגרי היומיום. אנשים המקבלים לווי פסיכו-סוציאלי נוטים להתאשפז פחות ובקרב אלה קיימת הישנות פחותה של המחלה.
איך מטפלים במצבים בהם מתרחשת התלקחות פסיכוטית?
בדומה למחלות כרוניות אחרות, כך גם בכל הנוגע לסכיזופרניה – קיימות תקופות שקטות יותר המצריכות מעקב רפואי והתמדה בטיפול התרופתי, ומנגד תקופות "סוערות" יותר המאופיינות בהתלקחות פסיכוטית. במצבים אלה יש צורך בהתערבות רפואית, ולעיתים גם באשפוז, זאת לשם שמירה על בטחון המטופל ומתן הטיפול הרפואי הדרוש. ישנן הרבה מסגרות שונות המאפשרות לחולים להשתלב במסגרות חברתיות בקהילה ולחזור לשוק עבודה. כמו גם ישנה גם תמיכה וליווי לבני המשפחה שיסייעו להם בהתמודדות עם ההפרעה הנפשית. במדינת ישראל, קיימים פתרונות שונים המסייעים לחולי הסכיזופרניה בהתמודדות עם קשיי היום-יום, לרבות פתרונות דיור והקלות מס שונות.