שיעול שלא עובר: איך מאבחנים ומטפלים בשיעול הטורדני?

שיעול הוא גירוי של התאים בדרכי הנשימה, קולטנים, אשר נועד כדי לסלק מהן גופים זרים, זיהומים וליחה. ביסודו, השיעול מהווה מעין מנגנון הגנה חיוני של הגוף. למרות זאת, שיעול המלווה בליחה שאינה שקופה (צהובה או ירוקה), אינו מהווה רק מטרד משמעותי אלא הוא עלול להוות גם עדות לזיהום חריף או מתמשך של דרכי הנשימה. מה ההבדל בין שיעול חריף לשיעול כרוני, אילו גורמי סיכון עלולים לשיעול מתמשך וכיצד ניתן לאבחן את המקור לו? המידע בכתבה הבאה. 

ניתן לחלק את השיעול לשני סוגים עיקריים

שיעול חריף

נגרם לרוב עקב מחלה קצרה יחסית ועלול להימשך עד לשלושה שבועות. שיעול חריף הוא ביטוי לדלקת ויראלית או חיידקית של דרכי הנשימה העליונות או התחתונות. ברוב המקרים שיעול חריף ילווה בליחה. 

שיעול כרוני

שיעול הנמשך יותר משלושה שבועות, לרוב מהווה עדות לדלקת כרונית של דרכי הנשימה. שיעול כרוני יכול להיות יבש או יצרני (מלווה בליחה). יש לציין כי שיעול מתמשך מחייב ביצוע של צילום חזה כדי לשלול חשד לגידול, דלקת ריאות או תהליכים דלקתיים אחרים.  בשורות הבאות נתייחס לשיעול ממושך בנוכחות של צילום חזה תקין. 

מהם גורמי הסיכון שעלולים לגרום לשיעול כרוני?

קיימים שלושה גורמים מרכזיים שיכולים להוביל להתפתחות שיעול כרוני:

1. זיהומים בדרכי הנשימה התחתונות, הריאות עצמן

מצבים, כמו ברונכיט, אסתמה, דלקת ריאות המובילים לשיעול ממקור תחתון.  במקרים רבים השיעול ימשך גם לאחר ההחלמה מהזיהום בדרכי הנשימה. 

2. זיהומים בדרכי הנשימה העליונות

במצבים בהם קיימת דלקת בדרכי הנשימה העליונות, הסינוסים או האף. 

3. ריפלוקס

ריפלוקס הוא מצב בו מתרחשת חזרה של מיצי קיבה חומציים דרך הקיבה אל הוושט והגרון, אשר גורמים לשיעול. 

4. שיעול שנגרם על ידי תרופות

תרופות ממשפחת חוסמי ה-ACE שנועדו לטיפול ביתר לחץ דם, או למניעת פגיעה כלייתית בחולי סוכרת, עלולות לגרום לשיעול מתמשך. ברוב המקרים הפסקת הטיפול התרופתי או החלפת התרופה הנלקחת יובילו להפסקת השיעול. כמו כן, שיעול יכול להיגרם על ידי תרופה אמיודורון המשמשת לטיפול בהפרעות קצב. 

זיהומים בדרכי הנשימה התחתונות והעליונות, ריפלוקס ואף שימוש בתרופות מסוימים, עלולים להוביל להתפתחות שיעול כרוני

איך מאבחנים את המקור לשיעול כרוני?

בשלב הראשון תתבצע אנמנזה ותשאול מקיף של המטופל כדי לנסות ולהבין מהו הגורם לשיעול. למרות ארבעת הקטגוריות שהוזכרו לעיל, בקרב אחוז מסוים של החולים הסובלים משיעול המקור לו נותר לא ידוע. במקרים בהם הגורם לשיעול אינו ברור תתבצע בדיקת CT חזה וברונכוסקופיה. 

כיצד ניתן לטפל בשיעול כרוני?

הטיפול בשיעול נקבע בהתאם לגורם לו ובהתייחס לאנמנזה. יש לציין כי אסטרטגיית הטיפול תתוכנן רק לאחר שלילת גידול בדרכי הנשימה או ממצא דלקתי אחר, באמצעות צילום החזה או בדיקת CT. 

1. שיעול שמקורו בדרכי הנשימה התחתונות

הטיפול יכלול שימוש במשאפים המכילים סטרואידים. אם השיעול מלווה בכיח עכור (צהוב או ירוק) יינתן גם טיפול אנטיביוטי. מטרת הטיפול בסטרואידים הוא למתן את האפקט הדלקתי. 

2. שיעול שמקורו בדרכי הנשימה העליונות

אם מקור השיעול הוא סינוסיטיס, יינתן טיפול אנטיביוטי וטיפול באמצעות אנטי היסטמינים, אשר מטפלים בדלקת שהתפתחה ברירית של דרכי הנשימה העליונות. במקרים מסוימים יינתן גם טיפול מקומי בסטרואידים באמצעות תרסיס. 

3. שיעול שמקורו בריפלוקס

אם מקורו של השיעול בריפלוקס יינתנו תרופות סותרות חומצה אשר ממתנות את רמת החומציות של הפרשות בקיבה. ברוב המקרים, הירידה ברמת החומציות תוביל להקלה בגירוי וכתוצאה מכך גם בשיעול. בנוסף, מומלץ לשכב בזווית הקרובה ככל הניתן לישיבה כדי להקטין את האפקט של הריפלוקס על מיתרי הקול. כמו כן, תתבצע בדיקה של רופא אף אוזן גרון כדי לאשש או לשלול את אבחנת הריפלוקס. 

יש לציין כי שיעול מתמשך הנובע ממחלות ריאה כרוניות (פיברוזיס ריאתית, ברונכיטיס כרונית של מעשנים ועוד) אמנם יכול להוביל להופעת תסמינים דומים אך הטיפול בו שונה ודורש התייחסות מיוחדת.