כשלא ניתן לשאת כל ריח: איך מאבחנים ומטפלים ברגישות יתר לריחות?

כאשר רותי הייתה בת 35, היא החלה לסבול מהתקפי אלרגיה קשים שהופיעו ללא כל סיבה ברורה, לרוב לאחר חשיפה למגוון רחב של חומרי ניקוי, סבונים, בשמים ואפילו לאחר חשיפה לריחות שונים של מזונות. 

רגישותה של רותי הייתה כה גבוהה, עד שהיא נמנעה מביקורים בחנויות קוסמטיקה, קניונים, מסעדות ואפילו חנויות הלבשה. עצם הכניסה לאותם מקומות, המתאפיינים בריח חזק, גרמה לה לחולשה קיצונית, לרעד, לטשטוש ראייה ולעיתים אף לתחושת קוצר נשימה. רותי עברה אינספור בדיקות, בהן גם בדיקות אלרגיה, אך אף אחת מהן לא הצביעה על רגישות ספציפית. סבלה של רותי הלך וגבר עם הזמן והקשה על תפקודה המקצועי ועל חייה כאישה, רעיה ואם לשלושה ילדים. 

המקרה של רותי אינו מצב נדיר: אנשים רבים סובלים מבעיה דומה אותה התקשתה הרפואה להבין במשך שנים רבות. עם זאת, לאחר שנים של מחקר נמצא כי מדובר בבעיה רפואית של ממש הנקראת גם תסמונת רגישות יתר לריחות.

מהי רגישות יתר לריחות?
רגישות יתר לריחות או אי סבילות סביבתית (environmental intolerance) היא מצב כרוני, המתבטא בהופעת תסמינים רבים ומגוונים לאחר חשיפה לגורמים סביבתיים שונים, לרוב לחומרים כימיים בעלי ריח (גם במצבים בהם ריכוזם נמוך יחסית). למרות שמדובר בתופעה נפוצה יחסית, המחקר על אודותיה דל, ומספר המקרים שתועדו בקהילה המדעית והרפואית מועט מאוד. עם זאת, נראה שמקורה הוא ברגישות עצבית לריחו של הגורם הכימי. החומרים העיקריים הקשורים בתסמונת כוללים בשמים שונים, ריחות של דלק וגז, חומרי הדברה, חומרי צבע, חומרי שימור וחומרי ניקוי. לעתים הסימפטומים האופייניים אינם מופיעים רק בתגובה לריחות מסוימים, אלא גם למצבים סביבתיים אחרים, כמו מראות, קולות או רעשים, שהייה ליד מכשירים אלקטרוניים או שדות מגנטיים, קירבה לבעלי חיים מסוימים או חשיפה למזונות מסוימים. התסמונת הזו קשורה גם בתסמונת הבניין החולה (building sick syndrome) שבה מתפתחים תסמינים בקרב דיירים או עובדים בבניינים מסוימים. בניגוד לאלרגיה רגילה, תופעות אלרגיות אלה אינן נגרמות כתוצאה מתגובת יתר של המערכת החיסונית, אלא בשל תגובת יתר של מערכת העצבים. על כן, ניתן להתייחס אליהן כאל "אלרגיה עצבית", בכדי להבדיל אותן מתופעות הקשורות לאלרגיה רגילה.

רגישות יתר לריחות כוללת הופעה של סימפטומים בעת חשיפה לגורמים סביבתיים שונים, כמו בשמים, חומרי הדברה, חומרי ניקוי ועוד

מהם הגורמים לתסמונת?
מחקרים רבים בוצעו במטרה למצוא מאפיינים פסיכולוגיים, עצביים ואף גנטיים המשותפים ללוקים בתסמונת: חלקם  מצאו קשר בין נטייה לאישיות חרדתית ותבניות פסיכולוגיות אחרות לבין התפתחות התסמונת. על פי מחקרים אלה המוח, באופן לא מודע מבחינת החולה, מקשר בין הריח העז לבין מצוקה כלשהי ולכן גורם לתגובות של חולי וחרדה. מנגד, מחקרים אחרים מצאו כי גורם אפשרי להתפתחות התסמונת הוא עוררות יתר של המערכת העצבית. כמו כן, קיימות תיאוריות שונות הגורסות כי המקור לרגישות היתר נעוץ בשינויים דלקתיים במוח ושאר מערכות הגוף. אם רגישות היתר מתפתחת בילדים, יתכן ומקורה הוא בקשיים בעיבוד הוויסות החושי (האופייניים לדוגמה בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז).

קראו עוד: בדיקת דם או בדיקת טלאי? המדריך המלא לבדיקות אלרגיה 

חלק גדול מהלוקים בתסמונת סובלים גם מאלרגיה של ממש (כלומר, אלרגיה לגורמים סביבתיים רגילים כמו מרכיבי האבק, אבקני צמחים וכדומה). בקרב הסובלים מאלרגיה מסורתית, תפקוד האף ודרכי הנשימה נפגע עקב התפתחות של נזלת אלרגית או אסתמה, דבר אשר מוביל להתפתחות רגישות יתר לריחות.

מהם התסמינים שיכולים להעיד על רגישות יתר לריחות?
התסמינים העיקריים המתוארים על ידי החולים כוללים: עייפות, תחושת ערפול חושים, מועקה בחזה, קוצר נשימה, תחושת חום, הסמקה, גרד, פריחה, הפרעות בראייה, דפיקות לב, כאבי בטן ושלשולים.

לרוב, התסמינים יופיעו לאחר שניות או דקות ממועד חשיפת החולה לגורם הסביבתי אליו הוא רגיש. התסמינים עלולים להמשך זמן רב לאחר ההתרחקות מהגורם או סילוקו. המצבים שעלולים להוביל להתפתחות התסמינים כוללים חשיפה לחומרים כימיים או חומרים בעלי ריח חזק, שינויי טמפרטורה או לחות ולעיתים אף מראות של חפצים, צמחים או בעלי חיים. החומרים העיקריים הקשורים בתסמונת כוללים בשמים שונים, ריחות של דלק וגז, חומרי הדברה, חומרי צבע, חומרים משמרים וחומרי ניקוי. במקרים מסוימים, התסמינים האופייניים מתפתחים גם במצבים סביבתיים אחרים שאינם כוללים חשיפה לריח, כמו שהייה בסמוך למכשירים אלקטרוניים או שדות מגנטיים, קרבה לבעלי חיים מסוימים או חשיפה למזונות שונים.

קראו עוד: לא רק בזריקות: כל מה שצריך לדעת על חיסון נגד אלרגיה 

איך ניתן לטפל?
בשלב הראשון, יש לשלול גורמים גופניים ורפואיים אחרים, כמו אלרגיה של ממש, מחלות של מערכת העצבים, דלקות או מחלות אוטואימוניות, שעלולים לגרום לתסמינים שונים. 

לאחר מכן, מומחה האלרגיה ינסה לזהות את סוגי החומרים הכימיים המובילים להתפתחות התסמינים ולהרחיק את החולה מהם. חשוב לטפל בכל מצב של אלרגיה נלוות במיוחד נזלת אלרגית, אסתמה או בעיות עוריות. יש לשלול גם אי סבילות לחלב ולגלוטן בחולים שבהם התסמינים הם בעיקר במערכת העיכול. 

בחולים האלרגיים טיפול באנטי-היסטמינים או אמצעים אנטי אלרגיים אחרים עשוי ככל הנראה לסייע בהקלה על התסמונת. בקרב חולים הסובלים מתסמינים קיצוניים עשויות להינתן גם תרופות שמטרתן היא לאזן את מערכת העצבים. 

במקרים מסוימים יבחר גם טיפל להפחתת רגישות, או דה סנסיטיזציה, הכולל חשיפה הדרגתית לגורמים המובילים לרגישות היתר. טיפול זה ישולב לרוב גם עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי. 

באשר לרותי, הטיפול בבעיה הסתיים בהצלחה: לאחר שאובחן המקור לרגישות היתר, התחילה היא בטיפול שכלל דה סנסטיזציה בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי. הטיפול המשולב הקל על התסמינים וסייע לרותי לשוב לשגרת חייה הקודמים.